Bereishis תר”מ 5640

תר”מ

יום הששי הוסיף ה’ בששי כו’ הענין הוא דכ’ בי’ ה’ צור עולמים. בה’ נברא עולם הזה והוא שורש הבריאה אבל יש ה’ זעירא דבהבראם והוא בחי’ הטבע בעצמו. רק בבא יום השבת נתוסף אור שבעת הימים מעין עולם הבא והוא בחי’ תוספת שבת וכל תוספת הוא מעולם העליון כמש”כ לעיל (בעניני סוכות) וזה נגמר במתן תורה המשכת אור העליון. והוא עצמו כח התורה דכ’ בראשית בשביל ישראל. ובשביל התורה שנקראו ראשית. והכל אחד שהם בחי’ שורש כל הבריאה קודם התפשטות הטבע כנ”ל. ובמדרש ואהי’ אצלו אמון אומן וכו’ הביט בתורה וברא העולם. כ’ ואהי’ ולא הייתי. רק השגחת הבורא ית’ בעולם הוא קיום הבריאה. והשגחתו ע”י התורה שנקראת ראשית כמש”כ עיני ה”א בה מראשית כו’ שהשגחה שלו ית’ הוא בשורש וראשית הדברים והם בתורה ובכח זה מחדש בכ”י מעשה בראשית: נשכח ממני סיום המאמר:

The letter “heh” in the pasuk יום הששי is extra. The Sfas Emes delves deeper into this matter and explains that there are 2 types of “heh.” There is the letter “heh” that is bigger and important, like in the pasuk בי’ ה’ צור עולמים, for in “Yud Heh” is your trust. This is the “heh” with which the world is created. On the other hand, there is the small ‘heh’ from the pasuk בהבראם; this is the idea of nature itself.

However, when Shabbos comes and there is an extra light, a taste of the world to come, it adds an extra element, and any addition must come from an upper world. This extra addition was completed when we received the Torah, the purpose of creation, as well as Bnei Yisrael, the purpose of creation. These are both the same idea, which comes from the source of creation before nature spread out.

The Midrash explains the pasuk in Mishlei (8:30): “I will be to Him an Amon” – confidant (אמון is connected to the word אומן, a craftsman). Hashem looked into the Torah (the אומן or blueprint) and created the world. The Midrash uses the future tense, “I will be,” and not in the past tense, “I was.” This is because it is Hashem’s continuous protection of the world that gives it its ability to sustain, and this protection is through the Torah, which is called “Reishis,” as it states, “The eyes of Hashem are on the land from the beginning – Reishis – of the year.” This is because the protection of Hashem is at the source and the beginning of everything, and with this power, Hashem constantly renews the creation of the world. (The rest is forgotten)

ובמדרש אברהם שלא כתוב בו שמירת שבת ירש העולם במדה כו’ יעקב שכתוב בו ש”ש נחלה בלי מצרים ביאור הענין עפ”י המדרש ויכלו לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד לכל יש סיקוסים ולתורה אין כו’ כי התורה נותנת חיים לכל הבריאה. ובמדה לכל ברי’. ואותו נקודה חיות שמתלבש באיזה מקום להחיותו. זו הנקודה אין לה שיעור. כי היא למעלה מן הזמן והטבע. ועל נקודה זו נאמר הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. וכ’ רחבה מצותך מאוד. ומאוד הוא יותר ממקום התלבשות. כמש”כ חכמינו ז”ל על ארץ ישראל צבי היא שאין עורו מחזיק בשרו בזמן שישראל עליה מתרחבת כו’ כן בכל דבר נקודה פנימיות אין לה מדה וגבול. וכן הוא בנשמת אדם שאין לה שיעור וכמש”כ יוצר רוח האדם בקרבו. וכפי התפשטות הגוף כך תוכל לקבל מהנשמה. והיא אין לה שיעור. וכמ”כ נשמה שבכלל העולם כי אדם עולם קטן הוא. ושבת היא התגלות הפנימיות ונקרא יומא דנשמתא ולאו דגופא. ובמק”א פירשנו ויכל ביום הש’ כי השבת היא המודדת חיות לכל הדברים כי ויכל הוא מדה כמש”כ וכל בשליש. בת יכיל. והשבת עצמה אין לה מדה וגבול כי היא מתוספות שלמעלה מהטבע כמש”כ לעיל כמה פעמים. 

