Elul תרמ"ז - תרמ"ח 2

ועיקר פי' אני לדודי להיות איש ישראל יודע שנברא רק לשמש את קונו ואין לו מציאות וצורך אחר כלל בעולם. והגם כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו. אבל הוא להיות לצורך בנ"י כמ"ש [לא נבראו] כולם [אלא] להיות צוות לזה וכן אי' הם נבראו לשמשינו ואני נבראתי לשמש את קוני. וז"ש ולא אנחנו בא' שאיננו שלנו כלל. רק לו אנחנו. וז"ש וצאן מרעיתו. כדאיתא בתנא דבי אליהו יושב והוגה בתורה כבהמה החורשת בשדה. פי' כמו הבהמה שיודעת שמוכנת רק לרכוב עלי' ולעשות רצון בעלה ואין לה דעת אחרת כלל. וז"ש הנביא ידע שור קונהו כו'. ובנ"י נאמר עליהם אדם ובהמה ערומין בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה. הוא הביטול כנ"ל. שיודעין שאין להם מציאות אחר רק לדודי. וכן ודודי לי הפי' כן כי כל מה שצימצם הש"י כביכול להיות נודע בעולם ושיתגלה שם הוי' ב"ה בעולם הכל לי. כמ"ש בשביל ישראל שנק' ראשית. וקודם ר"ה שמתחדש הבריאה צריכין לברר זאת שכל הבריאה עבור בנ"י. ותכלית בנ"י לעשות רצון קונם. לכן בחודש אלול צריך כ"א להבדיל עצמו מהבלי עוה"ז להיות מוכן רק לעבודת הש"י בלבד: