Yisro 5647 תרמ”ז

במדרש ה’ עוזי כו’. אליך גוים יבאו כו’. כי קבלת התורה הי’ תיקון לכל הברואים. הגם שמיוחד רק לבנ”י. מ”מ הי’ זה דרך לתקן הכל. וכ”כ ה’ עוז לעמו יתן כו’ בשלום. ולכן נקראו בני ישראל השולמית כדכתב במדרש חזית שעושים שלום ביני לבין עולמי כו’. פי’ שבני ישראל מקרבין התחתונים לשורש העליון על ידי התורה. וכתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב. היינו שגם להרחוק יש שייכות אל השלימות כשיודע ומכיר את מקומו שהוא רחוק. וכן הי’ כשקיבלו בנ”י התורה. יתרו שהי’ חכם ומבין לבטל עצמו. הגם שהי’ רחוק נתקרב. ובאמת הי’ צריך להיות התגלות התורה בעולם שבשביל זה נבראת רק שלא הי’ כלים לקבל התורה. רק ע”י בנ”י כמ”ש ז”ל שהחזיר הקב”ה לכל האומות ולא קיבלוה שבנ”י היו מוכנים לקבלת התורה וכשקיבלוה נעשה זה התיקון בכל הכלל. וכ’ במ”א שלכן כ’ וידבר כו’ לאמר. שהתורה ניתנה לבנ”י שיאמרוה לאחרים ג”כ. ליתן לכל אומה החלק ששייך לה. כפי הרצון שנמצא בהם. לכן עמלק נדחה ויתרו נתקרב. וכ”כ ואשים דברי בפיך כו’ שהוא עשרת הדברות כו’ לנטוע שמים וליסוד ארץ. שע”י התורה מתקיימין עליונים ותחתונים. וכ’ או יחזיק במעוזי יעשה שלום שלום יעשה ודרשו חז”ל מזה העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה. פי’ שע”י התורה מתקרבין התחתונים לשורש העליון. וכמו כן נפתחים שערים עליונים להשפיע לתחתונים. ופי’ ואשים דברי כמו ושמו (את שמי) [אותם איש כו’] לשון סידור שבאמת מיד בבריאת העולם הי’ התורה גנוזה במעשה בראשית. כדאיתא הביט בתורה וברא כו’. ובקבלת התורה בירר הקב”ה לבנ”י סדר ואופן למצוא דברי התורה. שגנוזין בעשרה מאמרות. וז”ש וידבר כו’ לאמר. כמ”ש במ”א מזה:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Yitro_15.2

The Midrash quotes the pasuk in (Yirmiya 16:19), “Hashem is my strength and fortress, to You the nations of the world will come.” This is related in regards to Yisro, who joined Bnei Yisrael at his particular time of receiving the Torah. The idea here is that receiving the Torah was something that affected and repaired all the nations of the world. Even though we find that it was something unique to Bnei Yisrael, nevertheless, it was the method to repair everything. Similarly, we find this concept in the pasuk (Tehillim 29:11), “Hashem gives strength to His nation, Hashem will bless His nation with Shalom.” This is why Bnei Yisrael are called ‘shulamis’ for they bring peace and completion (sheleimus) to the entire world. On a deeper level, the concept here is that Bnei Yisrael elevate the lower realms to the higher source through the Torah. Similarly, we find the pasuk alluding to this idea (Yeshaya 57:19), “Shalom Shalom to the ones that are near and far.” This too is the idea that even though there are nations that are very distant, nevertheless, they have a connection to the whole completion. When they realize and acknowledge their place as distant, this allows them to receive from the completion of Bnei Yisrael. Similarly, when Bnei Yisrael received the Torah, Yisro, who was wise, needed to nullify himself completely to Bnei Yisrael, and therefore even though he was so distant, he nevertheless was able to become close and a part of Bnei Yisrael.

The truth is that the revelation of the Torah needed to be in this world, and indeed, this was the purpose of creation to reveal Hashem, however, until this stage, there was no fitting vessel for the Torah. It was only once Bnei Yisrael were developed as a nation that they could now receive the Torah. This idea is alluded to in the Midrash, which explains that Hashem offered the Torah to all the other nations of the world, but they all refused it. It was only Bnei Yisrael who were ready and prepared for it, and they, therefore, by receiving it, corrected and repaired the world for all the nations. We have explained this idea elsewhere that the pasuk says ‘Hashem spoke all these words saying – Leimor’, this means that it was given to Bnei Yisrael for them to tell it over to others as well. They needed to give each nation the part that was applicable to them. This was dependant on their desire for the truth, therefore Amalek was pushed away, whereas Yisro was drawn close.

Similarly, the pasuk states (Yeshaya 51:16), “I have placed my words in your mouth to plant the Heavens, and establish the earth.” The words are the words of the Torah, and it is through the Torah that the upper and lower worlds have their existence. Furthermore, it states (Yeshaya 27:5), ‘Or to hold onto My strength will make peace, peace will be made.’ Our sages explained that this teaches us that one who toils in Torah makes peace in the Heavenly retinue and the lower ones. This means that it is through the Torah that the lower realms are able to get to their source above. Similarly, the higher sources open their gates to bless and affect the lower realms. Furthermore, the words ‘and I will place my words’ is an expression of organizing. This is because immediately following the creation of the world, the Torah was hidden in the world, as it states that Hashem looked into the Torah and created the world. Then at the giving of the Torah, Hashem clarified to Bnei Yisrael the way to find the Torah, which is hidden in the ten utterances with which Hashem created the world, as we explained elsewhere.

