Sukkot תרנ"א 5

סוכות זמן שמחתינו אחר ימים הנוראים והוא כמ"ש שמחתי מתוך יראת. ובעיקרים מקשה הלא עיקר עבודת השי"ת ביראה ואיך כתיב תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה כי יראה ורעד היפוך השמחה. ומתרץ כי אדם השלם כפי מה שמוציא השלימות הוא מלא שמחה ולפי שעיקר השלימות היראה מביא עוד שמחה ע"ש. והיטב דיבר כי אין לך שמחה כזו שזוכה האדם להיות ירא מפני אחד האמת. ובנ"י שזוכין להיות עובדי השי"ת צריכין להיות מלא שמחה. ובביהמ"ק כשהי' איש ישראל נכנס הי' מלא פחד ומלא שמחה. כי יראה האמיתית מביא שמחה. ולכן יצחק אבינו שהי' מלא פחד ה' נקרא יצחק על שם השחוק שהי' מלא שמחה. הרי אמרו במשנה כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו. ויש להקשות דהא כתיב עולם חסד יבנה. ואמרו חז"ל כי כל בריאות העולם הי' להטיב עם ברואיו כי אין הקב"ה צריך ח"ו לבריותיו. אבל האמת כן הוא שזה חסדו וטובו ית"ש שזיכה את הנבראים להיות זוכין לעבוד לפניו ית' ולהכיר כבודו. ולכן אמרו שמכל פרטי הבריאה מכולן יש להכיר כבודו וחכמתו ית'. כמ"ש גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם. ולכן בנ"י שהם עיקר הבריאה והרבה לנו תורה ומצות כמ"ש רז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל. וזהו שזכינו לעבוד את ה' ולירא ממנו הוא הטוב מכל הטובות. ולכן אחר ר"ה ויוהכ"פ שזכינו לשוב לפניו ולירא ממנו יראה זו מביאה שמחה. לכן הי' שמחת בית השואבה בירושלים ששם מקום היראה. וע"ז נק' ירושלים על שם היראה והשלימות שזכו בנ"י לקבל שם: