Vayechi תרל”ד

תרל”ד
ב”ה

למה פ’ זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבן כו’ ד”א שביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו.
Rashi explains that the reason why this parsha is closed (there is no gap between this parsha and the previous parsha) is because when yaakov died the eyes and hearts of Yisrael were blocked from the difficulty of the bondage. Another reason is because Yaakov wanted to reveal the end of days, and I was blocked from him, therefore this parsha is blocked.
הכלל שחיות כל הנבראים הוא התורה. וגם כל הזמנים ואף בגלות. פנימיות החיות מהתורה. רק שהוא בדרך נסתר. ופרשה זו הוא חיות שנות הגלות.
All life force of everything comes from the Torah, for it is with the Torah that HaShem created the world. And so too all time is from the Torah, even times of exile when everything seems dark, the pnimius, it’s internal life force is also from the Torah, it is just in a hidden status. So too this parsha which is the beginning of the exile is written in a hidden blocked fashion (no gap) to hint to this idea.
וז”ש ויחי יעקב בא”מ כי יעקב אע”ה המשיך החיות גם במצרים.
This is therefore the meaning that “Yaakov lived in Mitzrayim” that he was alive and able to draw and connect to the life force even in the darkness of Mitzrayim
ושמעתי ממו”ז ז”ל רמז שע”י בחי’ אמת יכולין לחיות גם במצרים כמ”ש תתן אמת ליעקב.
And in the name of the Chidushei Harim (see above תרל”א1) through the aspect of Yaakov which is truth -as it says “you give truth to Yaakov”-, one can live even in Mitzrayim.
וענין הפרשה היא התפשטות חיות התורה לכל הנבראים. והפסקות הם ליתן ריוח להתבונן כו’. להעמיד כל פרט ופרט על מכונו.
Now the idea of different parshas, is when the life force of the Torah spreads throughout creation. And the gaps are to give time to contemplate every matter once it was said (see Rashi Vayikra 1:1)
וכן הי’ בזמן שבנ”י שרוין על אדמתן והי’ כל המעשים ע”פ התורה ממש. ועתה בגלות פרשה סתומה שצריך להיות אמונה בדרך כלל.
This was applicable when Bnei Yisrael were in their land, and everything was done with clarity from the Torah. However now in exile when there is a lack of clarity, then the parsha is blocked. For this we need emuna. (It is with the emuna that we can reach emes. See above תרל”א 1)
וכן בפנימיות סוד הקץ הוא נקודה חיות שורש האחדות שנק’ רזא דאחד כי בגלות הוא בסוד חתום. ולעתיד יתגלה ויהי’ ה’ ושמו אחד.
Similarly the idea of the end of days that Yaakov wanted to reveal. This is also referring to the source of oneness – the secret of oneness (Shabbos tefila), however in exile this is blocked (sealed), however in the future the HaShem and His name will be one. (HaShem’s name, which is how HaShem is perceived or manifested, is in a hidden way in the exile, yet in the future HaShem and His name will be one, there will be absolute clarity).
וכפי שבאין לשורש נקודה זו יוצאין מהגלות.
And as much as one is able to connect to this source one is able to extricate oneself from the exile. (for the exile is just a confusion and a darkness so by getting clarity one gets out of the darkness).
לכן ש”ק דאתאחדת ברזא דאחד ויש עלי’ לכל הנבראים לשורשם ובפרט בנ”י שמתאספין בנפשותיהם במס”נ עבור קדושת שמו ית’ בש”ק [כמ”ש במ”א].
Therefore on Shabbos when everything becomes united with the secret of oneness, and all souls are uplifted to their source, especially Bnei Yisrael who unite on Shabbos with a special sacrifice for the sake of HaShem’s holiness. [as we have written elsewhere (see Vayikra TRLA 5)] לכן כ’ והאכלתיך נחלת יעקב כו’ בלי מצרים כדכ’ ויחי יעקב בא”מ שהמשיך גם שם בחי’ החיות וממילא בלי מצרים.
Therefore on Shabbos we receive the blessing of the inheritance of Yaakov which is a limitless blessing, for Yaakov was able to Live in Mitzrayim, for he was able to draw this life force even in Mitzrayim, therefore it is without limits (‘Mitzrayim’ connected to the word ‘meitzer’ limits)
וכ’ האספו ואגידה כו’ ואי’ בזוה”ק כי אע”פ שנסתם ממנו מ”מ גילה מה שחפץ לגלות רק בדרך נסתר
Yaakov said “gather together and I will tell you what will be in the end of days” (49:1). The Zohar says that even though being able to reveal the end of days was apparently blocked off from him, Yaakov was still able to reveal whatever he intended to reveal however it was revealed in a hidden fashion.
וכשבנ”י מתאספין ומתבטלין לשורש החיות יכולין למצוא מקומו של יעקב
This is teaching us that when Bnei Yisrael gather together and nullify their will to the life force of HaShem, they are able to find this place of Yaakov (through emuna we get to emes)
כדאי’ יעקב אבינו לא מת כו’ מקרא אני דורש כו’
As it says (Taanit 5b) “Yaakov did not die and I know this ‘doresh’ from a pasuk.
ופי’ אא”ז מו”ר ז”ל כי כשבנ”י דורשין אותו בכל לבם הוא נמצא להם כמ”ש דרשוני וחיו וז”ש מקרא אני דורש כו’:
the Chidushei Harim explained this Gemara that when Bnei Yisrael ‘doresh’ seek out HaShem with all their heart they are able to find this life source, as it says “seek me out and you shall live”, this is the meaning of “מקרא אני דורש” from seeking out HaShem, I get to the source. The aspect of Yaakov – to be able to be alive even in the darkest places, becomes revealed.

