Vayigash תרל”ח

במדרש בני אם ערבת כו’ ברח מן שלש כו’.
Medrash (Bereishit Rabba 93:1) My son if you provide surety etc, run away from three things…from providing surety for another.
פי’ שאין לקבל ערבות על של אחרים כי הלואי שיתקן המוטל עליו.
the explanation of this Medrash is that one should avoid providing (spiritual) surety for another person, for if only one would at least fulfil what he needs to do himself, therefore one should avid guaranteeing other peoples outcome.
אמנם ערבות שבפסוק הוא להקב”ה כמ”ש רש”י ז”ל רעך זה הקב”ה. וקבלת עול תורה זה הוא שייך אל האדם.
However the guarantee that is in the abovementioned pasuk in Mishlei , Rashi explains it refers to providing surety to HaShem. That every Jew on has SInai has comited to keeping the yoke of Torah, that is applicable to him
כי ערבות האמיתי הוא אותו שיש לו לזה שייכות בעצם נפשו.
For the true guarantee is that of a persons responsibility to his soul.
כענין כל ישראל ערבים כו’.
As we say all of Yisrael are responsible for one another (Shavuot 39a)
וכמו כן ערבות יהודה לבנימין הי’ ערבות אמת.
Similarly the guarantee that yehuda provided for the safe return of Binyamin, was also a true surety coming from his responsibility as a Jew
לכן בלי ספק יוכל לקיים הערבות.
And therefore Yehuda was sure that without a doubt he can fulfil his obligation to guarantee Binyamin’s return
וזה עיקר כוונת המדרש לחזק נפשות בני ישראל לברר כי הדבר שקיבלו עליהם בני ישראל באמת. בכל עת יכולין לקיים.
And this is what the Medrash is really teaching us.That each one of Bnei Yisrael needs to have the clarity that they are able to fulfil at all times the things that they have accepted as a naton to keep.
לך התרפס ורהב כו’
The continuation in Mishlei (6:3) “Go grovel and badger your fellow”
פי’ ע”י היגיעה והתשוקה לבוא אל האמת להתקרב אל התורה ות’.
This is teaching us that it s through muh effort and longing that one can come to the truth of Torah and prayer
לעולם יש תקוה כמאמר הפוך בה והפוך כו’. קוה וחזור וקוה כו’.
for there is always hope, as it says “Search in it ans search in it” (Avot 5:22), “Hope in HaShem… and hope in HaShem” (Brachos 32b)
וכן מצינו ביהודה כי הגם שמצא עצמו חייב בדבר. עכ”ז לא נפל לבו.
We see this all by Yehuda that even though he found himself guilty, he still didn’t give up hope
ע”י בירור האמת שנגש אל האמת
And it was through the clarifying of the truth, his responsibility in the matter (and his connecting everything to the hand of HaShem it all as explained above TRLA 1)
כלומר אע”פ שנמצא הגביע עכ”ז נקיים אנחנו.
Meaning that even though it was clear that the stolen cup had been found in their possession, nevertheless he still was able to say in clear conscience we are free from sin
ודבר זה נמצא בכל איש ישראל תמיד:
And this idea (of standing up against the seemingly impossible odds of guilt, with one’s knowledge that he is doing his proper responsibility) is always accessible to each Jew at any time.

ובמדרש מים עמוקים עצה בלב איש כו’ ידלנה כו’.
Medrash (93:4) “Deep waters run in the heart of man, and a person of wisdom can draw them forth” (Mishlei 20:5). (see above TRLD 1)
כבר פרשנו שהוא בכל איש ישראל שע”י היגיעה מוצא האדם בלבו נטמן עצות וכמה דרכים לעבודת הבורא ית’.
We have explained above that this is available in every Jew, through effort he can find within himself that there are many suggestions and options available to serve HaShem in all situations.
וע”ז נאמר יגעתי ומצאתי.
this is what is meant (Megila 6b) I have toiled and have found”
ואמת הדבר שכפי היגיעה למצוא נקודה טמונה בלב. כמו כן משפיעין לו התחדשות מן השמים.
The truth is that it is when a person toils to find this point in his soul, that HaShem sends him this more renewal from Heaven.
ובודאי זהו ענין ויגש אליו יהודה כי יהודה ויוסף הם אלה הב’ ענינים שהם עבודת ימי המעשה ע”י היגיעה כמ”ש שתה מים מבורך כנ”ל למצוא ההארה הטמונה בלב.
This is clearly the idea of yehuda and Yosef the two elements of the days of this week and Shabbos. For Yehuda was represented teh days of the week, where it is with much toil that one is able to “drink the water of your pit” as explained above, to find the light that is hidden inside oneself.
וע”ז נאמר איש תבונה ידלנה. חבל בחבל נימא בנימא כי הם דברים שצריכין התקרבות אל הקדושה.
And for this one requires a “man of wisdom” to “draw it forth”, to attach one string to another, referring to the toil required to try adn get closer to the holiness
ועי”ז זוכין אח”כ לבחי’ ש”ק. יוסף נזיר אחיו. השבתה מעובדין דחול.
And it is through this that one is able to get to aspect of Shabbos, referred to as Yosef tehe crown of the brothers, stop being involved in mundane matters
ומתקיים ונוזלים מתוך בארך שהיא השפעה המתחדשת תמיד כמ”ש במ”א:
and the verse drink flowing waters from your well (as opposed to stagnant water from one’s pit), which is referring to the renewable flow from above. as explained elsewhere (Miketz TRLV 1).

