Yisro 5643 תרמ”ג

בפסוק וישב משה כו’ אנכי בא אליך בעב הענן כו’ ויגד משה כו’. להודיע חבתו של מרע”ה אם כי נודע. לו שיהי’ לו כמו נחיתת דרגא כמ”ש בעב הענן. בעבור טובת בנ”י. מול כן מודיע הכ’ ויגד משה שלא הי’ נחשב לו שום נגיעה. כמ”ש חז”ל ע”פ וירד מן ההר אל העם שלא הי’ פונה לעסקיו כנ”ל שלא הי’ אצלו שום תרעומות בלבו. רק שמח בטובתן של ישראל. כמו שראינו אח”כ דכ’ ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש כו’. מכלל כי מקודם לא הי’ עולה כל כך לטובתן של ישראל. וכמ”ש במ”א פי’ קרב אתה ושמע:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Yitro_11.2

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶ֘יךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהֹוָֽה׃

And HaShem said to Moses, “I will come to you in a thick cloud, in order that the people may hear when I speak with you and so trust you ever after.” Then Moses reported the people’s words to HaShem

וַיַּעֲנ֨וּ כׇל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהֹוָֽה׃

All those assembled answered as one, saying, “All that HaShem has spoken we will do!” And Moses brought back the people’s words to HaShem (Shemos 19:8-9)

We can learn from these pesukim Moshe’s love (for Bnei Yisrael). Even though he realised that (having to be the go between HaShem and Bnei Yisrael) was a level down for him, as the puk states “in a thick cloud” (it wasn’t such a clear revelation), however (he was completely devoted) for the sake of Bnei Yisrael’s benefit. To demonstrate this, the pasuk sates “And Moshe reported the people’s words…”, which shows that hehadno personal concerns for his own self. 

This is also mentioned in the teachings of our sages o the pasuk (Shemos 19:14) “Moshe decended the mountain and went to the nation”, this teaches us that he did not spend any time with his own personla dealings. For he had no feelings at all of disappointment, he was completely hapy for the success of Bnei Yisrael. 

This too is apparent in the pasuk (Shemos 20:17) “And the nation stood further back, and Moshe approached…”, this implies that before hand Moshe did not ascend that high, due to the his involvement with benefitting Bnei Yisrael. As wee have explained esewhere on the pasuk (Devarim 5:23) “You come close and hear”. (See Shavuot תרל”ג).

קבלת התורה נק’ עבודה כמ”ש בהוציאך כו’ תעבדון את האלקים כו’. דכ’ דע את אלקי אביך ועבדהו. כי מי שזוכה לדעת באמת מיד מטה לבו אליו ית’. והיא עבודה שבלב זו תפלה. היינו השתוקקות וכלות הנפש לדבקה בו. כאשר חכמים הגידו שיצאתה נשמתן של ישראל. וצריך להיות עיקר הרצון להדעת כדי שיבא לידי מעשה. ואבותינו שהבינו זאת הקדימו נעשה לנשמע. להודיע כי תכלית הדעת היא המעשה. ונחשב להם הדעת באמת למעשה. וזה הרמז ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה’ עד בואנו שמה. פי’ אל התורה שהיא הדעת. ואז הדעת והידיעה הכל אחד. רק שא”י להבין זאת על בורי’ עד שזוכין לדעה האמיתית:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Yitro_11.3

The receiving of the Torah is referred to as “Avoda” – work or service. As it states (Shemos 3:12) “When I take you out of Mitzrayim, you will serve me on this mountain”. ANd furthhermore it staes (Divrei Hayamim A 28:9) “Know the G-d of your fathers and serve Him”. 

for one who merits to really know the truth, immediately turns his heart to serve HaShem.This is called a service of the heart – tefila- prayer. It is the longing of the desire of one’s soul to connect to Him. This is what our sages explain that (at the time of the giving of the Torah) the souls of Bnei Yisrael left their bodies (and attahed to HaShem). 

The primary goal of this knowledge is to bring one to action, our forefahers understood that and therefore preceded the condition of doing – Na’ase before Nishma- hearing. This too teaches us that the goal of da’as – understanding is to bring it about in action, and therefore this understadning (of the commitment and importance of their mission) is actually considered like action. 

