Vayishlach תר”מ
בפסוק ויבא יעקב שלם כו’ ויחן את פני העיר. כמ”ש מקודם ויצא יעקב פנה הודה זיוה. כן עתה חזר החן על ארץ ישראל בביאת יעקב הצדיק. ובמדרש בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. כי ששת ימי המעשה הכנה לשבת ונקראים ימי עבודה שצריך אדם לעבוד בהם הן בגשמיות וברוחניות עבודה שבלב הכל הכנה לשבת להיות נכנס לקבל השבת במנוחה וכמו כן ימי עוה”ז הכנה לעוה”ב. וכמו כן יציאת אבינו לחו”ל הי’ הכנה לחזור לא”י במנוחה. וע”ז כתיב ויחן את פני העיר כמ”ש במדרש שמרמז לשבת. ובאמת ע”י שאבותינו חיבבו ארץ ישראל שהיא בחי’ השבת כמ”ש ארץ מגוריהם כו’. לכן הנחילנו הבורא ית’ את השבת וכ’ ושמרו כו’ שצריכין להכניס עצמו בעול העבודה כדי שיתקיים ובשבע לא יגע בך רע כנ”ל:
“And Yaakov arrived, complete, to Shechem and encamped facing the city” (Bereishis 33:18). When Yaakov left Eretz Yisrael, the word Vayetze is used. Rashi explains that this word signifies the loss that the place experiences from the tzadik leaving. Therefore, now when Yaakov returned, there was a new level of ‘chein’ beauty brought about in that area. This is alluded to in the word ויחן – encamped, which is connected to the word ‘chein.’
The Midrash quotes the pasuk (Iyov 5:19): “He will deliver you from six troubles, in seven no harm will touch you.” This can be understood as referring to the six days of the week, which are a preparation for Shabbos. One needs to work physically and spiritually—the work of one’s heart: prayer, to be able to receive the Shabbos from a peaceful place. Similarly, this world and the world to come are a preparation for the world to come.
In the same vein, Yaakov traveling out of Eretz Yisrael was the preparation to return to Eretz Yisrael peacefully. This is why the word ויחן is used, for it symbolizes attaining a level of beauty and also the perfection associated with Eretz Yisrael that Yaakov now attained.
The truth is that we are given Shabbos because our forefathers loved Eretz Yisrael, which is the concept of Shabbos, as the pasuk states (Bereishis 36:7): “The land where they dwelt.” Therefore, we are charged with the responsibility of “Guarding the Shabbos” (Shemos 31:16), which means that we need to enter into the yoke of the service of Hashem in the days of the week so that “In seven, you shall know no harm.”
ובפסוק וישלח יעקב מלאכים ברש”י מלאכים ממש. דכתיב אשר לקחתי כו’ בחרבי ובקשתי בצלותי ובבעותי. הענין הוא ע”י התלהבות האדם בתורה ועבודה. בזה משלח חיצי אש לשונאי ישראל וכתיב כי מלאכיו יצוה לך כו’. כי אף שפנימיות האדם למעלה מהמלאכים כמ”ש מי גדול השומר או הנשמר. מ”מ ע”י שחיצוניות האדם מפסקת צריך להיות עזר מהבורא ית’ ע”י המלאכים שנולדו מעסק התורה והמצות. ועי”ז מתעלה האדם אח”כ למעלה מהם כדמסיים על כפים ישאונך. ז”ש וישלח כו’ לפניו:
And Yaakov sent malachim (Bereishis 32:3), as Rashi explains that these were literally angels. When Yaakov blesses his sons, he states that he conquered the land of Shechem with his “sword and bow.” Unkelos translates this to mean with his prayers. This means that with one’s excitement in Torah and tefila, one is able to send literally arrows of fire to the enemies of Bnei Yisrael, as it states: “He commands his angels to guard you” (Tehillim 91:11).
Now, even though the internal pnimius of man is higher than that of angels, as the Midrash (Bereishis Rabbah 78:1) explains that the one being guarded (man) is greater than the guard (the angels), nevertheless, since we are blocked by our physical externality, we need special help from Hashem via the angels. These are created through one’s study of Torah and involvement with mitzvos. It is through this that one gains more and more, as it states, “upon their wings, they shall carry you” (ibid 12). This is also why it states by Yaakov that he sent the angels before him, for they went as protection, due to Yaakov’s own physical impediments.
