Lech Lecha תרל”ה
במדרש שמעי בת וראי והטי אזנך כו’ בירה דולקת כו’. דקשה מאי הטי אזנך אחר שנאמר שמעי.
The Midrash (Tanchuma) when referring to Avraham’s discovery of HaShem it states “Hear my daughter and turn your ear”. The double expression of hearing and listening requires explanation.
ומוכח שיש ב’ בחי’ שמיעה כמ”ש שמוע תשמעו כי בתחילה הקב”ה משמיע לאדם מעט הארה כשמייגע עצמו לבוא אל האמת.
It is clear from here that there are two elements of “hearing” as it states (shma) “And you shall surely hear” (double expression). For the process is that in the beginning HaShem gives a person an initial awakening, to realise the truth (the first hearing),
אח”כ צריכין להשגיח בעין השכל על זה ההרגש ולהבין כי הוא עיקר הכל ולהניח כל הרגשות אחרים וזהו שמעי וראי והטי אזנך.
and afterwards it is a person’s duty to apply his understanding, towards this feeling and realise that it is the main thing in life. And therefore leave behind all other feelings. This is the idea of “Hear and see, and turn your ear”.
פי’ כל כח השמיעה שלא יהי’ נשמע לו שום דבר אחר כלל ועי”ז יזכה לשמוע האמת. כי מה שהקב”ה משמיע בתחלה הוא רק כדי ללמוד הכנעה שיבין האדם שיש דבר לשמוע למעלה מהשגתו ויבוא לבטל עצמו ויזכה לשמיעה.
This means that the intention of hearing is to block out all other (foreign) things (interferences), and by doing so one can hear the truth.
For the initial awakening that HaShem gives a person is so that he will realise that there is something that is greater than his own comprehension, and it is to this (higher power) that he needs to nullify himself to come to the (second level) of hearing.
והנה אברהם אבינו ע”ה הי’ חפץ מאוד להטות כל הברואים אליו ית’. והשי”ת אמר לו לך לך כו’ ואעשך לגוי גדול כו’ ואברכה מברכיך כו’. ואברהם אבינו ע”ה הי’ סובר כי נכון יותר להיות כל העולם מיוחדין אליו יתברך ולא יהיו מתנגדים כלל והשי”ת הראה לו כי נכון יותר להיות אומה נבחרת לו ית’ על צד היותר טוב ויהיו מברכים ומקללים והאומה הבחורה יגברו הכל.
Now (these two levels were also what Avraham experienced), for Avraham really wanted to turn all of creation towards service of HaShem. Yet HaShem told him “Lech Lecha” and instructed him to leave everything “and I will make you into a great nation, and will bless those that bless you”.
Avraham thought that it would be better if the entire world all served HaShem and no one resisted it. However HaShem showed him that really He prefers that there should be One nation that is unique to Him, and would be more perfect, and they will be blessed and cursed, yet this nation will overcome everything.
וזה עצמו ענין הבירה דולקת ששכל הפשוט מורה שאין שום דבר שלא יהי’ לו קיום ולכן הי’ סבור אברהם אבינו ע”ה שיש להטות כל הנבראים וכל החיצוניות אליו ית’ שלא יהי’ נפסד שום בריה. והשי”ת הראהו כי אני בעל הבירה וכך רצונו ית’ שברא כמה דברים שכל קיומם הוא הביטול שיבטל אותם האדם ויתרחק מהם וזהו לך לך כו’ ושכחי עמך כו’ כי הוא אדוניך שמזה יש הכרת מלכות שמים שיש חצוניות והאדם מרחיק עצמו ממנו. וכן בבחי’ הדביקות בו ית’ א”א באופן אחר רק שיהי’ אומה נבחרת אליו יתברך ועל ידי כן מי שירצה יוכל להתבטל לאומה זו ג”כ.