מאשר שמנה לחמו.
“Asher’s brad shall be rich” (Berieshis 49:20)
פי’ בזוה”ק על לחם משנה בשבת שיש לחם מן השמים ומן הארץ כו’.
The Zohar (1:256:1) explains that this is speaking of the double portion of bread on Shabbos, for there are different types of bread, a mundane earthly bread and a holy bread (manna) from heaven.
כי השבטים הם יסוד העולם כדאיתא בזוה”ק וזאת אשר דיבר להם אביהם. כי פי’ זאת שמעתי ממו”ז ז”ל שהיא נקודה מלכות שמים שאין לשום דבר חיות רק מנקודה זו.
For the 12 tribes are the foundation of the world, as it says in the Zohar “This ‘zot’ is what their father spoke to them”, the word ‘zot’ the Chiduhei Harim explained is referring to the point of the kingship of heaven that is the source of life force of everything.
לכן נק’ זאת שאין דבר בעולם בלתי זאת.
The meaning of the word ‘zot’ is This, there is nothing other than this.
ונתן להם יעקב אע”ה שיהיו מקבלין נקודה זאת. ועי”ז נמשך חיות לכל הנבראים.
And this is the very point that Yaakov gave them, this connection to the source and with this they are able to pass on the life force to everything in creation.
ואשר הוא סוף השבטים כדכ’ אשר כו’ לחוף ימים כו’ ישכון. וכ’ ומשם יפרד כו’. לכן מחבר חיות התורה למשוך משם חיות לכל הנבראים.
Since Asher was the last of the tribes as it says “he dwells on the sea shore” and furthermore it says “from there it separates into four heads” (*) (Bereishit 2:10) Therefore Asher is the last link in the connection of the life force of Torah to the rest of creation.
ובימות החול בנ”י מכינים בעבודה ביגיעות רבות שיזכו בשבת למנוחה כדאי’ מי שטרח בע”ש כו’
During the days of the week Bnei Yisrael are busy preparing with great difficulty to merit the rest of Shabbos, as it says whoever prepares before Shabbos merits to eat on Shabbos.
וזה לחם משנה שכפי היגיעה בחול מתרבה הברכה בשבת עבור ימי החול ג”כ.
This is the double bread, for it is through the toil of the days of the week, that the blessing of Shabbos overflows to the following days of the week.
ונק’ לחם משנה שבשבת נמשך שפע ברכה מצד עצם היום. ולבד זה מצד היגיעה בחול והוא ב’ לחם הנ”ל.
And therefore it is called a double bread for there is blessing on Shabbos due to the greatness of the day itself and also due to the toil of the days for the week for Shabbos.
והוא כדמיון יששכר וזבולון שהקדים זבולון בתורה שנתן לפיו של יששכר. כן המיגע בחול לש”ש מתחבר עם בחי’ שבת כנ”ל:
This is similar to the concept of Yissachar and Zevulun. Zevulun supported Yissachar so they could learn Torah. Seemingly Yissachar is more important for they learnt Torah, nevertheless Zevulun is mentioned first because they were what sustained Yissachar, similar to the days of the week before Shabbos. So too one who expends effort during the days of the week for the sake of heaven connect to the aspect of Shabbos. as above.