Toldot תרל”ב

אא”ז מורז”ל הגיד ענין הבארות לחפור למצוא הארה הגנוזה הנסתרת בגשמיות וחיצוניות. ורחובות היא בשבת כו’.
The Chidushei Harim explained the idea of the wells that Yitzchak dug. These were to find the hidden light that is in physicality and externality. And on Shabbos there was Rechovot, a widening (the first 2 wells were fought over whereas the last Rechovot was peaceful)
כי בשבת מתפשטת כח הנקודה הפנימיות להאיר גם אל החיצוניות.
For on Shabbos the inner strength becomes stronger and spreads out to the external
וזה הרחיב ה’ לנו שמתרחב הנקודה הגנוזה שיש בכל דבר שמשם עיקר החיות.
This is what is meant by the name Rechovot. They said ‘Now HaShem has widened for us and we will multiply in the land’
ושמות הבארות עשק ושטנה שבימות החול אף שנסתר עכ”ז ע”י השתדלות בלב ונפש וגם להיות שונא מוחלט ליצה”ר עי”ז נוכל ג”כ למצוא הארה הגנוזה כנ”ל.
And the names of the other 2 wells that they fought over – Eshek and Sitna (lit. fighting and hatred), can also have a positive connotation of revealing the hidden light during the days of the week. However since the days of the week are filled with hiddenness, therefore the correct approach is for one to use all of his effort through complete hatred of the Yetzer hara, and through this one can find the hidden light described above.
ובאמת כל עבודת אבותינו הי’ לנו. כי להם הי’ נגלה הקדושה ורק לדורות שנוכל למצוא הנקו’ גם תוך ההסתר.
And the truth is that all the work of our forefathers was for us. From their perspective the holiness was completely revealed, however they wanted to reveal the hidden inner source for us that we will be able to constantly follow and reveal the hiddenness
גם באר לחי ראי הוא ג”כ להיות דבוק בנקודה הפנימיות. לראות הטוב.
Also the name of Be’er Lachai Ro’i, (where Yitzchak went to pray in parshat Chayei Sara) was also to reveal the internal source, to see the good.
כי כל החיות רק מהשגחת הבורא ב”ה וב”ש כמ”ש וירא אלקים כי טוב וראי’ זו נותנת תמיד חיות וקיום לכל נברא וזהו לחי ראי כנ”ל:
For all of the life force only comes from HaShem blessed be He, as it says ‘And Elokim saw that everything was good’ and it is this good ‘looking’ of HaShem that constantly gives life force to all of creation. This is the meaning of Be’er Lachai Ro’i, the well of life vision. as above.

גם עשרה נסיונות שנתנסה אאע”ה הי’ ג”כ רק עבור בנ”י לדורות. וז”ש במשנה להודיע חיבתו של א”א. פי’ כי נקודה יש בכל איש ישראל מאברהם אע”ה כן שמעתי מאא”ז מורז”ל. וכן פי’ מגן אברהם שהש”י מגין על נקודה זו כו’. וע”י הנסיונות נתברר כי נקודת אאע”ה שיש בכל איש ישראל. בכוחה לגבור נגד כל הסתרות עוה”ז. שהרי עשר נסיונות הם נגד כל בחי’ הסתר שיש בעוה”ז. ורק מי שבוחר בדרכיהם ורוצה בלב שלם להתדבק ולבטל עצמו אליו ית’ יש לו סיוע מכל עבודת אבותינו ע”ה. וגם עקידת יצחק הי’ נכלל במסירת נפשו כל זרעיו הבוחרים בדרכו ועושים כמעשיו. וזה שמבקשין זכירת עקידתו כנ”ל (שהוא כעין מסירת מודעא) מאחר שכבר מסרנו עיקר החיות אליו ית’ שכל חיותינו שהי’ נכלל באבינו יצחק נעקד אליו כנ”ל:
Similarly (as explained above that the entire effor that our forefathers exppended was really for our benefit), the ten test of Avraham Avinu, were also for the sake of Bnei Yisrael fro eternity. (See above Lech Lecha explaining the word מאכלת).
This is the meaning of the Mishna (Avot 5:3) “Avraham was tested 10 times to demonstrate teh love of HaShem toward Avraham.
The explanation is as follows: each person has a point in him that is from Avraham, [This idea was heard from the Chidushei Harim]. It was through Avraham being tested ten times, that the power of this element of Avrahm Avinu became so powerful that it could overcome all the blocks of this world. For the ten test refer to the ten levels of darkness in this world. (And Avraham overcame each one of those darknesses).
However it is only the person who follows the path of our forefathers, and completely desires to attach himself and nullify his own desires to HaShem, that one is able to benefit from the effort of our forefathers.
Similarly when Yitzchak was prepared to give up his own life at the akeida, he planted within us the ability to give up our life for the sake of HaShem.
This is indeed the power of recalling the akeida, (it is a type of proclamation). We proclaim that we have given our entire life to HaShem, for all the energy that we got from Yitzchak is already bound and given over to HaShem (since the time of the akeida).