בפסוק ויאסר יוסף מרכבתו כו’.
On the pasuk “And Yosef harnessed his chariot”
כי האדם נברא להיות שליט על כל הבריאה כמ”ש וירדו בדגת הים כו’ כל שתה תחת רגליו.
For man was created in order to be in charge of nature, as it says “he shall rule over the fish of the sea etc.” (Bereishit 1:26) and “…laying the world at his feet” (Tehillim 8:7)
נמצא הוא רוכב עליהם והם מרכבה אליו.
Therefore he ‘rides’ (controls) them and they are his chariot.
ובהיותו כן ע”י קבלת מלכות שמים שהוא מקבל ומכניע עצמו להבורא ית’. כמו כן מתבטלין כל הנבראים להבורא ית’ באמצעיות האדם.
therefore when a person accepts on himself teh yoke of heaven, accepts and humbles himself before HaShem, this causes all of creation to be nullified to HaShem via this person. (He becomes a conduit of HaShem in this world, therefore just as everything is subjegated to HaShem, if man is also subjegated to HaShem then the world will be subjegated to him.)
וזה לא יוכל להיות רק ע”י נסיונות שגובר האדם נגד יצה”ר. עי”ז שליט ורוכב על עוה”ז.
However this can only appen when a person overcomes his negative inclinations. This causes him to be in control of creation and ‘ride’ on it.
וזה הי’ שכרו של יוסף שמלך במצרים. והי’ זה הכנה אל הגלות.
This was the reward the Yosef becoing a ruler in Mitzrayim, and it served as a preparation for the upcoming exile.
כי לא הי’ בכח בני ישראל להנצל מטומאת ערות מצרים לולא קדימת נסיונו של יוסף שעי”ז מלך במצרים ונעשה שליט על כל הסט”א.
For Beni Yisrael would not have been able to withstand the temptation of the impurity of the immoralityof Mitzrayim, had Yosef not preceeded them as a ruler in Mitzrayim, and ruled over these negative forces.
ומדריגתו של יעקב אבינו ע”ה הי’ למעלה מהטבע. ולא הי’ יכול זאת להתקיים רק ע”י יוסף
Now the levelof Yaakov Avinu was above nature and could not withstand the physical baseness without Yosef.
וכ’ ויאסר כו’ שנכפפו כולם תחת ידו. ויעל לקראת ישראל כו’. ממילא כולם נתבטלו לכללות בנ”י אח”כ.
“Yosef harnessed his chariot and went up to Yaakov”, this means that he harnessed everything that it was completly under his jurisdiction and went up to Yaakov, meaning that everything became nullified to the general force of Bnei Yisrael.
ובמד’ רב עוד יוסף כו’ יש לי במה רב טובך כו’.
The medrash (Bereishit Rabba 94:4) Yaakov exclaimed that Yosef is great and withstood the tests of Mitzrayim and fulfilled the verse “How abundant is the good that You have in store for those who fear You, that You do in the full view of men for those who take refuge in You.” (Tehillim 31:20)
כי טוב הצפון הוא בא ע”י יגיעות ונסיונות בעוה”ז.
For “the good the You have in store”, is earned through the effort and tests of his world
כמ”ש במ”א כי שכר עוה”ב תלוי בעוה”ז
As we have written (Bechukotei TRLC) that the reward of the world to come is dependant on this world
כי יש עומק טוב ועומק רע ותלוין זה בזה
So too there is great good and great bad, that are dependant on each other, (by withstanding the great bad, one merits to the great good)
וע”י שנשאר יוסף צדיק במצרים זכה לבחי’ רב:
and it is therefore though withstanding such temptations that Yosef remained a tzadik even in Mitzrayim, and merited this level of ‘greateness’.