Va’era 5640 תר”מ

בפסוק וארא אל אברהם כו’ באל שדי כו’. זה תשובה על שאלת מרע”ה למה הרעותה כו’. והענין הוא דאיתא בעשרה מאמרות נה”ע ומה ת”ל כו’ כדי להפרע כו’. והיינו שתיקון הבריאה בעשר מדרגות ולא באחדות. כדי שיהי’ שכר ועונש והוא תיקון הבריאה בעצם. וזו היתה עבודת אבותינו הקדושים שתיקנו הטבע והקנו להבורא ית’ שמים וארץ. וביררו כי הבורא ית’ הוא המקיים ומחי’ הבריאה. ולכן סידרו חכמים במשנה עשרה דורות כו’ אח”כ עשרה נסיונות כו’. שאברהם אע”ה תיקן העשרה מאמרות כנ”ל כמעשה הצדיקים שעליהם אמרו במשנה לתת שכר טוב כו’ שמקיימים העולם כו’. אכן הנהגת מרע”ה את בנ”י ע”פ התורה שהוריד לנו מן השמים היא הנהגה מיוחדת לבנ”י בחי’ אלהות ממש. כמ”ש אש דת. ונק’ עץ החיים כי הוא שורש החיים והוא בחי’ שם הוי’ ב”ה וב”ש שהוא עצם הויות כל הוה. וזה ההפרש שבין שם אל שדי שהוא הנהגת הטבע ע”י נקודה חיות שנמצא מצומצם בכל מקום כמאמר חז”ל שיש די באלהותו לכל ברי’ כי הוא כל יכול ויכול לתת חיות לכל הברואים. אף להרשעים. שהם נק’ מתים ורחוקים מן הקדושה. אעפ”כ הכח משם הזה יש בו די להנהיג אותם. והוא עבודת האבות וכן בימי הגלות. אבל מרע”ה שורש התורה בחי’ שם הוי’ שהוא עצם החיות. ושם הוא חירות ולא נמצא שם שום הסתר וחושך. ולכן לא הי’ מרע”ה יכול לסבול זה הגלות והחושך שהיו בנ”י שרוין בה. אבל הבורא ית’ רצה שבנ”י יתקנו כל הטבע ג”כ ורצה להנהיג אותם באותו הדרך אשר בחרו להם האבות לכבודו ית’ כדי לברר מלכותו בכל המקומות כמו שיהי’ לעתיד בעזרת הבורא ית’ שיגמרו בנ”י התחלת דרך אבותינו הקדושים. ועי”ז ית’ להם נחלת כל הרשעים וז”ש וגם הקימותי כו’ לתת להם כו’ א”א מגוריהם כו’. וגם י”ל כי מרע”ה שהי’ מיוחד להנהגת דור המדבר שהיו דור דיעה שזכו כולם לנבואה. לכן רצה שיהי’ נגלה מתחילה ועד סוף באותו מדריגה עליונה המיוחדת אליו. אבל הבורא ית’ ראה כי גאולה זו היא גאולה כוללת כל הגאולות גליות אחרונות שלא יהיו בנ”י אז באותו מדריגה עליונה. רק כמו שהי’ אחר החטא. לכן הזכיר ד’ לשונות. לרמוז כי היא כוללת כל גאולות ד’ מלכיות. לכן הי’ נצרך גם בגאולה זו להיות בהמשך זמן ובעשרה מכות. ולא במאמר אחד בדמיון מעשה בראשית כמ”ש לעיל:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Vaera_9.2

The parsha begins with Hashem telling Moshe about the forefathers, how He only appeared to them with the name ‘Shakai’ and not the name of Havaya. This was a direct response to Moshe’s claim at the end of the previous parsha to Hashem, ‘lama hareota’—why have you acted harshly against Bnei Yisrael?

The idea can be understood with the Mishna (Avot 5:1): The world was created with ten utterances to give reward to the righteous who give the world of ten utterances its existence and punishment to the wicked. The explanation is that the real reparation-tikkun of the world needs to be done through ten stages, not in one go. This is the idea of ‘to give reward and punishment,’ fundamentals for bringing the world to its tikkun. The forefathers followed this methodology, repairing nature and proclaiming Hashem king of the Heavens and earth, revealing that Hashem is what gives the world its existence. The following Mishnayot in Avot, the ten generations from Noach to Avraham, are followed by the ten tests of Avraham, who fulfilled the Mishna.

However, Moshe’s leadership of Bnei Yisrael was one of a higher level of clarity through the actual Torah (not nature), a unique relationship just with Bnei Yisrael, the concept of actual G-dliness, called ‘אש דת’—a fiery religion, also called the Tree of Life. It represents the actual name of Hashem—Havaya, not His manifestation in this world.

