Tazria תרמ"ד 2

במד' אחור וקדם צרתני כו'. עיקר היצירה הוא האדם היינו בנ"י אתם קרוים אדם ולא שאר עמין עעכו"ם י) דכ' עם זו יצרתי. הגם כי הכל פעל ועשה. אבל עיקר היצירה הוא עם זו. כי כל היצירה של השאר הי' בעבורו כמ"ש כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. ולכן נברא באחרונה שהי' הכל הכנה אליו. וכדי שיכנס לשבת מיד. פי' דכ' וירא אלקים כו' כל אשר עשה והנה טוב מאוד דרשו טוב מאוד זה אדם. פי' שהשגחתו ית' על כלל הבריאה הוא האדם שנק' עולם קטן ומזה נעשה השבת שהיא הנייחא שיש לו ית' כביכול ע"י האדם שיש בו דעת להכיר את בוראו. והוא הצורה והשלימות של הבריאה. ובאמת שמאחר שכולן נבראו בשבילו ממילא כל זכותם הולכין עמו. לכן נמצא ג"כ במד' אדם ובהמה תושיע ה'. אדם בזכות בהמה. וז"ש לא זכה אומרים לו יתוש קדמך. וי"ל דהכל אמת כי בודאי קודם שמוציא אדם השלימות שלו מכח אל הפועל. הרי כל הברואים ראוין לחסד יותר ממנו שמוטל עליו לעשות רצון בוראו וניזון בכלל כל הבריאה ואח"כ כשבא אל השלימות איגלאי מילתא למפרע שאדרבא הכל הכנה אליו: