Beshalach 5638 תרל”ח
במדרש נכון כסאך אע”פ שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך עד אז ישיר כו’ משל כו’ ע”ש.
The Midrash on the pasuk (Tehillim 93:2) “Your throne stands firm”, compares the splitting of the sea to a king who now becomes a general. He is awarded even greater respect and fear as a general, for now people are indeed in awe of him.
So too HaShem’s throne stood firm only after the splitting of the sea.
פי’ כי בוודאי מעולם ממשלתו ית’ מגעת על כל. אבל להיות מיושב וקבוע בלבות אנשים אשר ירגישו כי הנהגתו ית’ שולטת בהם ועליהם. זה ניתקן ביצ”מ וקי”ס.
The explanation is; that even though the dominion of HaShem was certainly on all of creation, however for it to be set in the hearts of mankind that they actually are aware of the presence of HaShem that rules over them, this level was only established after the exodus and splitting of the sea.
דאיתא ב’ אלפים תהו ב’ אלפים תורה. כי בכל דבר יש חומר וצורה. ובהתישבות הצורה תוך החומר. להיותם מסכימים לדבר אחד. בהתודע אל החומר כי הוא רק דמיון וציור להרוח פנימיות שבו. זה נק’ ישוב.
for (the world is divided into three stages) 2000 years of ‘nothingness’, 2000 years of Torah (and 2000 years of Mashiach).
In everything there is the form and its essence, (everything has its internal life force that sustains it, and the way it now appears, which can be incongruent with its essence). However when the form is settled into the essence, when they are unified, and the form is revealed as merely an expression of the true essence (it becomes nullified to the essence), this is called ישוב – settled, or standing firm.
וע”ז נאמר לא תהו בראה לשבת יצרה.
This is the meaning of the words: The world was not created to be empty, rather to be “settled”.
(This is the idea of serving בכל לבבך – בשני יצריך where the evil inclination is also subjected and nullified to serve HaShem.)
והוא באמת בחי’ השבת. שבו שב כל דבר לשורשו. כמ”ש במ”א פי’ הזוה”ק שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו כו’.
This is really the concept of Shabbos. It is when everything returns to its source. As we have explained the Zohar on the pasuk “every person must stay in their area, no man can leave his place on the Shabbos”. (see above תרל”ב)
ובהתישבות הנ”ל יש ברכה וריבוי ועושה תולדות. וכמו שהי’ בכלל. אחר השירה שהוא ישוב הנ”ל. זכו אח”כ לקבלת התורה שהוא תוספת התחדשות הארה אלקיות.
Now when there is the fulfillment of this ישוב, then there is blessing and it creates more effects.
This is apparent from the events after the song of the sea, which was the ישוב then Bnei Yisrael meritted to receive the Torah, which was an additional renewal of the light of HaShem.
וכן הוא לעולם אחר תיקון הגוף להמשיכו אחר צורת הנפש. שבאמת הגוף רק התלבשות רמ”ח איברים ושס”ה גידין נגד תרי”ג מצות. וכמו כן בכלל כמ”ש בצלם אלקים עשה כו’. ואחר התישבות הצורה בחומר מאירה הנשמה בתוספת אור חדש.
This pattern is also (apparent in the body) forever. That after repairing the body, i.e. drawing one’s physicality up to the form of the soul, for really all the body is, is an colthing of the 248 limbs and 365 sinews paralleling the 613 mitzvot. (When the body is unified with its essence, it is an expression of the Torah).
So too in general, for as we know: In the form of HaShem, He created man, that once the form becomes settled with the essence, it shines in the neshama with a renewed extra light.
ויצ”מ הי’ תיקון הבריאה. וקי”ס ביום הז’ הי’ נגד השבת. כמ”ש במד’ סוף פ’ בא. והענין הוא דכ’ ואתם תחרישון שמקודם הי’ הישועה ע”י מצות בנ”י בדם פסח ומילה. ועתה הי’ בלי מעשה תחתונים. כמו בשבת שנאסר כל מלאכה. רק לבטל עצמו לשורש עליון.
