Rosh Hashana תרל”ו
כתבנו לחיים. כי בכל איש ישראל יש נקודה קדושה בלבו והוא נשמת חיים שנאמר וחיי עולם נטע בתוכנו. אך בכל השנה שמסגלין עונות כל שהחומר גובר ומכסה הנקודה הנ”ל. צריך האדם לבקש רחמים מהקב”ה לחדש זאת הרשימה בלבו בר”ה וע”ז מבקשין כתבנו לחיים. והוא שנאמר חרות על הלוחות שדרשו חז”ל חירות ממלאך המות ויצה”ר. כי בקבלת התורה היו בנ”י מוכנים שלא יהי’ נמחק הכתיבה לעולם רק ע”י חטא נתקלקל אח”כ וצריכין לחדש החיים בכל שנה. והחתימה היא להיות זאת הנקודה חתומה שלא להתפשט החיות בכ”מ כמ”ש גן נעול כו’ מעין חתום:
Even though each and every person has a holy neshama of life inside of him. Nevertheless during the year due to our sins, our physicality overcomes this point and it becomes covered up. Therefore on Rosh HaShana we pray for a renewal of this life force.
We see this concept at the first luchos, which were called “cheirus-free” for there was no forgetfulness, however it was due to our sins that this got lost. This is the point that we are renewing every year onRosh Hashana.
During the tefila of ne’ila we pray to be sealed in a book of life. This is a further element of keeping this point of life that we have renewd in check, that it doesn’t spread out to be the wrong use.
בגמ’ אמרו מה”ש לפני הקב”ה מפני מה אין בנ”י אומרים לפניך שירה בר”ה כו’ ע”ש. נראה שצריך האדם להיות מוכן לומר ההלל בר”ה כי הוא בכלל המועדות רק שהוא נסתר כמ”ש בכסה ליום חגינו וכמ”ש במ”א. ולכן אמרו מה”ש כו’ אבל בנ”י חוזרין מזה השכל ע”י שספרי חיים ומתים פתוחין כו’ והוא בחי’ רצוא ושוב שיש לבנ”י מדרגה זו למעלה ממה”ש והוא כמ”ש במקום שבע”ת עומדין כו’. וכן ג”כ בקריעת י”ס ולא קרב זה אל זה דרשו חז”ל שביקשו לומר שירה ואמר הקב”ה מעשי ידי טובעין בים כו’. וכן בר”ה אף שצריכין בנ”י לומר שירה. מ”מ [*אין אומרים] כיון שהוא בדרך הדין והחג בכסה והלל הוא בחי’ התגלות השמחה כנ”ל:
The gemara says that the malachim asked HaShem why Bnei Yisrael don’t sing Hallel on Rosh HaShana. The Sfas Emes explains that this question was only raised by the malachim, however Bnei Yisrael themselves realise that since it is a day of judgement it is not appropriate to say Hallel.
However one should still be prepared to sing Hallel on Rosh HaShana, for even though it is a serious day, in pnimius it is a joyful day. As it states when it (the moon) is covered. This is the concept of “on the place where ba’alei teshuva are standing, even complete tzadikim cannot stand” this is also the idea of “ratzo veshav” – running back and forth. Bnei Yisrael are on the level of the Ba’alei teshuva and are able to discern and cover up the true essence of the joy of the day, by going “back and forth”. However the malachim are on one level and therefore they need everything to be revealed, and they therefore want to say Hallel. However Bnei Yisrael realise that the joy of the day is hidden.
בשעה שבנ”י תוקעין בשופר הקב”ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. וצריך להיות עיקר המכוון כדי שישב המלך על כסא רחמים. כי אין טוב שיגרמו בני אדם שיהי’ המלך במדת הדין ע”י. לכן מבקשין בתקיעותינו שיהי’ המלך במדת הרחמים וכשעושין זה באמת. הקב”ה מתמלא רחמים עלינו:
When we blow the shofar on Rosh HaShana, HaShem “moves” from the seat of judgement to the seat of mercy. The Sfas Emes explains that our main prerogative should be that HaShem should move to the seat of mercy. For it is not good for man to cause HaShem to remain on the seat of judgement. It is for this reason that the tefila that is said before the blowing of the shofar, is request that HaShem move to be merciful upon us, and when we make this request fully, HaShem is filled with mercy upon us.
במדרש ואתה אל תירא עבדי יעקב שהראה הקב”ה הסולם ליעקב אע”ה ולא ביקש לעלות כו’ לא האמין ולא עלה כו’. כי בוודאי בחי’ יעקב הוא למעלה מהנהגת הטבע שהוא ענין הסולם ומדריגת הד’ מלכיות והע’ אומות. כי הי’ רצונו של אבינו יעקב להיות מתוקנים בלי חטא כמו שהי’ במתן תורה חירות כו’. ולא היו צריכין למדריגות הנ”ל. אבל עכשיו בגלות אנו קיימים בזכות אברהם ויצחק כמ”ש ועקידת יצחק לזרעו תזכור. ובגמ’ כי אתה אבינו על יצחק כו’. כי ע”י העקידה נמשך מדריגת הסולם והנהגות העולם ע”פ הדין והטבע כי העולם בדין נברא נמשך גם הנהגה זו לישראל. וכמ”ש במ”א פי’ הכתוב וירש זרעך את שער אויביו הוא הבטחה שכל הפתחים והשערים שיש לכל האומות הכל בא ע”י בנ”י שהם קודמין גם בשערים אלו כנ”ל. וז”ש ולא חשכת את בנך כו’ כי יצחק הוא בחי’ החושך והדין וע”י העקידה נמשך ג”ז לבני ישראל ומצד זה בא שיכולין להפך מדה”ד לרחמים להיות הקב”ה עומד מכסא הדין ולישב על כסא רחמים:
The Midrash tells us, that in Yaakov’s dream of the malachim climbing the ladder, HaShem also told yaakov to climb the ladder however “he did not believe” and he did not climb the ladder.
The Sfas Emes explains that really Yaakov wanted to ermain aloof form the idea of the ladder which is one of nature, and going from step to step. This is because yaakov really wanted Bnei Yisrael to be on the level of the first luchos where there is not forgetfulness, and no sin, completely above nature.
However in our prolonged exile we exist in the merit of Avraham and Yitzchak, as the Gemara (Shabbos 89b) explains that in the future it will be Yitzachak that saves us from HaShem’s accusation against us for our many sins.
This is because it was in the merit of Yitzchak’s self sacrafie at the the akeida, that he actually brought the concept of the stages of the ladder into nature and into the judgement of this world, with which this world was created.
This concept has been explained elsewhere (Shavuos חר”ס) that Bnei Yisrael will inherit שאר אויביו, can be read שער אויביו – the gates of their enemies. This is a promise that Bnei Yisrael will precede all her enemies in any gates and openings.
Similarly, HaShem said to Avraham ולא חשכת את בנך you did not spare your son. The word חשכת is the same root as חשך darkness, that even the darkness, and the judgement, is also dragged over to the merit of Bnei Yisrael, which gives us the ability to change the mida of judgement to one of mercy, and kindness.
