Bamidbar תרל”ז
במדרש והי’ מספר בני ישראל כו’ אשר לא כו’ יספר כו’ הבט השמימה כו’ מאותו מזל שאתה רואה שאינך מוליד אראך שאתה מוליד כו’. ביאור הענין שאעפ”י שבנ”י הם חלק אלקי והם דביקים בשורש נשמתם למעלה מכל העולמות ומכש”כ מעוה”ז. אעפ”כ הלא הם נבראו בעוה”ז והם בגופם תחת הטבע. אך כשיתרומם נפש הישראלי וכן בכלל נפשות בנ”י הם מרוממים כל הטבע ג”כ. ולכן אף שהכל תלוי במזל. עכ”ז יש בכח בנ”י להגבי’ ולשנות כל המזל. ולכן נשתלחו לעוה”ז כדי שבעלייתם יתעלה גם הטבע כנ”ל. וז”ש והי’ מספר בנ”י כו’ אשר לא כו’ יספר. שיגביה בחי’ מספר עד אין מספר. והיינו בהתבטלות לשורש האחדות שם אין מספר כי מצד הריבוי לא שייך אין מספר כי אף שאין בכח בו”ד לספור ע”י מיעוט שנותיו אעפ”כ במה נקרא אין מספר. רק ע”י שורש האחדות נקרא אין מספר כי הריבוי שמתבטלת להאחדות ואין נגלית נקראת אין מספר. ובמדרש צדקתך כהררי אל משל את הצדיקים בדירתן כו’. פי’ כמו שאדם צדיק מוכן להטות כל החיות וכל הכחות וכל הבריאה להשי”ת. כן מתפשט השפעת הקדושה אליו בהתרחבות בכל הטבע והזמן ג”כ. ובמ”א הארכנו בזה. כלל הדברים והי’ מספר הוא בימי המעשה שהוא תיקון הפרטים ועי”ז מתעלין בשבת ומתיחדין ונק’ אשר לא יספר. כמ”ש במדרש אשר לא יספר בעוה”ב. פי’ שיתוקן בחי’ מספר לעתיד. וכמו כן מזה בשבת שהוא מעין עוה”ב שורש האחדות כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Bamidbar_7.2
The Midrash (Bamidbar Rabbah 2:12) explains in detail how Avraham, despite seeing in the stars that he would not have any children, was told by HaShem to observe the sky. HaShem assured Avraham that the same constellation which indicated his lack of offspring would now demonstrate that he would indeed have children.
The main idea conveyed here is that although the souls of Bnei Yisrael are connected to a higher spiritual realm beyond the physical world, they are bound by the limitations of their physical bodies and the natural laws that govern this world. Nevertheless, HaShem was teaching Avraham that when the soul of an individual Jew is elevated, and similarly on a national level when there is a collective spiritual elevation, they have the power to elevate the entire world and transcend the constraints of nature.
Therefore, despite everything being influenced by mazal, the rules of this world, the Jewish people have the ability to rise above and surpass the influence of mazal. This is the reason why we are sent to this world: to bring about change and elevate the world around us.
This understanding sheds light on the verse from Hosea 2:1, which states that “the number of Yisrael will be that which cannot be counted.” It means that the number of the Jewish people will be elevated to such a degree that it becomes ‘no number’. This may seem contradictory—how can a number be both absolute and unlimited? The answer lies in the concept of unification and oneness with HaShem. By nullifying ourselves to the infinite nature of HaShem, we transcend the confines of numbers and become boundless.
This concept is further illustrated in the Midrash (Bamidbar Rabbah 1:1), which explains that the righteous individuals who constantly direct their life force and energy towards HaShem receive a reward in which HaShem directs and influences all of nature and time for their benefit. This idea is elaborated elsewhere (see תרל”ב 1 above). The general concept is that the notion of “number” pertains to the details and complexities of this world, which require rectification. On Shabbat, however, everything is unified, and the notion of “number” dissolves into the infinite. This concept is also discussed in the Midrash, which states that the phrase “until they cannot be counted” refers to the world to come. In the world to come, the concept of “number” will be completely rectified, as Shabbat itself serves as a glimpse into the unity that will be experienced in the world to come, the ultimate source of oneness, as previously explained.