Similarly, the exodus from Mitzrayim, was the reparation of creation (similar to one’s subjugation of the evil inclination to the good inclination), and the splitting of the sea, which took place on the seventh day of the exodus, parallels Shabbos.
As the Midrash in the end of Parshat Bo explains (See Shemot Rabbah 19:7).
This is the idea that haShem told Bnei Yisrael: (I will annihilate the Mitzriyim) and “You will be silenced”. Whereas previously in Mitzrayim Bnei Yisrael needed to do certain actions to merit being redeemed: The blood of Pesach and millah, whereas now there was no action that they needed to do. This is similar to Shabbos where all work is forbidden, and all one needs to do is nullify oneself to the source above.
ובוודאי לא לחנם צעקו בנ”י. וייראו מאוד. אף שראו הנסים וגבורות שעשה הבורא ית’ עמהם. רק בוודאי באו למדרגה זו שלא היו יכולין לידע שום הצלה. וראו שאין בכחם למצוא ישועה רק בעזר עליון בלבד. כמ”ש ויושע ה’ ביום ההוא. שהי’ ישועה שלמעלה מבחי’ נגיעת מעשה התחתונים.
Now clearly when Bnei Yisrael called out to HaShem and they were very afraid, this was because even though they had seen all the miracles and wonders that HaShem had done for them, nevertheless they felt that they had reached a stage where they could not be saved, and they saw that their only salvation could come from Above. This is the meaning of the pasuk: “And HaShem saved them on that day”. That the salvation was far above any effect from (Bnei Yisrael’s) actions below.
וכן הכלל לעולם כי כאשר אדם מתחיל בעבודת הבורא ית’. בא אח”כ למדריגות שצריך להיות נושע רק בחסד עליון בלבד. כמ”ש לאל גומר עלי. והוא באמת בחי’ השבת. שצריך הגנה פורס סוכת שלום כו’ כמ”ש במ”א:
So too (this pattern applies) always (in a person’s personal growth).That when one begins serving HaShem, one subsequently reaches a stage where one can only be saved by HaShem alone. As the pasuk (Tehillim 57:3) For HaShem who completes me. This is really the idea of Shabbos, where one needs special protection, as it states: “He spreads a sukkah of peace upon us…”. As we have explained elsewhere (see 2 בא תרל”ה).
2
בפסוק ראו כי ה’ נתן לכם השבת כו’. ובמד’ הל”ל דעו כו’ עיין שם המשל.
“See that HaShem has given you the Shabbos” (Shemos 16:29). The Midrash (Shemos Rabbah 25:11) compares it to a king sitting intimately with the queen, whoever passes between them, deserves to be put to death.
פי’ כי השם יתברך משפיע תמיד שפע ברכה להנהגת כל העולמות. אך מצד חסרון המקבלים צריך להיות שינוי מה צד הקבלה מבחי’ שהי’ בעת השפעה.
The idea is that HaShem is constantly showering us with abundant blessing in the guidance of all the worlds. However from the perspective of (us) those that receive the blessing, there needs to be some sort of conversion from what it was at the time of being given, and being received. (we are not able to receive it on that level of what it was originally gifted).
ולכן צוה ה’. והכינו כו’. להיות בשבת השפעה עליונה בלי השתנות.
(However with regard to Shabbos it is in the original fashion that it was gifted) therefore HaShem commanded: They shall prepare…So that the gift of Shabbos can be received in exactly the form it was given.
וזהו המדרגה ניתן רק לבנ”י. וזה המשל שבמד’ ע”ש. ואמר ראו כי בימי המעשה יש הסתר ע”י הפסקות המקבלים. ובשבת אין הסתר. לכן ראו מאחר שה’ נתן לכם השבת. והסיר המחיצה המפסקת. א”כ ראו מה לעשות:
This level was given exclusively to Bnei Yisrael. And this is therefore the parable in the Midrash above. See that during the days of the week there is a certain cover, due to the lack of the receivers. However on Shabbos there is no cover and therefore “see that HaShem has given you the shabbos”, all the veils that have interfered have been removed and therefore we can see what to do.
