Vayetze תרל”ו

ב”ה

במדרש אשא עיני כו’ כי יעקב אע”ה עזב כל הסיועות אשר הי’ לו אצל אביו. זכות אב ואם. וגם קדושת המקום ארץ ישראל. והכניס עצמו במדריגה זו שלא יהי’ לו עזר רק מהשי”ת. וזה שכתבו חז”ל שתיקן תפילת ערבית. כי בודאי אין בכח היושב בחושך לבוא לתפלה כמאמר אין חבוש מתיר עצמו. אך בזאת נאות ליעקב אע”ה. באשר הכניס עצמו למקום החושך הזה. בזה תיקן תפילת ערבית. והאמת כי גם לנו נשאר מקבלה זו אשר קיבל על עצמו למס”נ עבור קדושת שמו ית’ ולהלחם מלחמות ה’ במקומות המסוכנים. לכן יש לנו ג”כ עבודות הקשות מעול גלות ועול היצה”ר הגובר עלינו תמיד וכן איתא במדרש כי אם הי’ עולה על הסולם לא הי’ הגלות ע”ש. ואנחנו מקבלים קבלת אבינו ובוחרים בדרכיהם לכן יש לנו לבטוח בהקב”ה שלא יבוא לנו היזק מזה ח”ו. ונזכה לצאת מהחשיכה לאורה ב”ב אמן:
The Midrash (Bereishis Rabbah 68:2) describes Yaakov prayer “I lift my eyes to the mountains ההרים,from where does my salvation come”. (Yaaov exclaimed “I lift my eyes to my parents הורים who went before me and guided me).
Yaakov gave up all the help that he had at his parents home, the merit of his parents, and the holiness of Eretz Yisrael, and placed himself in a situation where he had nothing other than HaShem to rely on.
This is what our sages meant when they explained that Yaakov inaugurated the evening prayer. For clearly a person who is in a place of darkness cannot come to a place of tefila (to redeem himself), as it states (Brachot 26b), one who is in prison cannot free himself. However the reason why Yaakov was different, and able to establish this tefila, was because he placed himself in this situation (willingly), which enabled him to establish this tefila.
The truth is that we too still have a remnant of this energy of Yaakov. Who with absolute self sacrifice for the sake of the holiness of haShem placed himself in dangerous places in order to fight the battle of HaShem.
Therefore too have such a difficult battle, from the yoke of the exile, and the yoke of the evil inclination, that constantly comes up against us.
This is what is meant in the Midrash (Vayikra Rabbah 29:2) That had Yaakov had emuna and climbed the ladder there would not have been any exile. (However the path that Yaakov prefered to take was one of exile, to fight the battle of HaShem!).
We too accept the commitment of our forefathers and follow in their path. Therefore we need only trust in HaShem, that no harm will befall us, Heaven forbid, and we will merit to come out of the darkness into the light, speedily in our days, Amen.

וכן ענין מראות החלום אף כי בודאי יעקב אע”ה לא הי’ צריך לחלומות. רק כי הכניס עצמו במקום זה אשר לא הי’ יכול להסתכל באספקלריא המאירה רק בחלום. וכן נדמה כל הגלות לחלום כמ”ש היינו כחולמים. ולהשיג מראה בעת החושך שמכונה בשינה. הוא ענין החלום. שזה בא רק ע”י רב התדבקות כל היום בעבודת הבורא כמ”ש במדרש הפ’ כמה לך בשרי כו’. שע”י שכלתה נפשו ממש ככמהיות הללו שצמאים למים. עי”ז יכול לקבל נבואה גם בלילה וזמן שינה וגלות כנ”ל. ומפרשה זו נלמד שבחו של יעקב אע”ה במה שהשיג חלום נפלא כזה ונאמר אח”כ ויירא ויאמר מה נורא כו’. והוא פלא שמחלום כזה שיש להתגאות בו. קיבל הוא ממנו יראה והוא סימן אמת כמ”ש בספרים. וכלל הדברים שכל מעשה שמקדמין לה היראה היא מתקיימת באמת. וכן כל מעשה שנעשית באמת נשאר ממנה יראה לאדם. והיראה היא ראשית הכל ואחרית הכל וכבר כתבנו מזה במ”א:
This too is the idea of the vision and dream that Yaakov had. For clearly Yaakov did not need dreams (He merited open prophecy). However since he now placed himself (in a place of spiritual darkness) where he could no longer see with an אספקלריא המאירה a clear vision, rather it needed to take place in a dream.
So too the entire exile is compared to a dream, “we were like dreamers” (Tehillim 126:1). Now, to comprehend a vision in a time of exile – which is called “sleep”, the idea of the dream (that Yaakov had), this can only come from an incredible closeness all day long in service of HaShem. Our sages explained this on the pasuk “my flesh longs – כמה for You” (Tehillim 63:2), that it is through intense longing for HaShem, like mushrooms כמהין that thirst for water (and suddenly shoot up), that one is able to receive a prophecy at night, a time of sleep and darkness. As explained above.
Furthermore from this story we are able to see the greatness of Yaakov avinu, that after aving attained such a dream, he nevertheless was afraid “how great is this place” (see Rashi, had I known, I would not have slept here). This is amazing that from such a dream one would usually become haughty, however it gave Yaakov an added level of fear of HaShem.
This is a sign of Yaakov’s truth, as our sages explain, that any action that is preceded with fear of HaShem, will truly last. And any action done with truth, will leave an impression of fear on the person. Fear of HaShem, is the beginning and end of everything, as we have explained elsewhere. (See Chanuka תרל”ד ד”ה ראשית).

