Teruma 5643
בפסוק ויקחו לי תרומה מאת כ”א אשר ידבנו לבו. פי’ שצריך כ”א ליקח מן הכלל מכל פרט ופרט. כדאי’ איזהו חכם הלומד מכל אדם. שנמצא בכ”א נדיבות מיוחד שצריכין הכל ליקח זאת ממנו. וע”י התאחדות ונעשין א’. יכול כ”א לקבל את שלו. וכמו במה”ש דכ’ וקרא זא”ז ומקבלין דין מן דין. וע”ז כ’ עושה שלום במרומיו. ע”י שמה”ש עושין רצון קונם לשמו ית’ בלבד לרומם אותו. ולהמרוממים אותו ית’ עושה בהם שלום. וכ”כ ויקחו לי תרומה לשמי. עי”ז יכולין להתאחד כנ”ל. והשלימות נמצא תמיד בכללות בנ”י. רק בכל עת שנעשין א’ מתעורר הנדיבות. לכן כ’ וכן תעשו לדורות. שלעולם יש נדיבות זאת בכלל ישראל. ולזה הנדיבות זכו בנ”י בקבלת התורה. וז”ש במד’ לקח טוב נתתי וכ”כ אף סוררים לשכון כו’ ע”ש במד’. שע”י קבלת התורה נשאר נדיבות זאת בלב ישראל שא”י לאבד זאת לעולם:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Terumah_11.2
The parsha begins with the pasuk speaking about giving gifts to the Mishkan: “Take a Teruma for me, from each person whose heart desires.” This can also be understood that a person needs to take something from each person. This is the concept quoted in Avos (4:1): “Who is wise? One who learns from each person.” Similarly, each person has the trait of giving inside of them (each person in their own way), and therefore, it is something that each person is charged with—learning how to give from each person’s way of giving. By doing this, each person can gain what is rightfully theirs, just as the pesukim describe the heavenly angels who ‘call out to one another’, translated in Aramaic as ‘Who receive from one another’. This is the idea of “He who makes peace on High”. Therefore, the angels who do the will of Hashem for His sake, to elevate Him, this causes Hashem to make Shalom (completion) amongst them. Furthermore, as Rashi explains, the words ‘Take for Me a Teruma’ mean to do it for the sake of Hashem. This means that by doing it for the sake of Hashem, we merit to come to a stage of completion of perfection. This point of perfection is something that is always found in the Klal – the togetherness of Bnei Yisrael. Every time that we become unified, it awakens the trait of giving. Therefore, we are commanded ‘and so you shall do’, which Rashi explains is a commandment for generations to come, which teaches us that this trait is always able to be found in the general Klal Yisrael as a nation. It was this trait of giving that Bnei Yisrael merited to receive when they received the Torah. This is the idea of the Midrash that explains that once Bnei Yisrael received the Torah, this trait of generosity remained with them always and can never be lost.
עוד פי’ מאת כ”א אשר ידבנו לבו. שהלב ינדב אותו כולו למס”נ ומאודו לשמו ית’. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם הוא תיקון העשי’ בחי’ ימי המעשה. ועי”ז ושכנתי בתוכם בש”ק. ונתקיים כאן רצון בנ”י שהקדימו נעשה לנשמע שע”י העשי’ יזכו לשמוע. ועיקר העשי’ הוא מלאכת המשכן ל”ט מלאכות וזכו עי”ז לשמוע דברי ה’ כמ”ש ונועדתי לך שם כו’ והוא בחי’ עובדא ומילולא. וכבר דייקו רבותינו ז”ל ושכנתי בתוכו לא נאמר רק בתוכם בתוך כ”א מישראל. הפי’ כמ”ש ויהי נועם ה”א עלינו ומ”י כוננה עלינו. כמ”ש שהתפלל מרע”ה יהי רצון שתשרה שכינה במעש”י. כן בכל עשיית מצוה כפי העשי’ לשמו ית’. זוכין להמשכת הארת השכינה לאדם העושה. כמ”ש אשר קדשנו במצותיו שנשאר הארת קדושה לעושה המצוה. ובמד’ לא מצאנוהו שגיא כח כ’ קרש בצפון כו’ פי’ שאין למצוא הארת קדושתו ית’ ע”י רב כח. רק ע”י הביטול אליו ית’ כמ”ש ועשו לי לשמי מקדש. קדושה היא פרישה והבדלה וכפי המיעוט שממעט האדם עצמו ומעשיו לשמו ית’. כן זוכה להיות השראת הקדושה בתוכו. והש”י עשה כן להיות נתלה הקדושה בעשי’ דייקא. כדי להעלות עי”ז כל המעשים. וז”ש במד’ כי אלולי הי’ יודעין האומות טובת המשכן והמקדש להם כו’ ע”ש. כי באמת עיקר עמידת בנ”י בהר סיני הי’ למעלה מהעשי’ הגשמיות. רק אחר החטא נעשו בבחי’ בעל תשובה. ומעלת בע”ת הוא אלמדה פושעים דרכיך כו’ לכן ניתן להם בחי’ העשי’ להעלות המעשים אליו ית’. ועשי’ הוא לשון כפי’ כמ”ש חז”ל ועשית אזהרה לב”ד שיעשוך. כי א”א לתקן העשי’ גשמיות. רק בכפי’ בע”כ ובביטול הרצון אליו ית’. מול זה מגיד הכתוב אע”פ שעשו לי מקדש שהוא תיקון כל המעשים. לא יחושו לפחיתת מדרגה עי”ז. רק ושכנתי בתוכם. כי כפי מה שעבודת האדם לשמו ית’ בלבד ולהטות ג”כ כל הברואים אליו ית’. על ידי זה דייקא מתקרב אליו יתב’. כאשר שמעתי מפי מו”ז ז”ל ויקחו לי לשמי לא יהי’ הכוונה לזכות להשראת השכינה ג”כ. רק לשמי ממש לעשות רצונו ית’. שזה טוב מהכל ועי”ז ושכנתי:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Terumah_11.3
