Emor תרל”ט

במד’ אמרות ה’ א’ טהורות כו’. דכתיב מצרף לכסף כו’ ואיש לפי מהללו. כמו שכלי המצרף והכור הוא לזקק הכסף והזהב. כמו כן בריאת איש הישראלי לברר דברי תורה כמ”ש עם זו יצרתי כו’ תהלתי יספרו. וכל קומה של אדם היא לצורך פיו וכפי תיקון כל קומתו כן יוכל להוציא דברי תורה ותפלה. [וז”ש כל עמל אדם לפיהו] וכ”כ כי אמרות ה’ שהם טהורות רק בירידתן לעולמות התחתונים בעליל לארץ צריכין בירור. וזה הבירור א”י להיות רק באמצעיות בנ”י. כדמסיים סביב רשעים יתהלכון כרום זלות כו’. דרשו חז”ל על התפלה. וכן איתא כי קודם קבלת התורה הי’ ב’ אלפים תהו. כי עיקר תכלית בריאת האדם לדברי תורה. [ויש להעמיק פי’ אמת ע”פ הנ”ל בפסוק ואיש לפי מהללו ולא ניתן לכתוב]. מהללו היא הארה הפנימיות הבל הלב מלשון בהלו נרו עלי ראשי. וכפי מהללו היא ברית הלשון והמעור. [השאר נשכח ממני]:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Leviticus,_Emor_8.2

The Sfas Emes quoes the Midrash (Vayikra Rabbah 26:1) that explains the uniqueness of HaShem’s words as opposed to a physical kings words. And quotes the pasuk (Tehillim 12:7) The words of HaShem are pure…”.
The Sfas Emes explains based on the pasuk in Mishlei (27:21) Which compares a person’s praise of another (the words that come out of his mouth) to that of the purification of gold and silver in a furnace. מצרף לכסף כו’ ואיש לפי מהללו. This teaches us that just as the primary function of the furnace is to purify the metals, so too man’s primary function is to use one’s mouth to purify and clarify the words of Torah.
It is in as much as a person is purified his full self that we are able to bring out the words of Torah and prayer correctly.
As explained above, in the source the words of HaShem are pure and untaineted, it is however when they come down and change in this world that impurity attaches to them, and it is the mission of Bnei Yisrael and can nly be done by them, to purify the words.
This is demonstrated in creation that the first 2000 years of תהו – emptiness were a preparation for the following 2000 years of Torah. For the primary creation of man is for the words of Tora.
Furthermore the word used in Mishlei (ibid) for “praise” is מהללו refers to the internal light of one’s heart, as we find the word connected to בהלו נרו עלי ראשי (Iyov 29:3) The lamp upon my head.
According to one’s praise refers to the covenant of the lips (see Sefer Yitzira 6:48).