והנה באר בשדה כו’ שלשה עדרי צאן רובצים עלי’ כו’. במדרש הרבה פירושים ע”ז. ומסתמא יש ענין זה בכל פרט וכלל הכל הוא ג’ בחי’. עולם שנה נפש. ובעולם הבאר הוא ביהמ”ק. [שלשה עדרי צאן כהנים לוים ישראלים. ועזרה והיכל וק”ק] ובשנה הוא שבת. ושלשה עדרי צאן שלשה ימים דמקמי שבתא שהם הכנה לשבת דכתיב רובצים עלי’. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים הוא ג’ ימים דבתר שבתא. ובנפש הוא המעין נובע שיש בלב כל איש ישראל. ופי הבאר כפשוטו פי של האדם שכחן של ישראל בפה. וע”י שמקשר כל הכוחות להוציא דברי תורה בקדושה מוציא מים חיים. גם פי הבאר הוא הברית מילה. והוא תלוי בפה האדם כנודע. והאבן גדולה ע”פ הבאר. כי הכלל מקום הפתוחה הוא משומר. כמשל שכל דלת צריך מנעול. לכן האבן גדולה על פי הבאר. ומ”מ יעקב אע”ה ע”י שהי’ איש אמת נפתח לו הכל בנקל. כי כל אלה הסתרות הם מסטרא דשיקרא ומי שהוא איש אמת בורח השקר ממנו כנ”ל:
And behold there was a well in the field, and there were three flocks of sheep crouching around it.
There are many explanations given in the Midrash. This idea applies in all elements in general and specific there are three element: עולם שנה נפש, The world, the year and the soul.
In the element of the world, the well represents the Beit Hamikdash. [The three flocks of sheep represent the cohanim, levites and Yisraelim, and also (as places in the Beit Hamikdash) the courtyard, the inner sanctum, and the holy of holies.] In the element of time, the well represents the Shabbos day. The three flocks of sheep, are the three days that are before Shabbos, in preparation of Shabbos, as it states, crouching before it. “From that well the flocks will drink”, refers to the three days following Shabbos (which get their sustenance from the preceding Shabbos).
In the element of the soul, the well represents the flowing wellspring that is in each Jew’s heart.
The mouth of the well, refers to the mouth of every person for the power of Yisrael is in their mouth. It is through connecting all these energies properly to bring forth the words of Torah in holiness that “living water springs forth”
Furthermore the mouth of the well represents the Bris Mila, which is dependent on the mouth of a person, as is known. (See sefer Yetzira 1:3)
“The stone was great on the mouth of the well”, for the rule is that a place where there is an opening needs to be guarded. For example a door needs a lock. So too the large stone (was guarding & blocking) on the mouth of the well.
Nevertheless Yaakov who was a man of truth, could easily uncover the well, for all these hiddennesses are from the side of falsehood, however one who is a man of truth, the falsehood runs away from him.

