Sefat Emet, Genesis, Vayishlach 17:3

במדרש ויחן את פני העיר שקבע תחומין ששמר את השבת כו’ וכן אמרו חז”ל יעקב שנאמר בו שמירת שבת ירש העולם שלא במדה דכתיב ופרצת ימה כו’. והענין הוא כמ”ש ז”ל כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה הדרה דכתיב וירא האור כי טוב שהיה מאיר מסוף העולם ועד סופו והוא שלא במדה וראה שאין הרשעים כדאי כו’ וגנזו לצדיקים כמ”ש אור זרוע לצדיק. נמצא במקום הצדיק מתגלה אור הפנימי. וכמו כן בזמן שבתות וימים טובים בהם מתנוצץ אותו האור ומתקיים בזה כל הזמנים. וכמו כן בעולם בא”י וביהמ”ק בהם האור שקיום כל העולם בו. ולכן איתא שקפל כל א”י תחתיו שהד’ אמות שלו היה כלל כל העולם כנ”ל. והטעם שמתגלה אל הצדיק. שהוא שומר האור שלא יתפשט רק למקום הצריך. וזהו ענין קביעת תחומין. וכן לבני ישראל נמסר השבת שמתגלה בו אור הגנוז ובזמן מתקיים בשבת שנק’ הצדיק בעיר הוא הודה זיוה. לכן כ’ ושמרו בני ישראל כו’ השבת שצריך שמירה. וכשהי’ יעקב אע”ה בחו”ל הסתיר א”ע עד שחזר לא”י ונתלבש באור המיוחד אליו. ורמז לזה דכתיב והחליפו שמלותיכם כענין שכתוב בשבת וכבדתו שלא יהי’ מלבושך בשבת כמו בחול. וכתיב ויקח עשו כו’ וילך כו’ מפני יעקב דרשו חז”ל מפני הבושת. פי’ כשנתגלה הארת פניו של יעקב ממילא חל בושת על הסט”א כמ”ש גולל חושך מפני אור. והוא באמת כמ”ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך כו’ ודרשו חז”ל זו תפילין של ראש. וב’ השמות יעקב וישראל הם בחי’ תש”י ותש”ר. כי שם יעקב הוא תיקון הגוף כמ”ש וידו אוחזת בעקב עשו. כי בידים שהוא הגוף יש לו אחיזה כמ”ש והידים ידי עשו ותיקון הגוף צריך להיות ע”י מלחמות והסתרות. כמו שמצינו שהרויח מקודם הברכות ע”י ערמה כמ”ש היו ידיו כידי עשו אחיו כו’ ואח”כ בא למדריגה המיוחדת אליו והוא שם ישראל כמ”ש בספרים לי ראש. והוא בחי’ הנשמה ובחי’ שבת שיש בו נשמה יתירה ונק’ יומא דנשמתין והוא שכ’ ירא שבת. ירא בשת. בודאי מקודם צריך לחול יראה ובושת על האדם עצמו מקדושת השבת ועי”ז זוכה אח”כ להארת השבת ומתקיים בו וראו כל עמי הארץ כו’ ויראו ממך:

In the Midrash it is said regarding “and he camped before the city” that Jacob established boundaries, meaning that he guarded the Sabbath, and so our sages said: Jacob, of whom Sabbath observance is mentioned, inherited the world beyond measure, as it is written, “and you shall burst forth westward…” The matter is as our sages taught: when a righteous person is in the city, he is its glory, its radiance, its splendor, as it is written, “And God saw the light, that it was good”—that primordial light that shone from one end of the world to the other beyond measure. And when He saw that the wicked were not worthy, He hid it away for the righteous, as it says, “Light is sown for the righteous.” Thus, in the place of the righteous, the inner light is revealed. So too on Sabbaths and festivals, when that light flashes forth, and through them all times are sustained. Likewise in the world, in the Land of Israel and in the Temple, there is the light through which the whole world endures. Therefore it is taught that all of the Land of Israel was folded beneath him, for his four cubits included the whole world, as above. And the reason this light is revealed to the righteous is that he guards the light so that it spreads only to where it is needed. This is the meaning of establishing boundaries. And so the Sabbath was given to Israel, for on it the hidden light is revealed, and time is sustained on the Sabbath, which is called “the righteous person in the city—its glory, its radiance.” Therefore it is written, “And the children of Israel shall keep the Sabbath”—for the Sabbath requires guarding. And when Jacob our father was outside the Land, he concealed himself until he returned to the Land of Israel and clothed himself in the light designated for him. A hint to this is in the verse, “Change your garments,” like the teaching regarding Sabbath, “and honor it,” meaning that one’s garments on the Sabbath should not be like those of the weekday. And it is written, “And Esau took … and went … because of Jacob,” which our sages interpreted as “because of shame.” That is, when Jacob’s radiance was revealed, shame automatically fell upon the side of impurity, as it is written, “He rolls away darkness before light.” And indeed, as it says, “All the peoples of the earth shall see that the name of God is called upon you,” which our sages understood as referring to the head-tefillin. And the two names, Jacob and Israel, correspond to the tefillin of the arm and the tefillin of the head. The name Jacob is the rectification of the body, as it is written, “and his hand grasped Esau’s heel,” for in the hands, meaning the body, he has hold, as it is written, “the hands are the hands of Esau,” and the rectification of the body must come through struggle and concealment. As we find that he gained the blessings first through cunning, as it is written, “his hands were like the hands of Esau his brother,” and afterward he came to his unique level, the name Israel, as it is written in the holy books: “Li rosh—My head.” This is the level of the soul, and the level of the Sabbath, which has an extra soul and is called “the day of souls,” and this is the meaning of “one who fears the Sabbath”—one who fears shame. Certainly one must first feel awe and shame within oneself from the holiness of the Sabbath, and through this one merits afterward the radiance of the Sabbath, and it is fulfilled in him, “All the peoples of the earth shall see … and they shall fear you.”

The Sefat Emet draws a parallel between Jacob, the righteous person, the Sabbath, and the hidden primordial light that sustains the world. Jacob’s return to the Land and his transformation from “Jacob” to “Israel” reflect the movement from bodily struggle to spiritual illumination, just as Sabbath brings forth the inner light when received with awe and humility.

Summary: Jacob’s guarding of the Sabbath reveals the hidden primordial light, just as the righteous reveal inner divine light in their place. This light is preserved through boundaries, awe, and humility, culminating in the transformation from Jacob to Israel and the radiance seen by all nations.