Beshalach 5646 תרמ”ו
בפרשת המן. דבר יום ביומו. כי בנ”י נתרוממו להיות גופם מזוכך. וכפי הזדככות הגופים כמו כן הפרנסה ומזונות שלהם. ולכן דרשו חז”ל לחם שמה”ש אוכלין. כי השפע בשורש הוא רוחניות מאוד. וכל הברואים מקבלין אחר כמה צמצומים. ובנ”י קיבלו כמו שהוא בשורש. וענין יום ביומו יתכן לפרש ע”פ מאמר זוה”ק יתרו כיון דלא אישתכח מנא ביומא שביעאה מה ברכתא אישתכח בי’ אלא כולהו ברכאין בשביעאה תליא ע”ש. פרשנו כי הימי המעשה הם כלים לקבל מימים עליונים שהם למעלה מן הזמן. אבל בש”ק מתעלה הכל אל השורש. וזהו דבר יום ביומו כל יום מיום המיוחד אליו. [וכמדומה לי שכעין זה כ’ בזוה”ק באיזה מקום על פ’ ברוך ה’ יום יום]. ובשבת לא ירד המן שהמן כבר הוא בהתלבשות והוא בחי’ ימי המעשה. וז”ש היום לא תמצאוהו בשדה. בשדה דייקא שאינו בנמצא. אבל למעלה בימים עליונים. בשבת הוא עיקר הברכה והשפע כנ”ל. וכ’ ראו כי ה’ נתן לכם השבת. שע”י שדור המדבר ראו קבלת השפע מיום ליום כנ”ל. לכן ראו בעין. ההפרש. שביום השבת יש עלי’ לכל העולמות. ויש לדייק כי בפרשת המן הי’ הכל בבחי’ ראי’ כמ”ש ויראו בני ישראל כו’. ראו כי ה’ נתן לכם השבת. ולכן לדורות כ’ ג”כ מלא העומר כו’ למשמרת כו’ למען יראו את הלחם. ובפ’ תשא כ’ בש”ק לדעת כי אני ה’ מקדישכם. כי הנה שבת סהדותא איקרי. כי בנ”י מעידין בש”ק על הבורא ית’ כמ”ש אתם עדי. ויש עדות בידיעה ובראי’. כמ”ש או ראה או ידע. וידיעה היא למעלה מן הראי’. כי הראי’ היא בחי’ הסתכלות בגוף. וידיעה שייך בנפש בלבד ג”כ. ובכאן בעת המן נזדככו גופות בנ”י. וזכו לבחי’ הראי’. ואח”כ נתעלו יותר לבחי’ ידיעה. לכן כ’ כאן כי לא ידעו מה. ויתכן כי אח”כ זכו ג”כ לידע מהות המן. כדכ’ למען הודיעך כו’ לא על הלחם כו’. ולכן עתה הי’ השבת בראי’ בלא ידיעה. ואח”כ במתן תורה שזכו אל הדעת. ניתן להם בבחי’ ידיעה. [ועיין בזוה”ק פ’ וארא מזה]. וכ”כ אתה הראת לדעת מקדים ראי’ לידיעה. והקב”ה עשה זכר לנפלאותיו. ומכל המדרגות שזכו בנ”י השאיר מהם לדורות. דכ’ הכא למען יראו את הלחם. ושם כ’ למען ידעו דורותיכם. ומלא העומר שנשאר לדורות בוודאי הוא הארה שנמצא בכללות בנ”י שיכולין להמשיך לפעמים מעין השפע של המן. וכ’ קח צנצנת אחת כו’. ויש לדייק אחת ל”ל. וי”ל ע”ד הרמז דכתיב התם אחת בשנה. והמן הי’ לפני העדות. וביום הכפורים שכל בנ”י מתענין מאכילה ושתי’. ואז יש להם חיות ממוצא פי ה’. ולכן כשנכנס הכ”ג לפני ולפנים. הי’ לו המשכה מבחי’ המן. ונתגלה הארה זו אחת בשנה:
Regarding the manna, the Torah states that it was collected each and every day for that day. The idea here is that Bnei Yisrael became so elevated that their physical bodies became pure. Therefore, as they physically became pure, their source of existence—parnassa and food—also became elevated. Our sages coined the term “food that the angels eat” for the manna, signifying its extremely spiritual nature. All of creation receives from this source after many levels of tzimtzum (the process of going from spiritual down to physical), and now Bnei Yisrael actually received it directly at the source.
Furthermore, the idea of receiving manna every single day can be explained by the concept in Zohar Parshat Yitro, stating that when no manna fell on the 7th day, it revealed that all the days received their blessing from it. This idea was previously explained as the days of vessels taking from the ‘upper’ days, which are above time. This is the concept of דבר יום ביומו, where the lower days receive from their day above.
