Emor תרמ”ג
במד’ אמרות ה’ א”ט כו’ תינוקות שלא טעמו ט”ח יודעין לדרוש התורה במ”ט פנים ביקש דהע”ה אתה ה’ תשמרם. דורש אמרות ה’ על התינוקות שעמלו בתורה נק’ התורה על שמם כמ”ש חז”ל בפסוק ובתורתו יהגה יומם ולילה. דמקודם כתי’ יכרת ה’ כו’ שפתי חלקות כו’ אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו. אבל הצדיקים מידתם בהיפוך שמבטלין עצמן לדברי התורה שיוצא מפיהם. ועי”ז זוכין לטהרה כמ”ש אמרות טהורות שדברי תורה מטהרין להעוסק בהם. וזה אמור ואמרת אליהם להכניס המאמר לעצמותם ועי”ז יהיו טהורים. ומסיים המד’ שהעליונים די להם באמירה א’ ותחתונים ב’ אמירות. כי בעשרה מאמרות נברא עולם והעליונים די להם בזה. וע”י החטא הוצרכו התחתונים לחדש להם כח עשרת הדיברות. כי המאמרות היו בכלל. וע”י התערובות הוצרך הדיברות לפרטות בנ”י שנבחרו לחלק ה’ ובכח הדיברות צריכין לתקן החטא ולהתדבק בכח המאמרות שקודם החטא שהיו אמרות טהורות וזהו הרמז אמור ואמרת אליהם כנ”ל:
The Midrash quoted above explains that the words of Hashem are pure. It is referring to the children who had no taste of sin; they were able to explain the Torah in exemplary fashion.
The Midrash explains these words as discussing the children, for the Torah is actually called by, or owned by, the person that toils in it. This concept of acquiring the Torah that one toils on is explained by our sages on the pasuk (Tehillim 1:2) “In his Torah, he will toil day and night”.
This idea is seen on the opposite extreme regarding the wicked; the pasuk states (Tehillim 12:4-5) “Cut off their tongues…for they have said we will raise our tongues, our lips are ours” (which shows how the wicked associate their words with themselves). However, the righteous, on the other hand, nullify themselves to the words of the Torah that come from their mouths. It is by doing this that they subsequently merit purity. This is the concept the Midrash mentioned above, “The words of Hashem are pure utterances”. This is because the words of Torah purify a person.
Furthermore, with this, we can understand the reason why the pasuk uses the words “emor” – say, twice: “Speak to the Kohanim, the sons of Aaron, and say to them”, for it is teaching us that they need to get the words to penetrate into their essence, and by doing so they become pure.
The Midrash concludes with the idea that the ones above require only one utterance, whereas the ones below require two utterances. The idea here is that the world was created with ten utterances, this enough for the ones above. However, since we, below, were affected by the sin, therefore, we need to renew the power of the ten utterances.
On a deeper level, we can understand that the utterances – ma’amar was on a general level; however, since the interference from the sin, it now requires the “dibur”, a much clearer directive, focused on the uniqueness of Bnie Yisrael, for they are chosen as “the portion of Hashem”. Therefore, it is through the power of dibur that we are able to repair the sin, and by doing so to connect to the power of the ma’amar, the original utterances of Hashem before the sin. These original ma’amarot are what we are referring to in the Midrash “The ma’amar of Hashem is pure”. This too is hinting to the concept of “Emor va’amarta” the two sayings, one before the sin and one after.
במצות ונקדשתי בתוך בנ”י מסור עצמך וקדש שמי. ובכל מקום אמרינן וחי בהם ולא שימות. משמע שבמצוה זו של מס”נ לקדש שמו ית’ יכול אדם לתקן כל מה שנברא בעבורו. וע”ז אמרו יש קונה עולמו בשעה אחת. ובאמת ע”י מס”נ באין לשורש האחדות שנותן כל חייו. בעבור קדושת שמו ית’. ונקרא שעה אחת. כי שעה היא רצון. וע”י ביטול כל הרצונות בפועל ממש בא למקומו ושורשו. אכן הוא ענין חפזון ומהירות. אבל מה שאדם פועל ביטול הרצונות בימי חייו בישוב הדעת ובמתינות הוא נאה ביותר. וע”ז אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומעש”ט בעוה”ז מכל חיי עוה”ב. ופשיטא שחיי עוה”ב העיקר הביטול אליו ית’ כי בעוה”ב בוודאי א”א להיות נמצא במציאות נפרד בלתי בהמשכות חיות מחי החיים. ע”ז רמזו שכשזוכין לרצון האמת ושעה אחת בעוה”ז ע”י תשובה ומעש”ט חשוב יותר:
Regarding the commandment to sanctify Hashems name, our sages explain that this is a commandemet to be prepared to forsake ones life for Hashems sake.
