Vayechi תר”מ
במד’ ורש”י משנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהן ולבן של ישראל כו’. כי ישראל עלו במחשבה. והם קיום כל העולם. ומראש הבריאה עד סופו הכל נמשך מדרגה אחר מדרגה השלמת ישראל. והאבות הם המוחין וראשן של ישראל. ואחר הראש נמשך הגוף. ובודאי הארת המוחין עד הרגלים עכ”ז אין מורגש הארת השכל בגוף כמו בראש וכן סדר כל הדורות עד עתה שנק’ עקבותא דמשיחא. לכן הי’ גם אחר גלות מצרים זמנים מתוקנים מאוד. אח”כ ירידות ועליות כפי משך ציור האדם. ובמצרים הי’ חיות הנשמה במיצר. והוא התחלת הארת המוחין בגוף לכן מצווין תמיד לזכור יצי”מ שזה ראשית תיקון ישראל כמ”ש במד’ כעובר הנולד כו’:
As Rashi quotes in the name of the Midrash the parsha of Vayechi is “blocked” – there are no spaces between it and the previous parsha, because when Yaakov died the eyes and hearts of Yisrael became blocked.
The Midrash (Bereishis Rabbah 1:4) teaches us that the original intention of the creation of the world was for Bnei Yisrael, and they are the purpose and reason for the world’s existence. From the beginning of time till the end of days it is all stages to get to the final perfection of Yisrael.
Now the forefathers are the brain and head of Yisrael, and from them it flows down to the rest of the body – Bnei Yisrael. Clearly the brain affects and gives life to even the very lowest part of the body – the feet, nevertheless its effect is not felt as much in the body as it is felt in the head. So too the generations since our forefathers, their effect is felt less and less till our generations which is called the “heel of mashiach” (the very lowest part of the body).
Therefore even after the exile from Mitzrayim we meritted to reach very high levels (for it was soon after the generation of the forefathers). And after those generations there were ups and downs – paralleled to the shape of the body.
Yet when we were in Mitzrayim the actual life force of our neshama was imprisoned, this is the first stage of the brain affecting the body (Paroh had us in a chokehold around the neck).
It is for this reason that we are commanded to always remember the exodus from Mitzrayim, for it was the beginning of the perfection of Yisrael, as t is described in the Midrash (Mechilta Beshalach 2:6) that we were like a fetus being born.
במד’ האלקים הרועה כו’ הקיש גאולה לפרנסה כו’.
The Midrash (Bereishis Rabbah 97:3) compares redemption to sustenance, that just as redemption comes from HaShem, so too ones sustenance comes (even more) directly from HaShem.
פי’ זה הכח נתן בהם יעקב אבינו לדבק להשורש שלמעלה מהטבע. מה גאולה פלאים כן יש לידע כי הפרנסה הכל בהשגחת הבורא ית’ בפרט לכל ברי’ כמ”ש יושב וזן מקרני ראמים כו’. וכ”כ נותן לחם לכ”ב. נותן דייקא בכל יום.
The explanation (of this comparisson) is that Yaakov was giving his children this energy to connect to something above nature. Just as redemption is miraculous, so too one needs to be aware that one’s sustenance is also miraculous, and comes directly from HaShem’s protection over us. As the Gemara (Shabbos 107b) states that HaShem sits and sustains the entire world, from the horns of wildoxen, to the eggs of lice.
Similarly “He gives נותן bread to all the living”, is written in the present tense, each and every day.
וז”ש ויברך את יוסף בבחי’ יוסף להיות נמשך כ”ד אחר ברכתו ושורשו שלמעלה.
For this reason the blessing is prefaced wth the words “and he blessed Yosef”, for it was the concept of Yosef to draw each thing after its blessing and connect it to its source above.
וז”ש איש אשר כברכתו כו’.
This too is why the pasuk states “He blessed each one according to their blessing”. (Each brother needed to connect it to their own source).
והנה בהדיא לשון ברכה לא מצינו בברכת יעקב לבניו רק ביוסף כי הוא שורש הברכה כנ”ל. ובו נתקיים איש אשר כברכתו. ועל ידו בירך לכולם.
Now we actually do not find thewords “and he blessed him” by any of the other brothers besides for Yosef. This is because Yosef was the source of blessing as above, and it was through him that each of the brothers received their individual blessings.
והפי’ כשנמשכין באמת אחר נקודה פנימיות מהנשמה אז יש תוספות ברכה אל אותה נקודה. ואיש אשר כברכתו אח”כ בירך אותם. כענין שכ’ במ”א ע”פ שתה מים מבורך אח”כ מתוך בארך:
The explanation is that when one is truly drawn to the inner point of the neshama,then there is an additional blessing to that point. Therefore “Each one was blessed with his blessing, but it is followed by “and he blessed Yosef”.
This idea we have explained elsewhere (see Toldos תר”נ) the idea of “Drink water from your pit” and only afterwards “From your well”. (*).
בפסוק בן פורת יוסף. כמ”ש בזוה”ק ע”פ אלה תולדות יעקב יוסף כי הוא העושה פירות. פורת עלי עין שעושה פירות למטה ולמעלה בשורש. וגם הוא בהסתר לכן יש לו מריבות כמ”ש וימררוהו כו’ ועי”ז עצמו נתחזק והגיע למעלתו הרמה משם רועה כו’ משם דייקא מאותן המריבות. כמ”ש רבות רעות צדיק. ובזוהר מפרש לצדיק לא נאמר רק שע”י אותן הרעות נגמר בצדקו. מכולם יצילנו ה’ לשון הצלה והפרשה כמ”ש ויצל אלקים כו’ מקנה אביכם כו’:
