Va’era 5632 תרל”ב

תרל”ב

1

ברש”י חבל על דאבדין כו’. 

Rashi (Shmos 6:9) (When Moshe said “why have you done bad to Bnei Yisrael”, HaShem responded) “It is a pity about those whom we have lost” (HaShem said that He appeared many times to the forefathers with His name שדי and they never asked what is His name [the name YHVY].

אף כי כ’ שמדרגת מרע”ה הי’ למעלה יותר. 

(This criticism of Moshe is difficult, for) Moshe was on a higher level than the forefathers?

אעפ”כ הוטב בעיני השי”ת עבודת האבות לפרסום כבוד שמו ית’ כמו שהוא נסתר בעולם הזה כמ”ש ז”ל למען אברהם שקראך אדון. 

(HaShem was saying that He) preferred the work of the forefathers, for they made His glory known in the places where it is hidden in this world. We see this in the words of our sages (Brachos 7b) “For the sake of Avaraham who called you a Master” (Avraham made HaShem’s Mastery of the universe known). 

והוא שם שדי שהוא חיותו ית’ לכל הנבראים שנקודה חיות ממנו ית’ מחי’ כל העולמות. ואף הטבע נמשך מחיות נקודה הפנימיות שלמעלה מהטבע. 

This (way that HaShem is known in nature and through the world is in an ‘enclothed’ fashion where He is hidden in the actual nature) is called שדי. This name is referring to the life force חיות of HaShem that is in everything in creation, and gives it life. Nature itself also has its existence from an inner point which is above nature.

ומרע”ה הי’ דבוק במה שלמעלה מהטבע. [כמ”ש חז”ל משה משה כו’] והוא שם הוי’ ית’ שאין סוף לגדולתו. 

Moshe (however was on a much higher level), connected above nature [As it says Moshe Moshe – Shemos Rabbah 6:7] which is the level of YHVY (the name of HaShem in it’s infinity and absoluteness).

אבל בחי’ נקודה הנ”ל היא המשכה שתהי’ מספקת ליתן חיות לכל דבר ודבר כפי משפטו. ולכך נקרא [שדי] ע”ש שיש די באלקותו לכל ברי’ כו’. והיא עבודת אבותינו לברר בטבע והחושך שמ”מ נמשך הכל מנקודה הפנימיות ושהכל לכבודו ברא כו’. 

However the point discussed above (the name שדי) is the energy that is drawn down into everything in creation and it is what gives life to everything as much as that thing needs. This is why it is called שדי for it represents “there is enough of his G-dliness to sustain all of creation”. This was indeed the work of our forefathers to clarify nature and darkness and show how everything is drawn from the inner source of HaShem, and that everything is created for the glory of HaShem.   

ונאמר זה למרע”ה עתה. כי זה ענין הגלות לברר אלקותו ית’ גם במקומות השפלים תוך כל המצרים והסתרות. אעפ”כ יתגלה ע”י עבודת האדם שהכל נמשך ממנו ית’ כנ”ל. ועבודת האבות הי’ הכנה להגאולה של כל גלות וגלות.

This is why HaShem was telling this point to Moshe at this stage. (For He was teaching Moshe) that this is the point of the exile, that we should clarify the G-dliness of HaShem even in the lowest of places in the straits and hiddenness. Nevertheless HaShem’s G-dliness that sustains everything will all be revealed through the effort of man (in these dark places). This was the work of our forefathers preparing the way to the redemption that comes after every exile. 

ולזה עצמו הי’ קשה השליחות למרע”ה כי הי’ למעלה מהטבע כנ”ל [וכמ”ש בזוה”ק ע”פ למה הרעותה כו’]. ושליחות זה הי’ להמשיך הארה לבנ”י כמו שהי’ תוך הגלות. 

This is what was actually difficult for Moshe to fulfil. For Moshe was above nature (as above see Zohar 2:22b “why have you done bad etc”), and his mission was actually to draw this light into Bnei Yisrael into exile.

וכ’ ולא שמעו מקוצר רוח. ג”כ הפי’ כנ”ל כי כ’ ויפח באפיו נשמת חיים. שיש בכל איש ישראל רוח ונשמה ממנו ית’. וצריך להיות נמשך כל האדם וכל המעשים אחר פנימיות החיות. נשמת ה’ ממעל. ואם נפסק החיות שעושה מעשה גשמיים בלי חיות פנימיות זה מקוצר רוח כו’. כי זה הי’ הגלות לבטל אמונה הנ”ל. שלא יוכלו לברר אצלם להיות נמשך הכל אחר חיות הפנימיות כנ”ל. 