This is the idea of the “burning castle” (or “lit up castle”) that the Midrash refers to. For one’s simple understanding is that since everything exists, they must be in service of HaShem, and therefore Avraham wanted to turn everyone to serve HaShem, and he wanted that there should be nothing external (not in clear service of haShem), so that not one bit of creation will be disconnected and lost.
However HaShem showed him “I am the owner of the castle” (there is an owner even though it appears to be on fire. Meaning even though there are elements that oppose Him). And HaShem’s will is such that certain things in creation exist solely for the purpose of their nullification! That we disconnect from them and distance ourselves from them (and that is their reason for existence).
This is the idea of Lech Lecha, Avraham was commanded to leave everything and as the Midrash says “And forget your people…for He is your Master”. It is by distancing ourselves from these things that oppose HaShem’s dominion that we demonstrate His Kingship.
The same applies to connection to HaShem which is only possible through a chosen nation, and whoever wants can subsequently subject themselves to this nation.
והוא כלל גדול גם בפרט כל איש ישראל אשר אי אפשר להיות בפעם אחד כראוי רק על ידי שנמצא איזה הנהגה ומדה טובה באדם על ידי זה יוכל לתקן כל מדותיו לנקודה זו.
This is an important principle also in one’ s individual life. That one cannot be perfect in one go, it is only through the constant good actions, and good grace in a person, that one is able to perfect oneself to this point.
וזה עצמו ענין ב’ השמיעות הנ”ל כי מקודם היה אברהם אבינו ע”ה חוקר בדרך השכל לבוא אל האמת. והוא בחי’ הנבראים מצד הטבע וזכה להכיר האמת.
This is the idea of the 2 “hearings”. Fro first Avraham researched in an intellectual way, how to gain the truth. This is through creation, discovery via nature, and he indeed meritted to discover the truth.
ואחר כך אמר לו השי”ת לך לך כו’ לבחי’ שמיעה שניה והוא שייך רק לבני ישראל להיות מבטל כל השמיעה אליו ית’ שלא להיות המכוון לתקן עצמו שזה נקרא לגרמייהו והוא דרך צדיקי אומות העולם. אבל בני ישראל מבקשין להיבטל אליו ית’ בלבד.
Yet afterwards HaShem told him “Lech Lecha”, to reach a second higher level of “hearing”, which is unique to Bnei Yisrael, that they are able to nullify their entire “hearing” – understanding to Hashem, and it is for (an even higher purpose) not even to perfect their own selves, which is a bit selfish, and it is the way of the righteous of the nations of the world. Yet Bnei Yisrael seek to completely nullify themselves to HaShem only.
ולכך אחר ששמע והכיר האמת אינו מספיק עצמו בזה להתגאות כו’ כדרך האומות עו”ג שרוצין לידע כדי להתגאות וכל ההכנעה כדי להשיג כו’. אבל בני ישראל הם להיפוך שכל מה שרוצין להשיג כדי להכניע עצמו אליו ית’. ולכך אחר השמיעה מכין עצמו יותר לשמוע כנ”ל:
Therefore , once he hear and realised the truth, that is not enough, and he did not become haughty, as the nations of the world (e.g. Bilaam) whose sole purpose in subjugation is to gain more haughtiness.
Yet Bnei Yisrael are the opposite, that all they want to attain is just so that they can subjegate themselves even more to Him. And therefore after the initial hearing, they prepared themselves for a second hearing, as above.
ואת הנפש אשר עשו בחרן מתרגמינן נפשתא דשעבידו לאורייתא כו’.
“And Avraham took…the “nefesh” souls that he made – עשו in Charan” (Bereishis 12:5). Onkelous translates this as “The souls that they subjected to the Torah”.
פירוש נפש הרצון כמ”ש יש את נפשכם והוא שאסף כל הרצונות מעולם הזה להשי”ת. עשו לשון כפי’ כמו גט מעושה.
The word ”nefesh” refers to one’s desire. As in the passuk (Bereishis 23:8) “If it appeals to your Nefesh”, (Rashi explains that this refers to) ther desire. Therefore in our context it means that Avraham gathered and directed all of his desires in this world and it was fully focused on serving HaShem. The word עשו – made also means forced. As we find the concept of גט מעושה a forced bill of divorce.