ברש”י מה ת”ל ויצא שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. וקשה הא כל הקושיא הי’ מאחר שאין שבח ותועלת ביציאה רק ההילוך למה נכתב היציאה. וא”כ תוגדל הקושיא בתי’ זה כי חסרון היציאה אין צורך לכתוב. ויש לפרש הענין להיפוך כי כל זמן שהצדיק בעיר הוא הודה זיוה כו’. פי’ שאין השבח נקרא ע”ש המקום מאחר שהצדיק עודנו שמה. אבל ביציאתו מהמקום נשאר רשימה בהמקום. וזה שבח המקום שהי’ דר בו אותו צדיק. ומקבל המקום חשיבות מרשימה זו שמניח הצדיק במקומו. וכן מצינו בבריאותו של עולם שכל זמן שלא ברא הקב”ה את עולמו לא הי’ לעולם מציאות כי לא הי’ רק השי”ת ואחר הבריאה זה קיום כל העולם מה שהניח הקב”ה רשימה המקיימת הכל כנודע ליודעים. וכן נוהג ענין הזה בכל המעשים שכל אבר שנעשה בו מצוה ועבודה בקדושה. נשאר בו רשימה קדושה והוא תיקון האדם:
Rashi (Bereishis 28:1) asks: Why does the Torah mention Yaakov leaving (Vayetze Yaakov, surely the focus should be on where he is going to)? Rashi answers that this teaches us that the leaving of a tzadik from a place has an effect (that when the tzadik is in a place, he is the glory and light, yet when he leaves the glory and light of the place also leave). Now this is seemingly difficult, the question was based on the principle that there is no praise and benefit knowing where Yaakov left from, rather the important information is to tell us where Yaakov is going, and therefore Rashi asked why is the word Vayetze used. However now with Rashi’s answer it has made the question even stronger, why does the Torah mention the huge negative impact on the place once Yaakov has left?
However this can be explained in the opposite direction. (The Torah is not teaching us the extent of the lack of the place now that the tzadik has left it, rather it is teaching us that even after he leaves a place, that place retains an imprint and a level of greatness from the tzadik.)
When the tzadik is in the place he is the glory. Which means that what makes a place special when a tzadik lives there, is certainly not any praise on the place, it is the tzadik that gives it value. However the Torah teaches us that even when the tzadik leaves there is still an imprint of the tzadik after he left.
(The words שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם mean that after he leaves the place is different, because his imprint remains there).
We find this idea in the creation of the world. Before the world was created, there was only HaShem, yet after the world was created, the greatness of the world is the imprint that HaShem left in the world which keeps the world going.
So too this principle applies in all actions that a person does, each limb attains and retains a level of sanctity after it was used to do a mitzvah and serve HaShem in holiness. This indeed is the repairing of the world.

ופרצת ימה וקדמה כו’. דרשו חז”ל על פסוק והאכלתיך נחלת יעקב אביך המענג שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. דאיתא שם שדי שאמר לעולמו די שהיתה מתרחבת והולכת בלי שיעור. והצמצום הי’ עבור הרשעים שאינם כדאי להשתמש כו’. כמ”ש חז”ל שלכך גנז אור הראשון כו’. נמצא כל גבולי ארץ מתבטלין להצדיק. כמ”ש שהמלך פורץ גדר ואין מוחין בידו. כי הצדיקים מקיימין העולם. ולכן אין המצרים עומדין בפניהם. ובאמת זה ניתן לכל איש ישראל. אך ע”י שפנימיות האדם מתלבש בגוף מזה בא הגבולים. וכפי התפשטות כח הנשמה בגוף נאמר כי ירחיב ה’ את גבולך כו’ כמ”ש במ”א. ולכן נאמר והאכלתיך כמ”ש שהכל מוכן ואין לנו פה לאכול. לכן אכילת שבת מצוה כי הוא מתקן הגוף ובא לנחלה בלי מצרים כנ”ל:
“You shall spread out to the west and to the east, to the north and to the south” (Bereishis 28:14). Our sages explain that this is referred to in the pasuk “And I shall feed you the inheritance of Yaakov”, that one who pleasures the Shabbos merits an inheritance that has no borders. (Shabbos 118:a)
It is written that the name of HaShem שדי is referring to HaShem’s trait that told the world “enough” שאמר לעולמו די, for the world was getting larger and larger beyond any measurement. The reason why it was limited was because of the wicked, that they were not worthy of utilising it. As our sages explained that the light that was created on the first day of creation was hidden away for the tzadikim.
This means that all physical limitations are nullified to the tzadik, just as we find that a king can break through all borders and no one is allowed to stop him. It is because the tzadikim are the ones that sustain the world that no borders can block them.
The truth is that this is given to every Jew. However since the pnimius inner light is enclothed in a physical body, it is limited. However inasmuch as the neshama spreads through one’s entire body, as the pasuk states “When HaShem will widen your borders” as we have explained elsewhere (see Re’eh תרל”ג, ) (…one becomes less subjected to the physical limitations).
This is why the word “I shall feed you the inheritance of Yaakov” is used, as it states (Yerushalmi shekalim 5:1) everything is prepared, yet we have no mouth to eat.
Therefore the actual eating on Shabbos is a mitzvah, for it elevated the entire body and that gives us an inheritance without any limitations.