Va’era 5638 תרל”ח

בפסוק וארא כו’ ובמד’ חבל על דאבדין. וקשה מאחר שהשיג מרע”ה למעלה עליונה מהם כאמור ושמי ה’ כו’. א”כ מה חבל. אך ביאור הענין בשם אל שדי אמרו חכמים שיש די באלקותו לכל ברי’. פי’ כח אלקות שנמצא בכל הוה שהוא כח הנטבע בטבע. והנה באמת אבות הקדושים שהי’ כ”א מהם איש אלקים ממש. והי’ מוצא כח אלקות תוך הטבע כמ”ש שיש די באלקותו לכל ברי’. אכן לית כל מוחא סביל דא. ולכן בנ”י עתה צריכין למצוא כח אלקותו ית’ ע”י התורה והמצות שהם מלמעלה מהטבע. ועל ידיהם נוכל להמשיך כח מעולם העליון. כי בטבע בעצמו אין לנו כח לתקן עצמינו. וזה באמת התגלות שם הוי’ ב”ה למרע”ה שהוא בחי’ תורה ומצות שניתנו לבנ”י. וזה ענין הי’ הוה ויהי’ שהוא התחברות הוה עם עתיד. והוא כח השורש שלמעלה מהטבע ומהזמן. אולם לא הי’ ביכולת עוה”ז לקבל הארה מעוה”ע לולי הקדמת מעשה אבות שתיקנו גוף הטבע. והי’ יכולת אח”כ ליתן התורה לעוה”ז ולחבר ב’ עולמות להיות מיוחדים שזה הי’ באמת רצון הבריאה. והנה מרע”ה הי’ מוכן באמת לקבל התורה והי’ מופשט מהטבע לגמרי כמ”ש של נעליך בזוה”ק ע”ש. ולפי מדרגתו וודאי היטיב אשר דיבר למה הרעותה כו’. אך השי”ת הראה לו כי כל זה נעשה רק אחר הקדמת מעשה אבות. כענין אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותי’:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Vaera_7.2
HaShem compares the encounter with Moshe to that of His encounter with the forefathers (Shemot 6:3). The Midrash (Semot Rabbah 6:4) says that HaShem was being critical of Moshe and said: “It is a pity for those who are lost and no longer found (the forefathers, for they did not question HaShem even though He only appeared to them with the name Shakai, and not הוי”ה as He appeared to Moshe).
Now this is difficult, if HaShem appeared to Moshe with a “greater name” that of הוי”ה it shows that Moshe was on a higher level (what is the “loss” that HaShem is expressing from the forefathers)?
However the explanation is that the name Shakai, is referring to the idea that יש די באלוקותי – There is ‘enough’ G-dliness to all of creation. This is the idea that everything in nature contains the power of HaShem ingrained in its nature.
Now the forefathers who were each literally “men of G-d” were able to find this power of haShem in nature, this is the idea of “enough G-dliness for each of creation”. However not everyone can attain such a level.
To this end Bnei Yisrael now needed to find G-dliness through the Torah and Mitzvot, which are above nature. It is through them that we are able to draw on the energy from the world Above. (However) just through nature itself we are not abe to repair ourselves (properly).
In truth, this is what the revelation of the name of הוי”ה was to Moshe, for Moshe represents the Torah and Mitzvot that are given to Bnei Yisrael. (even though the revelation of the name הוי”ה comes from a higher place, it is because it is necessary for us who are on a lower level).
This too is the idea of (the word הוי”ה representing the concept of) HaShem is past present and future. It is the ability to connect the present with the future. This is the concept of connecting to the source which is above nature and time. Yet it was only possible for there to be such a connection between this world and the upper worlds, through the actions of our forefathers who repaired the very nature. And therefore it was only after their actions that there is the ability to for the torah to be given in this world and for there to b a connection between the two worlds, to be combined, which is the ultimate will of Hashem in creating this world.
Now Moshe Rabeinu was completely disconnected from nature, as the Zohar (Tikunei Zohar 31, 76a) explains the words “remove your shoes from your feet”. Therefore when Moshe said to HaShem “Why have you been bad to this nation” it was indeed appropriate on Moshe’s level, (being completely disconnected from nature, he could not understand why such suffering was necessary), however haShem showed him that this was only because of the actions of the forefathers (who chose this path of repairing nature, that it was necessary to continue this route, until all the necessary reparations were made). This is the idea of “Had they not lifted up the shard of earthenware, you would not have found the diamond underneath it”.




ובמדרש מה כו’ שיבא כו’ אשר כבר עשוהו כו’. שדורש על שלמה ע”ה ועל מרע”ה. ביאור הענין שהם השיגו בכוחם מעלה יתירה עד שהיו רחוקים מבחי’ העשי’ שבעוה”ז. ובלי ספק לפי השגתם היטב אשר דברו. אבל הש”י ברא אותם בעוה”ז. והי’ להם בע”כ שייכות לבחי’ העשי’. וזה הי’ העיכוב שלא נתקיים מחשבתם וז”ש כבר עשוהו. ואין רחוק להבין דבר זה. כי הרי אנו רואין בעוה”ז נשכח מלב הרשעים אשר כח נשמתם בא מלמעלה. מכ”ש שמן הצדיק נשכח שיש לו חלק בגשמיות. כי אמת עיקר האדם הוא חלק אלקי. והגוף הוא רק מלבוש. כמ”ש בספרים הקדושים. ולפמ”ש לעיל פי’ אשר כבר עשוהו כאן במשה. שהי’ לו לידע כי מדרגתו בא ע”י הקדמת תיקון המעשים שנעשה ע”י אבות כמ”ש חבל כו’:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Vaera_7.3