כי הקב”ה א”ל מארצך כו’ הפי’ שיקח עמו כל הרצונות אחרים שהיו לו והוא בחי’ בכל לבבך נפשך מאודך. מארצך נגד בכל לבבך כי מחשבות האדם נוטה אחר מה שרואה ומכיר כל הדברים שבארצו.
(Avraham did so) for HaShem told him “Go from your land etc.”. This means that he was commanding to take all earthly, foreign desires that he had (and focus them on serving HaShem) For this is the idea of serving HaShem with “All your heart, all one’s soul and all that you own”. “From your land” is in reference to serving HaShem with all one’s heart. This is because one’s thoughts follow what one sees, and recognises in his land.
נפשך הוא ממולדתך כי הנפש נמשך אחר אביו ואמו ומשפחתו.
Serving HaShem “with all one’s soul” is refered to as one’s birthplace. For one’s soul follows his parents and family.
ומבית אביך הוא נגד בכל מאודך כי לא חסר לו בבית אביו מאומה ועזב הכל לכבודו יתברך
And leaving his fthers house, parallels serving HaShem with all that he owns. For in (the safety) of his fathers home, he laked nothing. Yet Avraham left all this for the honor of HaShem.
וילך כאשר דיבר אליו כו’ כלומר שלא הלך בעבור הברכה רק לעשות רצונו ית’:
“And he (Avraham) went (and did) as he was told to”, this means that Avaraham did not do it for (ulterior motives) to receive a blessing, rather it was just to do the will of HaShem.
במדרש אנכי מגן לך שאמר אברהם אבינו ע”ה שמא יבוא אחד ויסגל מצות ומעש”ט וידחה בריתו לבריתי כמו שדחה בריתי לנח והשיבו מנח לא העמדתי מגינים כו’. הקשה אמו”ז ז”ל וכי לא רצה אבינו אברהם ע”ה שיהי’ איש צדיק יותר ממנו אף שידחה בריתו כו’ והשיב כי ודאי ידע שהוא הצדיק ולא יהי’ אחר רק שידע שצריך לחיזוק יותר ושיבטיח לו השי”ת זאת שהוא הנבחר כו’. ולהוסיף ביאור ע”ד כי ודאי ידע אף שיהי’ מי שיסגל מצות ומעשים טובים יותר ממנו. מ”מ יהי’ מתולדותיו בודאי. ובאמת דחה בריתו לנח אף שהי’ מתולדותיו והטעם כי לא הי’ צריך אברהם לסיוע של נח. אבל עם אברהם אע”ה כרת השי”ת ברית והגבי’ אותו וזרעו אחריו להיות במדריגה גדולה יותר מכל האומות עע”ז ונמצא כי מי שבא מזרעו ודאי יוכל לסגל מצות ומעש”ט הרבה עד שיעלה במדריגה ממנו כדמצינו במרע”ה שאמר לו הקב”ה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול ולא קיבל עליו ע”י שזכר שהכל בא לו בכח האבות. והכלל שצריך כל איש ישראל לידע כי זה הכח שיש בכל איש ישראל מכח האבות וכריתות בריתו ית’ הוא העיקר באופן שכל יגיעת האדם אין נחשב לכלום נגד זה הכח. אף כי עיקר הוא יגיעת האדם. אך שזה הכח למעלה מהכל. ואמת כי כל היגיעה לבוא לזה להיות בוחר בדרכי אבותינו ועי”ז יבוא לכח הזה וז”ש מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי. ופי’ מו”ז ז”ל מ”ש מגן אברהם שהקב”ה הבטיח לו שיהי’ ממנו נקודה בכל איש ישראל אשר הוא ית’ מגין עלי’ שלא יוכל לקלקל אותה כו’. ונקודה זו מסייע לכל איש ישראל כפי מדריגתו וז”ש מנח לא העמדתי מגינים כו’. והבן:
The Midrash (Bereishis Rabbah 44:5) relates how Avraham asked HaShem that no other person in the future should override HaShem’s covenant with him. The Chidushei Harim questioned this discussion, as it seemed that Avraham didn’t want any future tzadik to surpass him, why would this be? However, the answer is that Avraham knew there wouldn’t be a tzadik greater than him who would override the covenant. He said these words to reinforce the covenant and secure his status as the chosen one.