Furthermore, we can explain the words ‘from each person whose heart causes him to desire’, to mean that one’s heart – the trait of giving should cause the person to be completely prepared to serve Hashem in any way, even by giving up one’s life for His sake. Furthermore, the pasuk continues ‘They shall make for me a Mishkan, and I will dwell amongst them’. The first part of the pasuk, commanding us to make a Mishkan, is alluding to the days of the week, and the second part – Hashem dwelling amongst us, is alluding to Shabbat. Here the original intention of Bnei Yisrael who said Na’ase Venishma was fulfilled. It was through the ‘doing’ that they merited to hear. The primary ‘doing’ was in the building of the Mishkan, the 39 melachos – actions defined in building the Mishkan, are the basis for building it (and the actual forbidden actions on Shabbat), and through building the Mishkan, they merited to ‘And I will appear to you there’. This is the concept of uvda and milula – words and action. Furthermore, our sages explained that the pasuk states ‘I will dwell amongst them’, meaning that Hashem dwells in each and every one of Bnei Yisrael. The idea here is that Moshe prayed that Hashem will indeed make His resting place in the Mishkan, and similarly in every mitzvah (mini mishkan) that a person does, we merit to draw the light of the presence of Hashem into the one performing the Mitzvah, as it states in the nusach of brachos: ‘who sanctified us with His mitzvos’. This implies that some of the sanctity and holiness of the mitzvah remains in the person performing the mitzvah. Furthermore, the midrash alludes to this idea: Hashem said that he will rest His glory in the small area of the Mishkan in the one by one cubit above the Aron. This is referring to the concept of drawing the light of holiness and Hashem into oneself is not through greatness of deeds, rather it is through nullification to Hashem, as it states in the command to build the Mishkan; it must be done for the sake of Hashem. Furthermore, the idea of holiness is also the concept of separation, which is the concept of a person limiting oneself and doing things really just for the sake of Hashem. By doing so one merits to gain more of Hashem dwelling in a person. The reason why Hashem made it in this structure that one gains Hashem’s presence in one’s life is dependent on physical actions, is so that we would be able to uplift all our actions through doing them for the sake of Hashem. This idea is alluded to in the Midrash that states that had the nations of the world known how beneficial the mikdash is for them, they would have surrounded it and protected it. The truth is that when Bnei Yisrael stood at Har Sinai to receive the Torah, the level that they were on was so elevated that they did not need to uplift the physical. However, after the sin with the Golden Calf, then they became ‘Ba’al teshuvah. The level of a baal teshuvah is ‘I will teach sinners Your ways’, that due to their experience they are able to better guide and uplift physically more. Furthermore, the word ‘ve’asu’ used to describe the doing process, is really a word that is used to ‘force’, as our sages explain that it implies scenarios when beis din are commanded to force a person to do something. The use of this word here therefore teaches us that one is only able to repair physicality by the use of force, to go against one’s base desires and nullify oneself to Hashem. In spite of this, we are charged with building the Mishkan, which means that we do not need to fear dropping our level for ‘I will dwell amongst them’. This is because inasmuch as a person serves Hashem for His sake only and brings people to a recognition of Him, that itself is what will bring the person themselves closer to Hashem. This idea was explained by the Chidushei Harim, who explained the words of the pasuk ‘Take for me’, meaning for the sake of Hashem, and not just for the intention that Hashem will dwell amongst you, rather one’s intention is simply for the sake of Hashem. Doing so is greater than anything else and it is what causes Hashem to dwell amongst us.