במדרש כי יש איברים שהם ברשות האדם ואם האדם זוכה גם הם אינם ברשותו רק ברשות הש”י כמו שהי’ ביצחק אף שטעה לברך עשו לא עלתה בידו. והוא ע”י מס”נ באמת אליו ית’ כמו יצחק בעקידה א”כ רוצה באמת שלא להיות ברשות עצמו ורצון יראיו יעשה וכן בכל אדם כפי קבלת מלכות שמים בכל יום בבקר בלב שלם להיות בטל באמת כל הרצונות לרצונו יוכל לפעול שלא יצא מרשות הש”י כלל ונראה שזה עצמו הטעם שעשה כן הש”י שיהי’ הברכה ליעקב ע”י מרמה ולא נתן בדעת יצחק לברכו. רק שיהי’ הברכה בביטול כל רצונו להשי”ת כי אדם המברך בנו אף צדיק גמור יש לו נגיעה מצד שהוא בנו. ולכך הי’ כאן שלא יהי רצון יצחק לברך את יעקב. וכמ”ש בזוה”ק שיתברך מהש”י בלבד כנ”ל:
The Midrash (Bereishis Rabbah 67:3): There are limbs that are under a person’s own jurisdiction (one’s mouth , hands and legs, can be used asoe wishes) yet if he so merits, they too will be under the jurisdiction of HaShem. We see this by Yitzchak, that even though he erred and tried to bless Eisav, he still did not succeed (for he had nullified himself completely to the will of HaShem, that even his mouth only blessed the correct person).
This come through true self sacrifice for HaShem, just as Yitzchak sacrificed himself at the akeida, demonstrating that he truly wanted that he be only under the jurisdiction of HaShem. “HaShem does the will of those that fear Him” (Tehillim 125:19).
This also applies to any person in as much as one accepts upon himself the yoke of Heaven each morning, with a complete heart to truly nullify all one’s own desires to the will of HaShem, one is indeed able to effect that he will never be out of the jurisdiction of HaShem.
It would furthermore seem that this is the reason why HaShem caused Yaakov’s blessing came about through trickery, and Yitzchak was not aware that he was blessing Yaakov. For HaShem wanted the blessing to come about when there was a complete nullification of Yitzchak’s own will to the will of HaShem. For a person who blesses his own son, even if he is a righteous son, he nevertheless has some level of personal involvement, for it is indeed his son. Therefore Yitzchak indeed did not realise or intend to bless Yaakov, (rather he was a channel without any interference), and just as the Zohar explains that it was so orchestrated taht HaShem will indeed bless Yaakov.

גם נראה שבוודאי הי’ ברכת יצחק לעשו באופן שהי’ עשו מרוחק מהקדושה שעכ”ז יוכל למצוא הארת הקדושה. כי בוודאי גם יצחק ידע שאינו צדיק. רק שסבור שעוד יוכל להתקרב להקדושה. וברכה זו נטל יעקב והוא לדורות לזרעו שגם שאנחנו רחוקים נוכל למצוא נקודה הקדושה כנ”ל. וז”ש את ברכתי לקח משמע שהי’ באמת שייכות לעשו יותר מליעקב רק שיעקב נטלו לדורות לזרעו. ומעין זה נמצא בזוה”ק שיעקב גנזו לזרעו ואמר כי הוא א”צ לכל הברכות אלו ע”ש. והוא כנ”ל:
Furthermore it would seem that the blessing the Yitzchak intended to give Eisav was suited for Esav for even though he was distanced from holiness, nevertheless he would be able to find a spark of holiness. For clearly Yitzchak was aware that Eisav was not righteous, yet he felt that he could still be brought into the folds of holiness.
Yet (even) this blessing Yaakov took, which lasted for his progenitors to come, that even if we are far from holiness, we are still able to find the spark of holiness. as explained.
This is the meaning of Eisav’s complaint “and he (Yaakov) took by blessing”, which implies that this blessing was more suited to Eisav than Yaakov, yet Yaakov took it for the generations to come.
This is hinted to in the Zohar, “Yaakov hid it away for his children, for he said that he himself does not need all these blessings. (See Zohar 1:146:a/b) as explained above.