Vayeshev תרמ”ב

במדרש כינוסו וכינוס בניו הצילו. עפ”י הפסוק בזעקך יצילוך קבוציך. כי כל זמן שהיה בעשו קצת נצוצי קדושה הי’ לו כח לרדוף. וכן כל הרדיפות של האדם כדי להוציא השייך לו. וע”י שכינס הוא ובניו. והוציאו מהם כל הכח. ממילא וילך אל ארץ. כי נשאר קש ומוץ בלבד שידפנו רוח. וז”ש וישב כו’ כת של כלבים וישב לו ביניהם והוציא בלעם מתוך פיהם. וזה ענין מאלמים אלומים בתוך השדה. עשו איש שדה כנ”ל. וז”ש בזעקך יצילוך קבוציך הוא הנקודה שנמצא בזאת הצרה השייכה לאדם. וכשמקבץ זאת נושע:

The Midrash explains that it was the gathering of Yaakov and his sons that protected him from Eisav. This is based on the pasuk (Yeshaya 57:13), “When you cry out, your gathering will save you.” As long as there were sparks of holiness in Eisav, he could chase and harass Yaakov. It was only when Yaakov extracted all the sparks of holiness and gathered them that Eisav was banished to a land because of Yaakov. All that remained of Eisav was chaff and straw, as the sparks of holiness were extracted, and he was blown away like chaff.

This is the meaning of the Midrash that explains when Yaakov “dwelt – וישב,” hesaw a pack of dogs and Yaakov chose to dwell among, taking all they had swallowed from them. This aligns with the idea of Yosef’s dream, “and we were gathering sheaves in the field.” Eisav is called “a man of the field,” and Yosef and the brothers gathering the wheat symbolize taking the sparks of holiness from him.

Therefore, the idea of “when you call out, your gathering will save you” refers to the essence of any suffering. When one reaches the main point connected to him and understands why it is happening, gathering in this point becomes the salvation.

בפסוק ויקחוהו וישליכו כו’. לכאורה ויקחוהו מיותר. וי”ל שלקחו להם בחי’ יוסף ורצו למלא את מקומו כמ”ש במדרש וישבו לאכל להאכיל לחם. כי יוסף הוא המשביר. והם מיאנו בשררת יוסף. ובודאי הי’ מיוחד יוסף הצדיק לעלות במדריגה רמה אח”כ כנודע. ומקומו הראשון נשאר אצלם כמ”ש בזוה”ק כי בנימין מילא מקומו. כי לא היו יכולין להתמשך אחר הנהגה עליונה שלו כמ”ש ויבא דבתם. וכתיב ולא יכלו דברו כמ”ש במ”א מזה. ולכן ע”י שהעלה יוסף אח”כ. הי’ צריך נסיון מקודם כמ”ש ז”ל אין הקב”ה מעלה לאדם עד שמנסהו. והי’ ירידה שצורך עלי’:

“And they took him and they threw him (Yosef) into a pit” (Bereishis 37:24). The words “and they took him” may seem extraneous. We can explain that the idea of “taking him” symbolizes their desire to assume his role. This is exemplified by the phrase “they sat and ate bread.” Although Yosef is the one who ultimately feeds the entire world, they rejected his service and took his place.

Now, Yosef was chosen to ascend to an even higher level of existence. However, the brothers retained the position they had acquired, as the Zohar states that Binyamin filled Yosef’s role.

All of this occurred because the brothers couldn’t sustain Yosef’s elevated level (as previously explained, see Vayigash תרל”ו בפסוק & תרמ”א במדרש), leading them to “bring negative reports about Yosef to their father.” Yosef’s severe testing was necessary, as Hashem elevates a person only after testing them. The apparent descent and degradation of Yosef were, in fact, for the purpose of a future elevation – a descent for the sake of ascent – ירידה לצורך עליה.