(We see this idea also in the Pasuk) “they did not listen to Moshe from shortness of breath”. (The idea of shortness of breath) is also as above, as it says “He (HaShem) blew into him (Adam) a living soul”. This teaches us that every Jew has a life force and neshama from HaShem, and everything of man and every action one does should be drawn from this point (the breath of HaShem in oneself) for it is the neshama of HaShem above. (A part of HaShem). If this life force becomes detached by doing physical actions that are disconnected from this life force then it is referred to as a “shortness of breath”, (there is a lack of connection to the breath of HaShem in him). For this was what the exile was about, it was testing their emuna, and it was difficult for them to clarify this concept that everything is drawn after the inner life force of HaShem in it.

וז”ש מרע”ה הן בנ”י ל”ש כו’. כי ידע כי לא יוכל להיות כל הגאולה עד שיהי’ מבורר האמונה אצל בנ”י מקודם להיות נמשך אחר הפנימיות כנ”ל. ועי”ז יהי’ מוכרח להתגלות הקדושה ולבטל כל ההסתר עד שיהי’ גאולה שלימה. 

This is why Moshe said if Bnei Yisrael won’t listen to me, how can Paroh listen to me? For Moshe realised that there could not be a redemption until this level of emuna was clear to Bnei Yisrael. And that is why Moshe wanted HaShem to reveal all His holiness to completely nullify the hiddenness (with the name YHVH) that will bring about the complete redemption. 

וכ”כ בזוה”ק שהדיבור הי’ בגלות. ג”כ הפי’ כנ”ל כי בעשרה מאמרות נברא העולם. והגיד אא”ז מו”ר ז”ל כי נעשה מהם עשרת הדברות באמצעות גלות מצרים ועשר מכות כו’ ע”ש. 

In the Zohar it says that in Mitzrayim the ‘dibur’ דיבור word of HaShem was also in exile. This can also be understood as above.

HaShem created the world in ten utterances מאמרות, The Chidushei Harim explained that those ten utterances, through the exile in Mitzrayim and ten plagues, became the ten commandments. (The ten utterances מאמרות where HaShem ‘hid’ Himself in nature, became so clear that it was all HaShem, through the exile and ten plagues, that they became the ten commandments דברות).

ופי’ ההפרש בין אמירה לדיבור הוא כנ”ל להיות ניכר ומתגלה חיות הפנימיות שאין שום חיות לשום הווה רק ממנו ית’. 

This is because there is a difference between דיבור and אמירה (They both refer to the words of HaShem, however the word דיבור is with a clarity) that the inner life force of HaShem is so clear, that there is nothing other than the life force of HaShem.  

ודיבור מלשון הנהגה כמ”ש בזוה”ק על ודברת בם להנהיג הכל ע”י דברי תורה ע”ש. וכמו ידבר עמים כו’. 

(We see the use of the word) דיבור as an expression of directiveness, as it says in the Zohar “You shall speak ודברת them (the words of Torah), means that every action one does should be according to the Torah. Or as it says “He leads ידבר nations under us” 

ובגלות אין ניכר כבודו ית’. ופרעה אמר לי יאורי כו’. וז”ש הן בנ”י ל”ש כו’ ואיך ישמעני פרעה כו’:

In exile this glory of HaShem was not (easly) recogniseable, as Paroh said “The Nile is mine and I made it ” (signifying that Paroh challenged HaShem’s life force in nature). That’s why Moshe said if Bnei Yisrael didn’t listen to me (they could not see the clarity of HaShem), so how will Paroh listen to me to let them go (for Paroh realised they were trapped in the darkness of the hiddenness.

2

ברש”י ז”ל שגלוי לפניו שאין נ”ר באומות לשוב כו’ טוב לי שיתקשה לבו כו’. 

Rashi (Shemos 7:3) HaShem said to Moshe, since it is clear that Paroh has no intention of returning, he hardened his heart, to be able to show His many signs upon Paroh.

א”כ יש להוכיח מכ”ש מי שרוצה בלב שלם לעבדו ית’. ושלא לסור מעבודתו ית’. אף כי אינו מוציאו מכח אל הפועל. עוזר לו הש”י לפנים משורת הדין. 

From here we can prove, that so much more so a person who will with his entire heart to serve HaShe, and does not wish to story from His service. Even if he is not able to put it into action, nevertheless HaShem will help him even more than the line of justice.

כי מדה טובה מרובה. 

For the concept of good (reward for mitzvah) is much greater (than the punishment of a sin).

וגלוי לפניו שעיקר רצון בנ”י לעבודתו ית’. ושאין נ”ר לבנ”י לנטות מרצונו. טוב לחזק לבבם ולהטות לבם אליו ית’:

And since it is clear to HaShem that the main desire of Bnei Yisrael, is to serve Him, and they have no pleasure is straying from His desire, therefore (surely) it is good to strengthen their hearts, and turn them to His service.