במדרש ימצאהו בארץ מדבר כו’ מדבר תהו הי’ העולם קודם קבלת התורה כו’. פי’ שהקב”ה מצא את בנ”י שהם ידעו והבינו כי המה תהו בחסרון התורה. ועי”ז שהי’ חסרים בעצמם נתן להם התורה וכ”כ המהר”ל כמה פעמים כי החומר כפי מה שמבקש השלימות זוכה לצורה. וכן מצינו בבריאה מקודם תהו אח”כ יהי אור. וזהו שניתנה תורה במדבר כי צריך להיות אדם יודע שהוא חומר וחסר לו הצורה. ויש ד’ בחי’ דצח”ם והמדבר למעלה מכולם. אעפ”כ בנ”י יודעים כי הביטול להשי”ת עולה על כולנה. כמ”ש אם לא שויתי ודוממתי. פי’ שהוא כמו דומם ומבקש יותר שלא יהי’ ברשות עצמו לעשות ולדבר ברצונו רק להתמשך אחר הנהגת הבורא ית”ש. וזהו ענין מדבר שבהיות שהוא מדבר אעפ”כ הוא מדבר שמבטל עצמו להיות נמשך אחר הנהגת הבורא ית’ כנ”ל. יצרנהו הוא הצורה שע”י הדגלים הבין וידע כל א’ את מקומו. ובודאי הדגלים מרומזין על שורש הצורה של כלל ישראל. ויתילדו על משפחותם הוא בחי’ הנ”ל אם לא שויתי ודוממתי כו’ כגמול עלי אמו כו’ ובמ”א כתבתי עוד מזה:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Bamidbar_7.3
The Midrash (Bamidbar Rabbah 2:6) offers an insightful interpretation of the verse (Devarim 32:10), “He found them in a deserted wilderness.” It suggests that before the Israelites received the Torah, there was a sense of emptiness in the world, represented by the Hebrew word “תהו” (tohu), meaning void or chaos. The underlying concept is that Bnei Yisrael recognized their need for something greater, and it was through this realization that they became worthy of receiving the Torah.
Expanding on this idea, the Maharal proposes that the substance (חומר) of an object possesses the potential to take on a form (צורה) that aligns with its level of desire or longing for perfection. In other words, an object’s earnest aspiration to achieve its fullest potential determines the form it ultimately assumes.
This concept is reflected in the beginning of creation, where there was initially a state of nothingness, described as “תהו,” followed by the emergence of light. Similarly, the Torah was given in the wilderness (“מדבר”) to emphasize the importance of recognizing one’s own wilderness-like state, devoid of form (“צורה”) and in need of fulfillment.
There are four stages of objects in this world: inanimate, plants, animals, and humans (מדבר, which also means “those that speak”). Even though Bnei Yisrael were at the highest stage as humans, they acknowledged that greater than all they could attain was complete alignment with the will of HaShem. This idea is expressed in David’s prayer in Tehillim 131:2, “If I have not made my soul quiet like that of a suckling child” (אם לא שויתי ודוממתי), which Rashi compares to a child relying entirely on its mother for sustenance. David humbles himself, becoming like an inanimate object (“דומם”) or one who is silent and relinquishes his own desires, choosing instead to be completely guided by HaShem.
This represents the concept of a true “מדבר” (one who speaks) who, despite possessing the ability to communicate, willingly assumes the qualities of a wilderness (“מדבר”) and wholeheartedly follows HaShem’s direction. The verse in Devarim continues with “יצרנהו,” referring to the form and shape. This pertains to the concept of the flags, which provided each person with a precise understanding of their place and life mission. These flags serve as clear indicators of the source and essence of the Jewish people.