On Shabbos, no manna fell because it was already a form of how it is manifested during the days of the week. Therefore, the pasuk states (Shemos 16:25), “Today you will not find it (the manna) in the field,” emphasizing that it is not found in the field but exists in the ‘upper’ days above the dimension of time. Similarly, at the source on Shabbos, where the source of all blessing is, it is there in its essence.
Furthermore, the Torah states ‘see that Hashem has given you the Shabbos,’ indicating that the generation of the Midbar saw the blessing each day, allowing them to differentiate between regular days and Shabbos, where everything became elevated.
It’s noteworthy that regarding the concept of seeing, it is mentioned again and again regarding the manna. Bnei Yisrael saw it, and the expression of seeing is also used regarding Shabbos. Hashem commanded to keep a jar of manna so that future generations could see the bread that Hashem provides for everyone.
When the mitzvah of Shabbos is mentioned in Parshat Ki Tisa (Shemos 31:13), the Torah states, ‘To know that I am Hashem who sanctifies you.’ Shabbos is called a testimony, and Bnei Yisrael testify to Hashem on this day, as stated in Yeshaya 43:10, ‘You are my witnesses.’ There are two distinct types of testimonies: one about knowledge and one about something seen.
The concept of knowledge is deeper than seeing, as it takes place in the soul. When Bnei Yisrael received the manna, their bodies were purified, and therefore, they ‘saw.’ Later, as they became more elevated, they reached a state of knowledge. The Torah states ‘They called it manna for they did not know what it was,’ indicating a lack of knowledge. However, later, they became more purified to actually know the essence of the manna, as stated in Devarim 8:3, ‘To make known to you, that not by bread alone does one live.’
Hashem made a remembrance for His wonders, leaving something for future generations. Moshe was commanded to keep a jar of manna so that they would see the bread, and elsewhere it states (Vayikra 23:43) so that the generations will know, highlighting the concepts of seeing and knowledge.
This jar of manna remaining for generations is something Bnei Yisrael can draw on to merit the blessing of manna. The Torah stresses ‘Take one jar,’ connecting to the pasuk regarding Yom Kippur, ‘once a year.’ The Cohen entered the most inner sanctuary, where the manna was kept, emphasizing the revelation of the light of the concept of manna on the day of Yom Kippur.
ואיתא בגמ’ אלו שמרו בנ”י שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון. דכ’ ויהי ביום השביעי יצאו כו’ ללקוט. וכ’ בתרי’ ויבא עמלק. והתוס’ מדקדקין שם למה נק’ שבת ראשונה. ולפמ”ש יתכן לומר כי ב’ בחינות הי’ בשבת ובחי’ הראשונה הוא בתיקון הראי’ והגוף כנ”ל. ואח”כ בסיני זכו לדעת כמ”ש לעיל. והנה בבחי’ הדעת אין שום מגע סט”א. [שזהו שורש ההבדלה כמ”ש חז”ל אם אין דעת הבדלה מנין. ולכן תיקנו הבדלה בחונן הדעת]. אך בבחי’ העשי’ והגוף יש להם אחיזה כמ”ש הקול קול יעקב והוא הפנימיות. והידים כו’ יד הוא כמו ידות הכלים בית אחיזה לכלי. וכמו כן הגוף הוא בית יד ואחיזה לפנימיות הנפש. ולכן אילו שמרו בנ”י שבת של המן. שהוא בחי’ תיקון הגוף. ונק’ שבת ראשונה כנ”ל שמקודם צריכין לתקן הגוף. אז לא שלטה בהם אומה ולשון כנ”ל:
The Gemara states that if Bnei Yisrael had guarded the first Shabbos, no foreign nation would ever have control over them. This is apparent because immediately after the Torah states, ‘There were those from the nation who went to collect manna on Shabbos’ (and transgressed the Shabbos), it was followed by ‘And Amalek came.’ Tosafos (Shabbos 87b) ask why it is called the ‘first Shabbos.’ In light of the idea explained above, we can explain that there are two concepts regarding Shabbos: that of seeing and that of knowing.
The first level is that of perfecting one’s seeing and body (physical), and the second is that on Har Sinai, where they attained the level of da’as, absolute knowledge. However, on this level of da’as, no foreign entity can interfere with it. [This is really the source of ‘Havdala’ separation, as our sages expressed, ‘If there is no da’as, how can there be Havdala,’ and therefore Havdala is mentioned in the bracha of chonen hada’as *.]
Yet, on the physical level of action of the body, there was some sort of hold of foreign influence, or as the pasuk states, ‘The voice is the voice of Yaakov’ – the voice here is referring to the inner part which is unaffected, whereas ‘The hands are the hands of Eisav,’ where hands are like handles that can connect to the physical elements.
Therefore, the idea of the Gemara mentioned above is as follows: If Bnei Yisrael had guarded the first Shabbos when they received the manna, which is the concept of purifying the body, for one must first purify the body and then the soul, then no foreign nation would have any control over them, as mentioned above.