בפסוק וידבר ה’ א”מ דבר אבנ”י וישובו כו’. ויש לדקדק כי ע”פ הענן היו הולכים ולמה הוצרך לצוות למרע”ה. אל מקום שהענן ילך ילכו בנ”י.
“And HaShem spoke to Moshe: Tell Bnei Yisrael to turn back and camp before Pi Hachirot…”
This is seemingly difficult, Bnei Yisrael would travel according to the direction that the clouds of glory were. If so why did Moshe have to command them to turn back, if the clouds of glory moved back,Bnei Yisrael would simply follow them?
אבל נראה כי הש”י רצה שיאמינו בנ”י למרע”ה לחזור לאחוריהם. ולא הראה להם ע”י הענן. רק האמינו למרע”ה כמ”ש רש”י להגיד שבחן.
However it would seem that HaShem wanted Bnei Yisrael to believe in Moshe and turn back, and therefore did not guide them with the clouds of glory, they only had the words of Moshe. This is the meaning of the words of Rashi (Shemos 14:4) that it was saying their praises that they trusted in Moshe.
ולכן הרהרו אח”כ אותן שאמרו המבלי א”ק כו’. שסברו שמרע”ה אמר כן מדעתו. אעפ”כ הואיל והאמינו מתחילתו בכל לב. לכן זכו אח”כ לישועה וחזרו והאמינו במשה ג”כ:
It was for this reason that they subsequently retracted and said “Are there not enough graves in Mitzrayim, that you (Moshe) have taken us to die in the wilderness”. For they now thought that perhaps Moshe had decided on his own to get them to turn back. Nevertheless since they originally trusted Moshe completely, they subsequently merited salvation and trusted in Moshe once again.
3
בפסוק ויצא העם ולקטו כו’ למען אנסנו כו’.
“And the nation went out and collected..(the mannah)…it is in order that I shall test them…” (Shemos 16:4)
בלי ספק נתרוממו גופות בנ”י. להיותן ניזון ממאכל מלאכי עליון. ויצא העם ממש מהתלבשות הגשמיות. ונזדככו גופם להיות כמלאכי השרת.
Without a doubt, the bodeis of Bnei Yisrael wre so elevated from eating this ‘food’ of the holy angels, and the nation “went out” of their physical ‘dimension’ – התלבשות and were purified to be like that the angels on High
וזה הי’ נסיון שבחן הש”י אותן אם יהיו ראוין לקבל התורה. והראה לנו שלא יאמר אדם שהוא בתכלית הריחוק ע”י חומר הגוף. שהרי רואין שגם גופות בנ”י יכולין להתרומם להיות כמלאכי השרת.
This was the test with which HaShem tested them. And he taught them that should never says that he is too far, at the most extreme places stuck in the physiclaity of the body. For they saw how the physical bodies were elavated to become like the angels on high.
והגם שהי’ רק לדור המדבר ע”י שהם עצמם קיבלו התורה כמ”ש ז”ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן.
Now even though this was only apparent in the generation of the midbar, that they were able to receive the Torah, as our sages taught, the Torah was only given to those that ate the mannah
ניתנה דוקא. שתחילת הנתינה לא הי’ יכול להיות רק בהזדככות החומר. אבל ממילא גם בדורות אחרונים יכולין שוב לעורר מדרגה הראשונה.
(However that is specifically in the past tense) “Was given” specifically, for the original giving over of the Torah could only be to those that purified the phyiscality. However now (once that level was carved out) implicit in us is the ability to awaken that original level.
כי כך היא המדה. שבתחילה מרוממין את האדם. ואח”כ צריך הוא עצמו לעורר מקומו הראשון כנ”ל:
For this is the pattern (that HaShem has set). One originally is lifted up, and then subsequently one has to lift oneself up to that original place. As above.
