Emor תרל”ח

במד’ אמרות ה’ א”ט כו’. פי’ שע”י כח מאמרות הבורא ית’ יכולין למצוא הטהרה בכל מקום כי הכל בא מעשרה מאמרות ואמרות ה’ טהורות כסף צרוף. אמנם כשבא בעוה”ז נדבק בהנבראים תערובת טומאה וצריך בירור מ”ט פנים טהור מטמא. וז”ש בעליל לארץ מזוקק כו’. וכיון שניתן בחי’ בירור זה לבנ”י. לכן מבקש דהע”ה אתה ה’ תשמרם לאשר המה מכניסין עצמם בעומק הזה לברר מאמרי הבורא ית’. וזאת עבודת האדם. ז”ש אמור ואמרת כי המאמרות נשתנו ממדרגה למדרגה. מבחי’ הנותן להמקבל. לכן ואמרת אליהם בבחי’ אחרת. וגם שלא ליחס דבר מגונה למאמר עליון כפל ואמרת שבהתדבקות עליון במאמר ראשון אין טומאה כלל. וע”י השתלשלות ממאמר למאמר כו’ באים אלה הבחי’. לכן איתא והלא במאמר א’ יכול להבראות. ובא התשובה כדי להפרע כו’ דבמאמר א’ לא הי’ סט”א כלל:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Leviticus,_Emor_7.2

The Sfas Emes quotes the Midrash in Vayikra Rabbah 27 1-2 that compares how the words of a physical king are temporary and based on his own existence, whereas the words of HaShem are pure and eternal.
The idea of the words of HaShem is expressed in the first pasuk as אמור…ואמרת there are 2 levels of telling. Moshe is told to tell the Cohanim and they must tell others.
The Sfas Emes explains how it is through the words of HaShem that we are always able to find purity in every place and state, for in each place and state there are the pure words of HaShem that give it existence.
It is the mission of Bnei Yisrael to elevate and purify all of these states. It is for this reason that David Hamelech requested special protection for Bnei Yisrael אתה ה’ תשמרם, for they descend into the darkest places to elevate them.
However, although the words of HaShem are pure in their source, yet through the process of Hishtalshelus of descending level to level, more and more impurity attaches to them. This is the idea of אמור…ואמרת that the words of HaShem change from stage to stage. It is only through this change that our mission of perfecting the world comes about, for on the original words there is no space for any impurity to attach to it.

With this we can understand the Mishnah in Avot 5:1. What is the reason that the world was created in 10 utterances, it could have been created with just one utterance. The Mishnah answers that it is to give extra reward to the tzadikim and extra punishment to the wicked.
The Sfas Emes explains that the idea of 10 utterances is the idea of hishtashelus where the words of HaShem change and more impurity attaches to it. It is only through this change that there is room for error for the wicked, and a place for the righteous to improve the world.

בפסוק ולא תחללו כו’ ש”ק ונקדשתי בתוך בנ”י כו’. מ”ע לקדש שמו ית’ כמ”ש מסור עצמך וקדש שמי. ובוודאי יש מצוה זו לעולם אף שאין באין לידי נסיון רק שהמצוה לקדש שמו ית’. וחכמים הוסיפו מסור עצמך כי א”א להיות מקוים ונקדשתי רק ע”י מסירת הנפש וכשאדם מוכן לזה בא לכלל קדושה. כי מאחר שכ’ בתוך בנ”י א”כ צריך האדם להיות נבדל מגשמיות שהוא בחי’ קדושה וזאת לא יוכל להיות בלתי מסירת הנפש. והרי אמרו חכמים המחלל ש”ש בסתר נפרעין ממנו בגלוי א”כ יש ללמוד ק”ו מדה טובה המרובה שע”י קידוש שמו בסתר זוכין ג”כ לבוא להקדושה בהתגלות. ובסתר הוא בלב וצריך כל איש הישראלי לייגע עצמו להכין א”ע למס”נ בעבור קדושת שמו ית’. ובכל מצוה כשמוכן לזה זוכה לקדושה. וגם נראה שהכתוב מקדים ולא תחללו כי חילול השם הוא דבר גדול כדאיתא בגמ’ עד היכן ח”ה דמסגינא ד”א בלא תורה ותפילין ע”ש. ומי שירא מאוד מח”ה ושומר כל מעשיו תמיד לבל יתחלל שמו ית’ ע”י גרמתו. שכרו שיזכה לקדש שמו ית’ ושאם יבא לידי נסיון יעמוד בנסיונו. וז”ש ול”ת כו’ ונקדשתי כו’ בתוך בנ”י. כי הקדושה בכלל ישראל וע”י מס”נ מכניסין עצמם בהכלל לכן גם בש”ק כתי’ ויקדש אותו ע”י דבשבת יש התאחדות לנפשות בנ”י כמ”ש דמתאחדין כו’:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Leviticus,_Emor_7.3

The pasuk (Vayikra 22:32)
ולא תחללו…שם קודשי ונקדשתי בתוך בנ”י כו’
This pasuk is teaching us the commandment of sanctifying the name of HaShem.
The Sfas Emes explains that this is an ongoing commandment, that even if a person is not currently being tested in sanctifying HaShem’s name one can nevertheless fulfill this commandement.
Our sages teach us “Give over your self and sanctify My Name”, this teaches us that in order to fulill this commandment of sanctifying the name of HaShem it requires mesirut nefesh – forgoing one’s own life.
This is referring to forgoing one’s phyiscal desires, for the pasuk states “I will be sanctified amongst Bnei Yisrael” which can only come about through separation from physicality.
Furthermore the mishnah (Avot 4:4) states that one who disgraces HaShem’s name in private will be punished in public. From here we can learn that on the contrary one who sanctifies HaShem’s name in private will attain holiness in public.
This hiddenness is referring to one’s inner hearts desires. By remaining faithful to this ideal, one merits in each and every action to sanctify HaShem and attain more holiness.

Furthermore the pasuk begins with the words ולא תחללו warning us against disgracing HaShem’s name. As our sages explain (Yuma 86a) that disgracing HaShem’s name is even if one were to walk 4 cubits without tefillin or Torah thoughts!
Therefore one who is excetionally careful not to disgrace HaShem’s name mreits to sanctify HaShem’s name, and if indeed he is challenged with forgoing his life by sanctifying HaShem’s name, he will withstand the challenge.
Therefore the idea is mentioned ‘amongst Bnei Yisrael” for this is where holiness is to be found. Similarly on Shabbos when there is oneness amongst all of Bnei Yisrael there is a sanctification, as it states (Bereishis 2:3) ויקדש אותו.