The Midrash (see above תרל”ז 2) that Moshe and Shlomo were nullifying a letter in the Torah etc.
The explanation is that Moshe and Shlomo attained such a high level through their actions, that they were so removed from the actual actions of the reality of this world. It is without a doubt that they acted correctly on their level. However HaShem created them in this world, and therefore against their will they have a connection to this world. This was what was holding them back from fulfilling their intentions, and this is the idea of כבר עשוהו “that was already done” (mentioned in the Midrash).
This is not too hard to understand (how someone in this world can be so disconnected from reality) for we see that the wicked completely forget about the power of their soul whose power comes from Above, how much more so the righteous forget about their physical parts, for the G-dly part of man is really the primary part, whereas the body i just a form of clothing. As is written in the holy works.
In line with what we explained above, we can explain the words כבר עשוהו referring to Moshe, for he should have realized that the high level that he attained was preceded and based on the actions of the forefathers, and therefore HaShem said “it is a pity for those who are lost and no longer found”






בפסוק והוצאתי כו’ מתחת סבלות כו’ והצלתי אתכם מעבודתם. ביאור הענין ב’ חלוקות הללו. סבלות פרש”י טורח משא מצרים. כי הנה ידוע שכל עסק עשיות אדם בשום דבר גשמי. נדבק בנפשו קצת הרגש ממעשים אלו. והמעט רשימה שנדבק בעצמות האדם. בע”כ צריך הוא לתקנו. וע”ז נא’ כחמור למשא. שבוודאי צריך אדם לתקן החומריות בכח נשמתו. ונמצא כי בנ”י לבד שעבדו בפרך. לבד זה נדבק בהם רוב גשמיות מרוב עבודה. וזה טורח משא מצרים. וע”ז הושיע להם הבורא ית’ בראשונה. שיוכלו לנקות את נפשותיהם להשליך מעליהם זוהמא זו שנדבק בנפשותם מרוב עבודה. ואח”כ ניצולו מגוף העבודה. ואא”ז מו”ר ז”ל ביאר סבלות שלא יסבלו הנהגות מצרים ע”ש דפח”ח. וי”ל שהכל אחד שבוודאי אם לא הי’ להם שום רצון במעשי מצרים. ממילא לא הי’ נדבק בנפשותם מעבודתם כלל. והכלל אם באמת לא סבלו ונמאס להם תועבות מצרים ממילא לא הוצרכו לסבול שם התדבקות חומריות המצרים והכל אחד:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Vaera_7.4

(Shemot 6:6) And I will take you out of the servitude (סבלות) of Mitzrayim, and I will save you from their work (מעבודתם). To explain the idea of these two differences (work and servitude). Rash explains the word סבלות as suffering the hardship of Mitzrayim. This is because it is known that everything physical that a person is involved with leaves a remnant on his soul, and a person has to repair it. This is the idea of (Avoda Zara 5b) “Like a donkey חמור to carry”, for clearly a person needs to repair the mundane matter חומריות with the power of his soul.
Therefore aside from the hard work that Bnei Yisrael toiled in, there was also the physical remnants that remained with them, through all the work. This was the “bother of the weight of Mitzrayim”. It was from this that HaShem first saved them from, that they were able to cleanse their soul and remove this impurity that was attached to their soul. Then afterwards they were saved from the actual physical labor.
The Chidushei Harim explained the word סבלות that Bnei Yisrael would not have to bear the style of the Mitzriyim. And the words of the wise are beautiful.
We can explain that this is all the same idea (mentioned above), for clearly if Bnei Yisrael no longer have any will for this work of serving Mitzrayim, it would not attach any remnants to their soul. The rule is that if they really did no longer suffer (accept the style) of Mitzrayim, and were fed up with the disgustedness of Mitzrayim, they would no longer need to suffer any more attachment of remnants of Mitzrayim, and therefore both ideas are the same. (Having remnants of the physicality comes only when one accepts and is not disgusted by the physicality).



בענין הכבדת לב פרעה. כבר כתבתי במ”א כי הי’ רצון הבורא ית’ להיות במצרים כל מיני כחות סט”א כדי שיהי’ מפתח לכל גאולות העתידין להיות. כמ”ש ד’ לשונות נגד ד’ גליות ישראל. ולכן מרע”ה שאמר למה הרעותה לעם הזה דייקא. כלומר שהבין כי לדור זה בפרט הי’ יכול להיות הגאולה בלי תוספת רעות פרעה שהרע להם יותר. ולכן אמרו במד’ שהשיב לו הבורא טוב אחרית דבר מראשיתו ע”ש. פי’ שע”י שבעת יצ”מ הי’ גאולה מעין כל הגאולות. לכן אף שהוחזרו בגלות אח”כ. הם מובטחים שיהי’ להם אחרית טוב והבן:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Vaera_7.5

Regarding the concept of hardening the eart of Paroh, we have written elsewhere that the will of haShem was that inMitzrayim there were many different elements of negative forces. It would be through all these that there would be an opening for all future exiles. As our Sages explain that the 4 expressions of redemption parallel the four exiles.
Therefore Moshe said to HaShem “Why have you been bad to this nation”, specifically this nation, because Moshe realized that for this generation they could have already merited a redemption without so much extra wickedness added on by Paroh.
To this end the Midrash (Shemot Rabbah 6:2) explains that HaShem said to Moshe (Kohelet 7:8)“the end of something is better than its beginning”, meaning that it is through the redemption from Mitzrayim, that there will also be a form of redemption to all the other exiles. And they are therefore promised that the end will indeed be good. And understand this idea.