To explain further, the Sefas Emes elucidates that even if there were people greater than Avraham in the future, they should always be recognized as descendants of Avraham. This was different from Avraham overriding the covenant between Noach and HaShem. Although Avraham was a descendant of Noach, he didn’t need any help from Noach.
HaShem’s covenant with Avraham elevated him and all his future descendants above all the nations who practiced idolatry. This allowed a descendant of Avraham, like Moshe, to potentially attain an even higher level than Avraham. Moshe, despite being offered the opportunity for his own descendants to become a great nation, refused, recognizing that his power came from the forefathers.
The general principle is that each person should realize that their true strength comes from the forefathers, even though they must toil hard, which is their mission in this world.
Our sages teach us the same (Tana Devei Eliyahu Rabbah 25): “A person should always say when will my actions reach the actions of my forefathers.”
Furthermore, the Chidushei Harim explained that in the blessing “Magen Avraham,” the Shield of Avraham, there’s a promise from HaShem to Avraham that there is a point in every single one of Yisrael that HaShem will shield, preventing it from becoming ruined. This point helps each person on their own level, reflecting the concept of the “maginim” protectors mentioned in the Midrash above.
במנחת שבת הוא עת רצון כמ”ש דבי’ רעוא דרעוין ולית זעפין. דהנה בכל איש ישראל יש רצון אליו ית’. ומי שאין לו רצון כראוי יש לו רצון לבוא לרצון אמת. וכמו כן בשמים כביכול הקב”ה רוצה בישראל. אף כשאין ראוין חפץ להיות לו רצון עליהם והוא רעוא דרעוין. והפי’ שמקבל עתה גם זה הרצון שיש בפשוטי בנ”י לבוא אל הרצון כנ”ל ולכך לית זעפין. וא”ז ז”ל פי’ הפסוק לתאוה יבקש נפרד בכל תושי’ יתגלע. כי בכל איש ישראל יש רצון כנ”ל. ומי שהוא נפרד. מתאוה לבוא אל הרצון. וזהו לתאוה יבקש כו’ וע”י היגיעה בתורה מתגלה זה הרצון המלובש בו. כי תכלית הרצון הוא אליו ית’ כנ”ל. וזה יגעתי ומצאתי. להוציא מכח אל הפועל מה שיש בכל איש ישראל נקודה טמונה כנ”ל:
In the Mincha prayer on Shabbos, in the song “Bnei Heichala,” we speak of a “Rava der’avin,” a ‘longing of longing.’
The idea conveyed here is that every individual of Yisrael has a longing for Hashem. Even those who, for whatever reason, don’t feel this longing still desire to have that longing. This is the concept of “rava dera’avin.” HaShem’s relationship with us mirrors this longing. He yearns for us, and even when we may not seem worthy of His yearning, He hopes that we will reach that level. Thus, during this time of “rava dera’avin,” He accepts even those who merely long for the longing, and that’s why we proclaim “לית זעפין.”
Furthermore, the Chidushei harim explained the pasuk in Mishlei (18:2): “לתאוה יבקש נפרד בכל תושי’ יתגלע,” which can also be read differently. “One who desires wants to be separate, etc.” Alternatively, “One who is separated (distanced) has a desire (to at least attain the desire).” This is because every person of Yisrael has deep within them the desire to at least want to desire. Through the toil in Torah, this desire emerges. The purpose is to come closer to HaShem, to transform the potential into the actual, turning the latent longing for longing into a state of genuine longing.