This is hinted to in the verse (Shemos 10:26) “And we do not know with what we will serve HaShem till we arrive there”. This (“arriving there”) can be referring to the Torah, which is da’as. Then however the da’as and knowledge is all one. However one is not able to totally understand this until one merits true da’as. (*)

במד’ בני אם ערבת כו’. זכו בנ”י להיות נקראים בנים ע”י שהכניסו עצמם בערבות לתקן כל הבריאה באמרם כל א”ד ה’ נעשה. ובאמת בכח כללות ישראל לעשות הכל. וז”ש ויענו כ”ה יחדו. שא”י לאמר כדברים האלה רק כללות ישראל ממש. כמ”ש עושי דברו לשמוע כו’. כמו מה”ש ע”י שעושים רק שליחות הבורא ית’. כוחו כביכול מעורב ומשותף בהם. כמו כן וגדולה מזה מעלת בנ”י כשהם א’ בהתכללות כראוי. וזה הי’ הכנה לתורה כמ”ש ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה. לכן נאמרו עשרת הדיברות בלשון יחיד. והנה סיום הפ’ והמדרש תקעת לזר כפיך כו’ לך התרפס כו’. לבאר הענין כי באמת כל עבודת בנ”י שלוחי המקום ב”ה לתקן ולהעלות כל הבריאה. כי עצמות בנ”י מצדם הם קדמו לכל הבריאה והם נשמת אלקי בלבד. רק נכנסו בערבות הנ”ל. ועי”ז הגם שבאו אח”כ למכשולים. בטוחים הם כי יהי’ נגמר בעזה”י הכל על ידיהם. ואחר החטא הוסיפו בתשובה לתקן ולהעלות ניצוצי קדושה עוד יותר ממקודם. כאשר חכמים הגידו לא היו ראוין בנ”י לאותו מעשה רק להורות תשובה. לזה אמר רהב רעיך. הרבה עליו רעים. והענין הוא קרבות יתרו כמ”ש במד’ ה’ עוזי ומעוזי כו’. עוזי בחי’ הדיברות והתורה קודם החטא. מעוזי אחר החטא שהצטרכו עזר הש”י להחזירם אל התורה [כענין שכ’ במ”א ב’ הבחי’ אתה נרי ואתה תאיר נרי]. ועי”ז אליך גוים יבואו. שמע יתרו כו’. וענין יתרו הוא התקרבות הניצוצי קדושה שהי’ נמצא באומות. כמ”ש חז”ל שלא הניח ע”ז שלא עבדה. ועי”ז נתקרבו כל הכחות שהי’ מעורב באומות. ונק’ יתרו כי העיקר הם בנ”י. רק שהוא מעלה יתירה שקירבו בנ”י גם כוחות הרשעים. לכן הקדים מעשה יתרו לקבלת התורה שלא ליתן פתחון פה לאומות שע”י שנבדלו בנ”י נתרחקו הם. רק אדרבא ע”י התקרבות והתרוממות בנ”י. האירו מרחוק גם להאומות שיוכלו לעלות ולהתקרב על ידיהם תחת כנפי השכינה. ויש מחלוקת אי יתרו בא קודם מ”ת או אחר מ”ת. ויתכן שהכל אמת. יש יתרו קודם מ”ת. ויש יתרו אחר מ”ת. שע”י החטא ונתעלו בתשובה. חזרו שנית להעלות מהאומות עוד יותר ניצוצי קדושה כנ”ל. וכ”ז נכלל בשם יתרו. כי אין זה עיקר המכוון. ע”פ המדרש בראשית. והארץ הי’ תהו מעשיהם של רשעים. אור מעשיהן של צדיקים. במי חפץ. ת”ל אור כי טוב ע”ש. הענין כנ”ל כי בוודאי דבר גדול הוא להעלות מעשיהן של רשעים כאשר חכמים הגידו כשם שקילוסו ית’ עולה מפי הצדיקים בג”ע. כן קילוסו עולה מרשעים בגיהנם. מכ”ש מי שמזכה לחייבא ומהפכו לטוב בעודנו בעוה”ז. עכ”ז אמר האור כי טוב שהקב”ה חפץ בבחי’ צדיקים גמורים:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Yitro_11.4

בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃

My son, if you have stood surety for your fellow,Given your hand for another,

The Midrash based on the pasuk (Mishlei 6:1)

נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃

You have been trapped by the words of your mouth,Snared by the words of your mouth. 

עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא ׀ בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃

Do this, then, my son, to extricate yourself,For you have come into the power of your fellow:Go grovel—and badger your fellow;

teaches us that when Bnei Yisrael accepted the Torah, they became guarantors to be the messengers of HaShem in the world. 

(This is because) Bnei Yisrael meritted to be called “children” of HaShem, by taking the responsibility  and being guarantors to repair the entire creation. This was when they (accepted the Torah) and said (Shemos 19:8) “Whatever HaShem says, we shall do”.

The truth is that the nation of Bnei Yisrael as a whole, has the power to really do anything. this is the (deeper) meaning of the words (ibid) “The entire nation responded together”. This can only be expressed if these words can only be stated by the “klal” , the unified soul of the nation of Bnei Yisrael. 

This is apparent from the words of our Sages on the pasuk (Tehillim 103:20) “that do His will, to hear His words”. This is referring to the Heavenly angels who strictly do only the will of HaShem, which is because His energy is, so to speak, mixed in among them. So too and in a stronger way, the greatness of Bnei Yisrael is when they are united, properly.
This was a preparation for receiving the torah as it states (Sifra Kedoshim 2:4) “And you shall love your fellow man, like yourself”, this is a great principle in the Torah. (ie it is a prerequisite to receive the Torah, to be united). 

It is for this reason that the Ten Commandments were given in a singular expression speaking to the individual. 

The end of the Midrash on the pasuk “You have given your hand to a stranger…”.

The idea here is that in truth the entire mission of Bnei Yisrael is to be messengers of HaShem, and to elevate the entire creation. For the actual level of Bnei Yisrael themselves preceded the world, for they are exclusively the soul of HaShem. Yet they commited to be guarantors of the world, as above.

It is through this that even though they subsequently made mistakes along the way, they are nevertheless guaranteed that through them, with the help of HaShem, the ultimate mission (of repairing the world) will be fulfilled.

After they had sinned they did teshuvah to return all the sparks of holiness, back to their original place. This is the idea that our sages explain that Bnei Yisrael were not actually fitting for such a sin, yet it serves as a reminder to demonstrate the power of teshuva. 

This is the idea of “Badger your fellow”. Meaning to gain more friends. The idea is as the Midrash explains regarding Yisro “HaShem is my strength, and gives me safe Haven”. “Strength” is the idea of the giving of the Torah, before they had sinned, and “Safe haven” is referring to after the sin, where Bnei Yisrael needed HaShem’s to return them to the Torah. [As we explained elsewhere “You are my candle” (Shemuel 2, 22:29), and you light the way for me” (Tehillim 19:28) (See Tetzave תרס”ג), by doing so “The nations of the world will come. 

And this is the idea of “And Yisro heard”. The idea is that Yisro represents the sparks of holiness that is found among the nations, as our sages explain that Yisro did explored every single form of idolatry, therefore by doing do (and then connecting to Bnei Yisrael)

he brought all energies that were mixed into the nations of the world!

He is called Yisro (which is an expression of addition) because the primary energy is found amongst Bnei Yisrael, it is however an extra level that Bnei Yisrael elevated even the powers of the wicked. 

Therefore the story of Yisro preceded the giving of the Torah, so that the nations of the world would not be able to complain that because of Bnei Yisrael receiving the Torah, they are now even more distanced from Bnei Yisrael. It is however on the contrary, because Bnei Yisrael are even closer and more elevated, that even the more distanced are able to get closer to HaShem through them. 

There is a disagreement whether the story of Yisro happened before or after the giving of the Torah. Now perhaps they are both true, there is the element of Yisro before the giving of the Torah, and the element after. For it was through the sin and repentance thereof that they became even more elevated, and then Bnei Yisrael subsequently affected and elevated even more sparks of holiness of the nations of the world.

