Mishpatim 5649 תרמ”ט
במדרש מגיד דבריו ליעקב כו’ אם אין אדם מל א”י לקבל מצות התורה כו’. פי’ שבקבלת התורה נעשו בני ישראל כלים להיות מוכן לקבל מצות ה’ כדאיתא כי בהר סיני הי’ כקדושין ועשה השי”ת אותנו כלים כמ”ש אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה כמ”ש בפרשה הקודמת מזה. ובס’ אוה”ח פי’ סגולה שנשתנו נפשות בנ”י שהם מסוגלים לקיום מצות השי”ת ע”ש. וזהו מגיד דבריו הגדה לשון המשכה שנמשכו בנ”י אחר הנהגה העליונה של השי”ת. לכן כתיב עתה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. שכבר הם כלים מוכנים אחר הדיברות כו’ חקיו ומשפטיו לישראל. לכן מסיים הפסוק לא עשה כן לכל גוי. פי’ כמ”ש שלא עשנו כגויי הארצות שנפשותינו משונים מנפשותיהם. וכיון שלא עשה כן לכן משפטים בל ידעום:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Mishpatim_17.2
The Midrash (Shemos Rabbah 30:12) on the pasuk (Tehilim 147:19) “He tells His words to Yaakov”, explains that it is only if one is circumcised that one is able to receive the mitzvot of the Torah. The idea here is that when Bnei Yisrael received the Torah, they became vessels to receive the commandments of Hashem. This idea is also explained in the Midrash (Tanchuma Eikev 11) that at Har Sinai Bnei Yisrael were so elevated, and therefore Hashem made us like vessels to receive His goodness. This idea is also alluded to in the word ‘segula’, as the pasuk in the previous parsha states (Shemos 19:5) ‘if you shall be to me a treasured nation – Am segula’. The Ohr Hachaim explains the word ‘segula’ connected to the word ‘mesgalim’ enabled. This means that we were now enabled to receive the Torah and the commandments of Hashem. Furthermore, the word ‘magid’ to tell, is an expression of drawing, which means Hashem draws Bnei Yisrael to follow His leadership. This is why our parsha begins ‘These are the Mishpatim – laws that you shall place before them’. Now, after they are fitting vessels, they can receive ‘His laws and statutes that He has told Yisrael’. Therefore the pasuk in Tehilim above concludes: He has not done this for all the nations, for as we state in the Aleinu prayer, ‘He has not made us like the nations of the world’, for our souls are different to their souls, and therefore ‘…They (the nations of the world) do not know His commandments’.
בזוה”ק וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים ע”ש. הענין דאיתא חביבין ישראל שנקראו בנים חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים כו’. פרשנו כי הנשמות נקראו בנים. אכן נתלבשו בגוף שנק’ אמה ועבד כדברי הזוהר הנ”ל. אכן הכוונה הי’ שיתמשכו הגופים אחר הנשמה. ויכול איש ישראל להעלות גם הגוף להיות נמשך אחר הנשמה. וזהו חיבה יתירה נודעת שיהיה דביקות גם להגוף. ואז אף אם אחרת יקח. מ”מ כל ההארות המוכנים להנשמה אין מתעכבין ע”י הגוף כמו שדורש שם ההוא סבא לפי דרכו. אכן עכ”פ אפילו אם רעה כו’ אשר לא יעדה שלא זכה לחיבה יתירה הנ”ל להעלות הגוף. עכ”פ לא תצא הנשמה כצאת העבדים. שצריכין עכ”פ לשמור שלא לקלקל הנשמה בעצמה. והאדם נשתלח לזה העולם לתקן גם הגוף. וכ’ ואנשי קודש תהיון שבנ”י הם קודש כמ”ש קודש ישראל לה’ וזהו הנשמות. אבל יכול האדם להתקדש בגוף להמשיך בו הארת הקדושה מהנשמה. וכתיב תהיון לי שהוא הויה חדשה כשזוכה להמשיך הארת הנשמה בגוף. גם פי’ תהיון כמ”ש נהייתי ונחליתי שכפי שבירת התאוה הגופניות. מאיר הנשמה. ונעשה הויה חדשה. והעיקר שיהי’ המכוון לשם שמים כמ”ש תהיון לי שאם משתוקק אל הקדושה כדי לעשות רצון הבורא ית’ אז כתיב ישלח עזרך מקודש. וע”ז נתקן ימי המעשה בחי’ הגוף. והשבת יומא דנשמתין כמ”ש למען ינוח שורך כו’ וינפש בן אמתך כמ”ש במ”א מזה:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Mishpatim_17.3
The Zohar explains that the pesukim discussing the laws of slaves and maidservants – Eved and Amah, are alluding to something deeper. Bnei Yisrael are called the ‘sons’ of Hashem and therefore ‘they have an extra belovedness given to them’, yet this is referring to the element of the soul. However, the souls are clothed in the physical body, which is referred to as ‘slave’ or ‘maidservant’. The intention of Hashem is that one shall draw and elevate the physical body to the soul, and this is a special ability that is given to every one of Bnei Yisrael. Therefore, the pesukim that explain the laws of a maidservant state that if a girl is sold as a maidservant, and her owner, or owner’s son refuses to marry her, she shall go free. If another man besides the owner marries her, she shall get all her dues just like any other woman. Therefore, in line with the idea of the maidservant alluding to the body that is trapping the soul, we can explain that the primary commandment is on the owner to marry her, that would be the elevation of the body to the soul. And even if he refuses, nevertheless, there is a certain protection that is needed for the body; rather she has all the dues that would come to a regular woman. This means that the soul is different; even if one is not able to attain the very lofty levels, nevertheless, one must still protect the soul. Man is sent to this world with the mission of repairing the body, as it states ‘You shall be men of holiness’, which is referring to Bnei Yisrael who are able to attain the very lofty levels of holiness. Nevertheless, one is also able to elevate the body, to draw down the light of holiness from the soul; this is the idea of the word above ‘you shall be’- תהיון, which expresses the concept of new existence, which comes about when one is able to draw the holiness into the body. Furthermore, the idea of the word תהיון is connected to the concept of healing, which means that in as much as one is able to break one’s physical desires, the soul is able to shine and then gains a new existence – a sense of being. The primary idea here is that one’s intentions should always be for the sake of Heaven, ‘you shall be’, means that one’s desires are always focused on that direction of holiness to do the will of Hashem. By constantly striving in that direction ‘Hashem will send His help from above’. By doing so one is able to repair the days of the week, which is the concept of the body- physicality, and so that ‘Your ox etc shall rest, and the son of your maidservant shall rest, (alluding to the body), as we have explained elsewhere.