והנה אברהם אבינו ע”ה ע”י שהי’ קיום כל הברואים כמש”כ בהבראם וגם הי’ בו עוד שורש ישמעאל ועשו. לכן לא הי’ יכול לצאת מבחי’ גבול ומדה. רק בהתלבשות הטבע. אבל ביעקב התחיל התגלות נקודה פנימיות הנ”ל בחי’ שבת. לכן הוא נחלה בלי מצרים כנ”ל. והשבת הוא עיקר הברכה ע”י שהוא שורש הכל כנ”ל והיא נותנת ברכה לכל הימים דכ’ ויברך את יום השביעי פי’ שכל הברכות הם באמצעות השבת. וכ’ והחיות רצוא ושוב. וכמ”כ בכל הימים כשבא שבת שבים כל הברואים לשורשם ועי”ז יש חיות חדש כמש”כ בספר אוה”ח שבכל שבת יש חיות חדש על ו’ הימים:

The Midrash explains that with Avraham, the guarding of Shabbos is not mentioned, and therefore he inherited the world in a limited fashion, whereas with Yaakov, Shabbos is mentioned, and he inherited the world in an unlimited fashion.

The Sfas Emes provides various examples of the comparison between something limited and unlimited. The central idea is that everything that sustains us is connected to a higher unlimited source. However, when it manifests in this world, it is limited by the vessel that can contain it.

This concept is reflected in a person’s soul, which is unlimited. Yet, when it resides in a person’s body, it is limited to their level, and as they grow, the neshama also spreads throughout the body. The same concept applies to Shabbos, which is the source of all good in the world, transcending nature, time, and space. However, it is limited to a “measured” amount, depending on the spiritual level of the world. This is why Shabbos is both called a measure and infinite, as it draws from the infinite to provide the measured amount needed in this world. The same principle applies to Eretz Yisrael, which is likened to the skin of a deer, spreading.

With this, we can understand the difference between Avraham and Yaakov. Avraham contributed to the world’s existence, as the Midrash indicates that בהבראם (from their creation) can also be read as באברהם (in Avraham). However, he had another root in Yishmael and Eisav and was thus connected to nature, limited by its constraints. In contrast, Yaakov initiated the revelation of the inner point of spirituality, the concept of Shabbos, and therefore inherited the world in an unlimited fashion.

The key idea is that Shabbos is the source of all blessing and imparts blessings to all the other days. Just as the verse states, “HaShem blessed the Seventh day,” it means that through the seventh day, all the other days receive their blessings.

The verse from Yechezkel 1:14, “The creatures were dashing to and fro,” teaches us that in everything, there is this back and forth dynamic. When Shabbos arrives, all the other days return to their source and receive a new life force. As the Ohe HaChaim explains, when Shabbos comes, a new life energy enters the world to sustain it for another seven days.

המשך הפ’ והארץ היתה תוהו כו’ יהי אור ויבדל כו’ יש ללמוד דרך כל עובד ה’ שלא יפול לבו עליו מרוב עירבוב הדעת שיש בהתחלת העבודה בכלל ובפרט כל דבר ודבר. שכך צריך להיות בתחילה תוהו ובוהו אח”כ שמתגלה הארה אמיתיות צריכין לראות להבדילו ולהפרישו מכל תערובת דבר רע כמש”כ ויבדל וכו’:

To gain a deeper understanding of the pasuk which states, “and the world was unformed and void…and there was light,” we learn that in a person’s service of Hashem, one should not become despondent when they experience confusion and bewilderment due to the many intricate details and complexities that can confound an individual. Instead, this initial state of confusion, described as “unformed and void,” is a natural part of the process. Subsequently, when the true light is revealed, one must work to distinguish it from all mixtures of evil, as it is written, “And Hashem separated between the light and darkness.”