Shmot תרל”ג 5633
במדרש נמשלו לכוכבים כו’ שבנ”י נבראו להאיר תוך החושך שבעוה”ז כמו כוכבים בלילה. וזה ענין שמות. כי השם הוא זכר ורמז לגוף הנקרא. וכן שמו ית’ הוא מה שניכר בעוה”ז ע”י נפלאותיו וע”י בנ”י המייחדים שמו שיהי’ ניכר כבוד מלכותו בעוה”ז זהו בחי’ שמו ית’. כי כל אלה הגבורות כיצ”מ וכדומה הם רחוקים מעצמותו ית’ לזאת מכונה בלשון שם. ולבחינה זו ירדו בנ”י בגלות כדכ’ שמנו קראת בשמך שנק’ בני ישראל כמו שהם ביחד מעוררין במעשיהם עד שמו ית’. רק בגלות נשכח זה השורש שזה עצמו הגלות. וז”ש על שלא שינו שמם נגאלו. שזה עיקר הגאולה להיות נשאר בשם הראשון כנ”ל. וז”ש מה שמו מה אומר כו’. שישאלו מאחר שנשכח מהם שמו ית’ איך יגאלו. והתשובה שיש שם ע”י הרצון והחשק שמשתוקקין לצאת מחשיכה ולהתדבק בו ית’. ונק’ אהי’. והוא בחי’ תשובה. שמי שאין לו מקום. רצון זה הוא מקומו כנ”ל:
The Midrash (Shmot Rabbah 1:3) Bnei Yisrael are compared to stars. Bnei Yisrael are created to light up the darkness of this world, just as the stars light up the night. This is the concept of “names”. A name is a way to recall the thing or person. So too HaShem’s Name is based on the way He is known through His miraculous ways, and when bnei Yisrael unify His name to make His glory be known in this world, it is the concept of His “Name”. יחוד שמו.
Now all the power that HaShem expressed in the exodus from Mitzrayim and in other times are actually very removed from His essence, and therefore they are called “names”.
So too Bnei Yisrael were exiled only in their “name” (not their essence see תרל”א 1) as it states “You called our names like your name”, for we are called Bnei Yisrael the children of Yisrael, when we are united we are able to awaken and connect all the way to the name of HaShem.
However in this exile we lost this connection to the source, and this itself was what the exile was. This therefore is the meaning of the Midrash that Bnei Yisrael were redeemed for they did not change their names. The essence of the redemption was to remain attached to the original name.
Therefore Moshe asked HaShem what will I tell Bnei Yisrael when they ask me “What is His name”? for they have forgotten HaShem’s name in the prolonged exile (they have been disconnected from the source). The answer that HaShem gave Moshe was that really through the desire and will to come out of the darkness and connected to HaShem, which is the concept of teshuva, and this is the name that HaShem revealed to Moshe אהיה, that when a person has no “place – מקום” this desire actually becomes his place. as above.
מ”ש והן לא יאמינו לי כו’. י”ל כי גלות מצרים הי’ שורש לכל הגליות לכן מזכירין בכל יום יצ”מ. וגאולת מצרים הי’ הכנה לכל הגאולות. לזאת ביקש מרע”ה להיות הגאולה אף כשיהיו מחוסרי אמנה. וי”ל דהוציא זה ממ”ש אשר אהי’ בצרות אחרות הי’ לרמוז לו שכל הצרות תלוין בגאולה זו כנ”ל:
Regarding Moshe’s statement: And they will not believe me. This is because the exile from Mitzrayim is the source of all the exiles and for this reason we mention it every day, so too the redemption from Mitzrayim was also a preparation for all other redemptions. Therefore Moshe was requesting that in spite of the lack of emuna, HaShem should still redeem them.
We can explain that Moshe understood this from the words of HaShem אהי’ בצרות אחרות “I will be with them in the other exiles”, this means that all the difficulties are all dependant on this redemption (and therefore Moshe found it necessary to request the redemption even when they have little emuna).