Usually we have the overriding commandment of “You shall live by them” (Vaykra 18:5), and therefore since the commandment of “Kiddush Hashem” sanctifying His name by forsaking ones life, overrides the commandment of “Live by them” that implies through forsaking ones life, one is able to repair ones entire mission. This is the concept of (Avoda Zara 10b) There are those that are able to acquire their entire world in one moment (of self sacrifice). The truth is that through forgoing ones own life, one is able to connect to the oneness that has given the person his life, for the sanctification of Hashem’s name.
Furthermore the reason whyit is called one שעה – moment, is because the word שעה refers to desire. Therefore it i through nullification of ones desires diirecley that beirn a person to a their place – their sources. However the word also implies quickness, and speed, for it happens suddenly. Nevertheless that bullification that a person does their whole life, each day of his life, with patience, (not just at one moment of inspiration) is actually more preferable to Hashem .
With this we can understand the concept of “One hour of repentance and good deeds in this world is better than the entire world to come. The idea is simple: since in the world to come ones existence is completely a part of Hashem, for there is no existence separate from Him. Therefore in this world,when a person has free choice and nevertheless chooses repentane and good deeds, it is preferable to the entire world to come, for he has gained something that cannot be attained in the world to come.
בפ’ נרות ולחם הפנים אחר המועדות כמ”ש בזוה”ק שע”י המועדות אדליקו בוצינין ע”ש וממשיכין אור לעולם ע”י ראיית פנים ברגלים. וכן המשכת פרנסה ושפע שזה ענין לחם הפנים. ואמרו חכמים שהגבי’ השלחן ברגלים ואמר להם ראו חיבתכם לפני המקום שסילוקו כסידורו חם ביום הלקחו כו’. ויש להבין מה חיבה יש בנס זה. גם התוס’ עמדו על לשון חם כי הי’ נאפה בע”ש וכשהכניסו בשבת לא הי’ חם כלל. אבל הרמז הי’ להודיע שבעבודת בנ”י במקדש המשיכו חיים וברכה לעולם. שלכן המצוה י”ב חלות. שכל השפעות הצריכים בעולם הם י”ב מינים. שע”ז סידרו י”ב בקשות בתפילה נגד י”ב שבטים כמ”ש במ”א שהם שערים הנפתחים בשמים להמשכת השפע. ולהודיע שמבה”מ יוצא כל השפע. ומטעם זה המצוה בשבת שמיני’ מתברכין שיתא יומין. וכפי הכנה וסידור שסידרו בנ”י וכפי רוב התלהבות שלהם. כך הי’ יורד באופן ובסדר הזה השפע מן השמים. וזה החיבה שהרחו להם שכפי הסידור ואתערותא דלתתא שלהם כך בא אח”כ השפע בסדר זה. וז”ש ביום השבת יערכנו כו’. היא עריכה וסידור שבנ”י מסדרין ובאופן זה מנהיג הש”י את העולם:
The Zohar explains that the reason why the commandment of lighting the menorah and the lechem hapanim – the showbread is mentioned after the festivals is because it is through the festivals that we merit to draw the light to the world. And also, the drawing of parnassa and one’s blessings are through the lechem hapanim. Our sages explain that in the Beit Hamikdash at the time of the festivals, they would lift up the shulchan and demonstrate how the showbread was as warm after seven days as it was on the first day, which demonstrated Hashem’s love for us.
To better understand how this demonstrates Hashem’s love for us, further, Tosafot asks why it states that the bread was “warm” on the seventh day just as it was when they put it there on the first day, for on the first day they did not place it while it was warm? However, the idea is that this is alluding to the service of Bnei Yisrael in the Beit Hamikdash, that it was through their service that they brought life and blessing to the world.
It is for this reason that there were 12 loaves for there are 12 different types of effects that we are blessed with. This too is why there are 12 (middle) blessings in the Shemona Esrei, and also parallels the 12 tribes, which as we explained refers to 12 gates that are opened Above through which the blessing comes.
All this demonstrates that all blessing came through the Beit Hamikdash. It is due to this Mitzvah that it is through Shabbat the other 6 days of the week receive their blessing. Therefore, in as much as a person prepares for Shabbat and similarly in the Beit Hamikdash, in proportion to their preparation and excitement in preparation of Bnei Yisrael, that the blessing came down from Heaven. This is the concept written by the Shulchan “On the Shabbat day, the Kohen shall set them יערכנו. The idea of setting and preparing is parallel to the way Hashem sets and leads the world.