בפסוק ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי תשבות. פי’ כי כל ימי המעשה נבראו ע”ז כדי לשבות מהם בבוא יום השבת. וזה הי’ תכלית מכוון הבריאה. וזה הביטול של המעשים ע”י השבת הוא קיום כל המעשים. למען ינוח שורך כו’. כי השבת מעין עוה”ב. ואיך אפשר לקבל בעולם הזה הארה מעוה”ב שזה היפוך מזה. ורק ע”י הביטול עוה”ז בבוא הארה מעולם העליון. ע”י זו השביתה. מקבלין הארה גם בעוה”ז. והי’ הכל הכנה שיוכל גם הגוף ונפש הבהמיות לקבל הארת הנשמה. ובאמת אין כל אדם מוכן לזה רק נפשות בנ”י. ולכן השבת הוא עדות על בני ישראל. ובכח ימי המעשה זוכין אל השבת. דכתיב כשושנה בין החוחים כו’ כתפוח בעצי היער כו’. פי’ בימי המעשה הוא שושנה בין החוחים והמייגעים עצמם למצוא הארות קדושות גם בימי המעשה זוכין אח”כ בשבת למה דכתיב כתפוח בעצי היער ודרשו חז”ל מה תפוח אין לו צל כו’ והכל ברחו מצלו של הקב”ה רק בנ”י אמרו נעשה ונשמע ע”ש. כמו כן הענין ממש בש”ק שמתגלה בו הנהגה עליונה. והוא אינו ניכר בגשמיות כדאיתא בזוה”ק כיון דלא אשתכח בי’ מנא מה ברכתא אשתכח וכו’. והיינו שאינו ניכר בעולם הזה. ובנ”י מאמינים בני מאמינים זוכין להרגיש טעם השבת כדכתיב בצלו חמדתי. וזוכין לשבת לחסות תחת פריסת סוכת שלומו ית’. בצלו חמדתי הוא בימי המעשה כשעוסקין במעשה אנוש ותחבולותיו. מ”מ איש ישראל כל זה אינו שוה לו ומשתוקק שלא להיות מוטרד בהבלי עולם. רק אחת שאלתי כו’ שבתי בבית ה’. ולכן זוכין להשבת כנ”ל. ופריו מתוק לחכי דייקא:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Mishpatim_17.4
The pasuk discussing Shabbos states: “Six days you shall do your work, and on the seventh day you shall rest.” The idea here is that the purpose of the days of the week is that we can rest from them on Shabbos. This is the intention of the entire creation. This is the idea of nullifying all one’s actions (abstaining from them) to Shabbos. By doing so, it gives purpose and existence to all one’s actions. As it states, ‘So that your ox etc shall rest’.
To understand this on a deeper level, The Shabbos is a taste of the world to come. If so how is it possible to experience the world to come, in this world, which is the opposite of everything spiritual? Yet by nullifying everything to Shabbos, we are able to gain the light of the world to come. Therefore everything that we are involved in during the days of the week, all physicality becomes elevated and gains from the light of the soul. (Their purpose becomes actualized when they are nullified to the neshama).
The truth is that it is only the souls of Bnei Yisrael that are able to experience this, and Shabbos is called a testimony to Bnei Yisrael. It is through the power of the days of the week that we merit to Shabbos. Just as the pasuk describes a rose amongst the thorns, this can also be referring to one who toils even during the days of the week to find the sparks of holiness; then they will merit to also gain more revelation on Shabbos, as the pasuk in Shir Hashirim continues, like an apple amongst the trees of the forest. The Midrash explains that just as everyone leaves the shade of an apple tree when there is a drought (for it gives no shade then) so too the nations of the world all left the shade of Hashem on Shabbos. However, Bnei Yisrael remained faithful, and they stated unequivocally Na’ase venishma.
Similarly on Shabbos the leadership of Hashem in this world is revealed yet during the days of the week it is not apparent, As the Zohar explains regarding Shabbos that the reason why no manna fell on Shabbos was because it is the day that blesses all the other days and causes manna to fall on those days. It is only Bnei Yisrael who are believers, the sons of believers, that merit the taste of Shabbos. As it states in the Midrash above ‘For his shade, I longed’. Therefore on Shabbos Hashem spreads over us His Sukkah of Shalom.