This is the difference between the name ‘Shakai,’ which refers to the relationship of Hashem to us through nature, and the name of Havaya, representing the actual life force. On this level, there is complete freedom and no darkness. Therefore, Moshe could not bear the exile and darkness Bnei Yisrael were suffering and said to Hashem, ‘Why are you acting harshly?’

Hashem’s reasoning was that He wanted Bnei Yisrael to repair even the lower levels of nature, guided by the path of the forefathers. Even though this is a lower level, Hashem wanted Bnei Yisrael to reveal His G-dliness everywhere, just as it will be in the ultimate redemption.

By doing so, we will gain ‘the inheritance of the nations of the world.’ Hashem referred to this in the continuation of His talk to Moshe: ‘And I have fulfilled my promise to give them the land upon which they dwell.’

Another reason this directive of Hashem was different from what Moshe understood was that Moshe’s role was as the leader of the generation of ‘de’ah’—deep understanding, who all merited a level of prophecy. Moshe wanted a complete revelation and redemption on that high level of clarity.

Hashem, however, saw that this redemption was for future generations and not just for that generation. In those future exiles, Bnei Yisrael would not be on such a high level. Hence, Hashem mentions the 4 expressions of redemption, alluding to the redemption from the four exiles.

This also explains why the redemption from Mitzrayim took so long with the ten plagues—it was a process of rectifying each stage, not done in one utterance of Hashem, similar to the process of creation done with ten expressions. (See also above תרל”ה 2; the Sfas Emes explains how the ten plagues repaired the ten utterances by revealing the G-dliness of Hashem in each element, leading to the ten commandments).

בפסוק לכן אמור כו’ אני ה’ כו’ וידעתם כו’. פי’ כי השי”ת אמר להודיע לבנ”י כי הגלות הוא לכבודו ית’. וע”י יצ”מ יתגדל שמו ית’ כמ”ש וידעתם כי אני ה’ כו’. ועי”ז יטו שכמם לסבול עול הגלות. וממילא הי’ נהפך גוף הגלות לחירות. ובאמת ידיעה זו היא הכנה לגאולה כמו שהי’ באחרונה שקודם הגאולה קיבלו מלכות שמים כמ”ש משכו כו’. אכן מרוב עבודה קשה לא היו יכולים לשמוע אל משה כו’. וע”ז רמזו חכמים ז”ל באמרם שהי’ קשה להם לפרוש מע”ז. וחלילה לומר שהיו עובדי ע”ז אכן עבודת מצרים בעצמם נק’ עבודה זרה. ואם היו מקבלין אותו הדיבור הי’ נכלל עבודה זו בעבודת הבורא כנ”ל. והיה זה שורש ומפתח לגאולה. כמו שהי’ אח”כ. לכן אמר משה הן בנ”י כו’ פי’ שכ”ז שאין בנ”י מקבלין ידיעה זאת אין מקום לגאולה ואיך ישמעני פרעה. ואני ערל שפתים כי הדיבור צריך להיות לו מקבל לקבל בחי’ הדיבור. והשיב הבורא ית’ כי אהרן יהי’ נביאך והוא יהי’ השליח לקבל הדיבורים בעבור בנ”י כנ”ל:

https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Vaera_9.3

Therefore, tell Bnei Yisrael, ‘I am Hashem, and I will redeem you…and you will know that I am Hashem…’ (Shemot 6:6). The idea here is that Hashem was telling Moshe to convey to Bnei Yisrael that they must realize the exile is for the glory of Hashem. It is through the exodus from Mitzrayim that the name of Hashem will be glorified, ‘and you will know that I am Hashem.’ By doing so and turning our shoulders to bear the weight of the exile, by accepting the exile, this will cause the actual exile to turn into redemption.

This understanding was indeed the preparation for Bnei Yisrael to be redeemed from Mitzrayim, as seen by the redemption that required them to accept Hashem – ‘mishchu ukechu’ draw away from idolatry and take a sheep for korban Pesach. 

However, due to the sheer difficulty of the exile, they did not hear what Moshe was really saying. Our sages referred to this difficulty when stating (Shemot Rabbah 6:50) that it was hard for them to stop serving idols. Heaven forbid that they were actually serving idols; rather, the work in Mitzrayim is referred to as idol worship. Had they accepted the original promise of Moshe and embraced the difficulty, the work they endured for Mitzrayim would become work for the sake of Hashem, leading to their redemption.

This is indeed how it turned out in the end. Now we can understand Moshe’s plea to Hashem when he said, ‘Bnei Yisrael did not listen to me, and how can Pharaoh possibly hear me, and I am of uncircumcised lips.’ Moshe was saying that as long as Bnei Yisrael don’t accept the realization that the hard work is beneficial, there is no space for redemption. Therefore, how can Pharaoh hear me with uncircumcised lips? Meaning, for Pharaoh to hear, it needs to come from a place of acceptance and agreement, but Bnei Yisrael were not on that level. Hashem’s response was to send Aharon as his interpreter, accepting these words on behalf of Bnei Yisrael!