Vayeshev תרל”ט
במדרש בזעקך כו’ כינוסו וכינוס בניו כו’. דהנה ביעקב כתיב שנולדו לו הבנים בפדן ארם. ולבסוף וישב יעקב כו’. ובעשו נולדו לו האלופים בארץ כנען. ואח”כ כתיב וילך אל ארץ מפני יעקב. כי הכל הולך אחר החיתום והגמר. וכל הכח של עשו ואשר נתיירא יעקב ממנו הכל היה בהיותו בדרך קודם שחזר לא”י למקום שורשו. ואח”כ כשכינס עצמו ובניו ממילא ברח לו עשו מפניו. כדכתיב וילך כו’ מפני יעקב אחיו. פי’ פני הוא הארה הפנימיות שנתגלה כחו של יעקב אש. ממילא נעשה בית עשו לקש כי הא בהא תליא. וז”ש בזעקך יצילוך קבוציך. פי’ הסימן של אמת הוא כשיכול אדם לבוא אל האחדות ונשאר דבוק בשורש האחדות. אז ניצול הוא מכל דבר רע. וכמו בשבת שבנ”י מתאחדין ברזא דאחד אז יתפרדו כל פועלי און. והרשעים להיפוך מתפרדין לבסוף וא”י להיות נשאר בהאחדות כנ”ל כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. ויעקב אבינו בכל תהלוכותיו עד עתה הי’ להמשיך כל הניצוצות שנמצאו בלבן ובעשו. לכן אחר שכתוב האלופי עשו כתיב וישב ופרש”י במשל המרגליות שנפל בין החול כו’. ויעקב הבין וראה שבודאי נמצא שם מרגליות והרבה לטרוח ללחום מלחמות ה’ והוציאן משם. לכן כתיב אח”כ וישב יעקב כו’ [וישב לשון תשובה. מגורי אביו כ’ במד’ לשון גרים ע”ש]:
The Midrash explains that it was the power of Yaakov gathering in with his sons that protected him from Eisav. When the Torah speaks about Yaakov, it explains that Yaakov’s children were born when he was in Padan Aram, and then he ultimately dwelt in the land of his fathers. Regarding Eisav, however, the Torah explains that he first dwelt in the land of Canaan where his children were born, and yet in the end, Eisav left because of Yaakov. This is because the end is what is really important; Yaakov returned to his roots, whereas Eisav was scared of Yaakov. Yaakov’s original fear of Eisav was before he returned back to Eretz Yisrael and connected to his roots; it was only while he was on his journey. However, once Yaakov gathered in his children, Eisav went because of מפני Yaakov.
On a deeper level, the word פני refers to the inner light that Yaakov had, revealing that his inner strength was the fire of Yaakov. Therefore, due to this powerful internal strength, “the house of Eisav was like straw.” This is because they are dependent on each other; when one is up, the other is down. This is the meaning of the pasuk quoted by the Midrash above (Yeshaya 57:13): “When you call out, you will be saved when you are grouped together.” The sign of truth is that a person is able to come to the place of unity and remain connected to the source of unity; then, they will be saved from anything bad. Just as on Shabbos when Bnei Yisrael become united with the secret of Oneness and then “all those who sin will separate from you.”
However, regarding the wicked, it is in the opposite order; first, they are united, but afterwards, they become separated, “like chaff that is blown away in the wind.” Yaakov’s involvement in all his travails with Lavan and Eisav was to draw out all the sparks of holiness that were trapped among them. Therefore, the Torah quickly lists all the chiefs of Eisav and then focuses on Yaakov and his children at length. As Rashi explains, it can be compared to someone who dropped a diamond in the sand; he will quickly sift through and disregard the sand to find the diamond. So too, Yaakov realized that among all these places he had to travail, there were diamonds, sparks of holiness, and he therefore had to fight the battle of Hashem to extract them from there. This explains why the word וישב is used, for it signifies an expression of Teshuva, and the word מגורי – dwelling place, is also connected to the word גרים, alluding to the sparks of holiness.