והנה מצווין בכל יום לזכור מתן תורה כמ”ש והודעתם כו’ יום אשר עמדת לפני ה’ אלקיך בחורב כו’. כי התורה היא למעלה מהזמן. א”כ יש בה תמיד התחדשות כמו בשעת קבלת התורה. וכן הי’ בוודאי אם לא הי’ החטא אח”כ. כי בקבלת התורה נתעלו נפשות בנ”י. וכמו בעשרה מאמרות בדבר ה’ שמים נעשו. כמו כן באנכי ה”א חל אלקות על נפשות בנ”י. וכ’ אל תיראו כי לבעבור נסות כו’ יראתו על פניכם. היינו שניתן להם הארת פנים שהוא כפי הפנימיות שנמצא באדם. וממשמע שנא’ א”ת. כי היו יר”ש לאמיתן כדאיתא במד’ שאין אומרים אל תירא רק למי שהוא יר”ש לאמיתו. וכ”כ מי יתן והי’ לבבם זה להם כו’. לבבם זה פי’ כמו ברי לבב. אך אחר החטא נפלו מזאת המדרגה. ומ”מ ע”י המצות שנתן לנו הקב”ה. יש כח להמשיך הארת הנשמה. ואיתא כי בש”ק מחזיר מרע”ה לבנ”י ב’ הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע. י”ל שהוא ב’ הארות הנ”ל הארת פנים וברי לבב. ובמצות תפילין גם בימי המעשה נמצא לפי שעה הארות אלו. תש”ר כמ”ש שם ה’ נקרא עליך והוא הארת פנים הנ”ל. ובתש”י נגד הלב לברר הלב. ולכן צריכין להיות בתפילין בשעת קריאת שמע שאז יכולין להעיד עליו ית’ כמ”ש למען תהי’ תורת ה’ בפיך. וכמ”ש ואשים דברי בפיך שבשעת קבלת התורה ניתן זה הכח בפיהן של ישראל לברר מלכותו ית’ בעולם. וכמו כן בש”ק שנק’ יומא דסהדותא כמ”ש זכור כו’ יום השבת שבו ניתנה תורה. וזכור ושמור. הם ב’ הארות הנ”ל כמ”ש במ”א שמירה בלב זכירה בפה ובמוח. וכדאיתא אפי’ ע”ה אימת שבת עליו שהוא כמ”ש יראתו על פניכם. פנים המיוחד לאיש ישראל בכח הארת הנשמה יתירה כנ”ל:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Yitro_15.3

We are commanded to remember the giving of the Torah every single day, as it states in the pasuk ‘remember the day you stood at Horev’. The idea here is that the Torah is above the realm of time; therefore, it constantly undergoes renewal (at the source – Hashem, above time, where there is always a state of renewal), just as it was when we received the Torah. This is how it would have remained had we not sinned (with the Golden Calf).

At the receiving of the Torah, our souls became extremely elevated. Hashem created the world with His words, and therefore similarly when Hashem said ‘I am Hashem your G-d’ that too created a reality of Godliness upon us. Similarly when the pasuk states ‘Do not fear, for Hashem is doing this to test you, to see whether the fear of G-d is upon your face’, this too means that Hashem gave us a certain reality of fear of Him. This means that they received a level of inner light based upon their inner part that is found in man. Furthermore, since the pasuk says ‘Do not fear’, this actually implies that they had the fear of Hashem. We find a similar idea when the pasuk says ‘If only their hearts will be so always to fear Me’, the idea here is also expressing the purity of heart. However, once Bnei Yisrael sinned with the Golden Calf, they lost this very lofty level.

Nevertheless, through the performance of the mitzvot that Hashem has given us, we are able to draw down the light of the soul. We find this idea regarding Shabbos, where it states that on Shabbos Moshe returns the two crowns of na’aseh v’nishma that we lost, to Bnei Yisrael. We can explain this idea in line with the above, that this is referring to the two levels mentioned above: the light of the face (true fear of Hashem), and the purity of the heart. Furthermore, during the days of the week, we are also able to attain, albeit temporarily, this level through the tefilin. The tefilin of the head refers to the fear of Hashem, as it states ‘the name of Hashem will be called upon you’, this is the enlightenment of the face (the inner fear of Hashem). And the tefilin of the arm, which is next to one’s heart, refers to the purity of the heart. It is for this reason that we wear the tefilin while reading Shma, for that is when we are able to testify to the Oneness of Hashem. This is the idea of the pasuk ‘So that the Torah of Hashem will be upon your mouth’. The idea of testifying to Hashem being upon our mouth is that when we received the Torah, this power of being able to clarify and express the Kingdom of Hashem in the world with our mouths was given to us. Similarly, Shabbos is called a testimony, as it states ‘remember the day of Shabbos’, for it was the day on which the Torah was given. Furthermore, on Shabbos, we have the commandment of Zachor and Shamor, to Remember the Shabbos and to guard the Shabbos. This too is referring to the two levels mentioned above, where on Shabbos we have a deeper level of fear of Hashem, as the Gemara states even an ignoramus has the fear of Hashem on Shabbos, and also it has a light that shines onto our soul, and the extra neshama that we gain on Shabbos.