This idea is also alluded to in the phrase “ויתילדו על משפחתם” (and they were born according to their families), which underscores the connection to a child mentioned earlier—a child that is utterly dependent on its mother. We have further elaborated on this concept elsewhere (see תרל”א 2).
במשנה העוסק בתורה לשמה זוכה כו’. מאי לשמה. כי נודע שהתורה לא ידע אנוש ערכה. אך התורה שלפנינו הוא לבוש התורה וע”י עסק האדם בתורה זו מתעורר כח הפנימיות וזה עיקר הכח שניתן לבנ”י שיכולין לעורר שורש התורה. כי נפש האדם היא ג”כ כך שהיא מלבוש לכח הנשמה שהיא חלק אלקי ממעל. וז”ש במדרש והי’ מספר בנ”י כמספר הסופר כו’. פי’ כמו התורה שיש אותיות ותיבות ובמנין. אעפ”כ שורש התורה אין מכל זה כמו כן נפשות בנ”י אם כי בעוה”ז יש להם מספר אבל שורשם למעלה ממספר. וכ”כ בספרים הקדושים שס’ ריבוא נפשות בנ”י נגד ס”ר אותיות שיש בתורה. וזה השכר שלומד לשמה זוכה לאלה המדות טובות. בעבור שכל אלה המדות הם מושרשים בנפשות בנ”י. רק שלהוציאם מכח אל הפועל הוא ע”י עסק התורה כמ”ש ברחובות תתן קולה שע”י היגיעה מתפשט כח פנימיות של התורה לתוך המלבוש מתחבר המלבוש להפנימיות. וזה נק’ לשמה כי השם הוא התפשטות הכח כמו שם טוב שהולך למרחוק. וכ”כ שמן תורק שמך שיש דברים שהתיקון שלהם רק ע”י שמקבל ריח מקדושת התורה בלבד ובמ”א הארכנו:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Numbers,_Bamidbar_7.4
In the Mishnah that deals with studying Torah for its own sake, it states, “He merits many things, etc.” What does it mean “for its own sake”?
It is known that the Torah’s true value cannot be comprehended by anyone. However, the Torah that we have is the garment of the Torah. It is through a person’s engagement with this Torah, that the inner power is awakened. This is the essence of the power given to Bnei Yisrael, who are capable of awakening the root of the Torah. Just as the life force of a person is also a garment for the power of the soul, which is a divine part from above.
This is what is meant in the Midrash (Bamidbar Rabbah 2:13), “And there will be a number among the Children of Israel, like the number counted in the Torah.” Meaning, just as the Torah has letters, words, and it is all countable, nevertheless, the root of the Torah is not encompassed by all these. So too, the souls of the Children of Israel, although in this world they have a number, their root is above number. And so it is written in the holy books that the 600,000 of Bnei Yisrael corresponds to the 600,000 letters in the Torah.
And this is the reward for studying Torah for its own sake, that one merits these good attributes (see the Mishnah Avot 6:1). Being as all these attributes are rooted in the souls of the Bnei Yisrael. The only way to bring them out from potential to actuality is through engaging in Torah study, as it is written, “In the streets she gives forth her voice” (Mishlei 1:20), meaning that through exertion, the inner power of the Torah spreads into the garment, and the garment connects with the inner aspect. And this is called “for its own sake (literally for its name) לשמה.” because the name of something is the spreading of its energy, just like “a good name that spreads far and wide” (Tanchuma Vayakhel 1).
Similarly, we find the phrase, “Like the fragrance of good oils, your name is like flowing oil” (Shir Hashirim 1:3) which means that there are things whose rectification can only come through receiving the scent of the holiness of the Torah alone. We have elaborated this elsewhere (See Yisro תרל”ח)