All of these ideas are included in the name of Yisro (that it is extra), yet not the primary intention of HaShem. This idea is in the Midrash (Bereishis Rabbah 2:5) There are actions of the righteous and of the wicked…yet the ones that HaShem really wants are the actions of the righteous. This idea means that even though to uplift the actions of the wicked is really a great thing, as our sages teach (Shemos Rabbah 7:4) Just as the praise comes from the righteous in Gan Eden, so too the HaShem is praised from the wicked in Gehinnom, and certainly (it is a great feat) to change someone from wicked to good while they are still in this world, nevertheless haShem still prefers teh actions of the perfectly righteous.

בפסוק ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך כו’. כ’ בס’ רבינו בחיי בשם הרמב”ם ז”ל הפי’ ו’ ימים תעבוד את ה’ ע”י עשיית כל מלאכתך. כענין שמצינו באבות שעשו פעולות בעובדא. וביום השבת העבודה בלי מעשה ומלאכות כו’ ע”ש. והם דברי אמת כי ימי המעשה כמו שבריאת העולם הי’ ששת ימים בעשי’. כן קיום העולם מעבודת הצדיקים בבחי’ עשי’ ומלאכה. וזה הטעם הכתוב בתורה כי ששת ימים עשה כו’ וינח ביום השביעי. ע”כ העבודה בשבת אינו במעשה. וזה הענין שאמרו חז”ל דכ”ע בשבת ניתנה תורה דכ’ זכור בעצומו של יום כו’ פי’ שזה הי’ התחדשות שנעשה בקבלת התורה הנהגה חדשה שניתן לבנ”י למעלה מהטבע. כמ”ש אש דת בחי’ מרע”ה שעבודות עובדי ה’ מקודם כמו האבות הי’ בבחי’ הטבע כמ”ש ההפרש בפ’ וארא. ועתה ניתן הנהגה שלמעלה מהטבע. וזה הוא בחי’ השבת כנ”ל. ואיתא כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה. וזה הוא בימי המעשה שצריכין להשתתף בחי’ כל מלאכתך. אבל בשבת הוא בלי מלאכה. ואעפ”כ יש לה קיום. ואדרבא הוא מקיים כל הימים. וזה העדות על השבת כמ”ש קדשו במן. כי גם שם הי’ מלאכת הלקיטה כמ”ש ויצא כו’ ולקטו. כדי שיהי’ מלאכה עם התורה כנ”ל ובשבת אל יצא כו’. וזה שרמזו חז”ל שבת יעשה כולו תורה:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Yitro_11.5

(Shemos 20:8) “Six days you shall do all your work and on the Seventh day you shall rest”. Rabeinu Bachaya explains in the name of the Rambam that the idea of working during the 6 days of the week, is something that we find with the forefathers. That even though they were involved in the physical world, the physical actions were spiritual. Yet on Shabbos there is spirituality without the need for physical actions.

These are true words for just as we find with the creation of the world, that there were 6 days of creation, so too the world exists through the actions of the righteous,with their involvement with physicality. 

Therefore when it states in the Torah “6 days HaShem created the world, and on the 7th He rested” that means that the work of Shabbos is not in action. 

This is the idea that our sages explain (Shabbos 86b) All opinions agree that the Torah was given on Shabbos, as it states “remember” which is referring to the actual day of (Shabbos). The (deeper) meaning is that now through receiving the Torah, HaShem has given us a new way of serving Him, which is above nature. This is the idea of “A fiery law” (Devarim 33:2), the mission of Bnei Yisrael was different to that of the forefathers, whereas they previously served HaShem in the physical realm (through nature), now Bnei Yisrael received a new level of service which is above nature. 

This is the idea of Shabbos, as above.

The Mishna (Avos 2:2) states that any Torah that is not combined with work,will eventually become nullified. This is the idea of Torah of the day of the week, which needs to be combined with one’s work. 

However on Shabbos one has a fulfillment of the Torah without work, and it will nevertheless endure. Not only that, but on the contrary, it will give all the other days existence.

This is the testimony about Shabbos, as our sages explain that HaShem sanctified Shabbos with the mannah (that it did not fall on Shabbos). This means that even though usually (during the 6 days of the week) one fulfills the work of the mannah by going out and collecting it, and by doing so there is the fulfillment of work with Torah, nevertheless on Shabbos no one is to go out, which is the idea that our sages say (Tanna Devei Eliyahu Rabbah 1) Shabbos should become completely Torah.