Tazria תרמ"ד 3

ובמד' פ' מצורע אך טוב כו' אלקים לברי לבב. למי שלבו ברור כו'. פי' דלאותן שחפצין להיות ברי לבב טוב להם מדת דינו של הקב"ה. והמה יסורין של אהבה לנקות את כל הפסולת שנמצא בהם כנ"ל. דאיתא עלה במחשבה לבראות במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה"ר. נמצא כי עיקר תכלית הכוונה הי' להנהיג במדה"ד. רק שלא הי' כלל העולם מתקיים אבל אח"כ נבחרו בנ"י הפרט מתוך הכלל. והמה ודאי צריכין לתקן עצמם ע"פ הדין. לכן ניתן להם התורה ועשרת הדיברות. וידבר אלקים כו'. פירש"י במדה"ד ע"ש פ' יתרו. וז"ש זכה א"ל אתה קדמת. פי' שהוא ראשון למחשבה ואחרון למעשה. היינו כשמתקן עצמו ע"פ דין וזוכה במעשיו נמצא עומד באותה מדרגה שהי' המחשבה לבראותו במדה"ד ושם הוא קודם לכל. אבל כשנצרך לרחמים כ' ורחמיו על כל מעשיו אדרבא יותר יש רחמנות על חסירי דיעה. וז"ש לא זכה א"ל יתוש קדמך. לכן בכניסתן לא"י התנה עמהם הכ' ונתתי נגע צרעת. דהיינו שיתנהג הכל בדין ומשפט. וכמ"ש בזוה"ק ירושלים על דינא איתבנא ועל דינא אתקיים. לכן לא הי' מחנה ישראל סובלת שום טומאה. ואשר נמצא בו פסולת נולד ממנו נגע ונתגרש חוץ למחנה. ובמד' וזאת תורת המצורע זש"ה ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי. פי' כי תיקונים אלו להמצורע הם שיוכל להתקרב לתורת ה'. כי כ"ז שטומאתו בו א"י להתקרב אל התורה. שכמו שנמצא אלה ג' מחנות בעולם. כן בנפש יש ג' מיני התפשטות הדעת. מוח לב כבד. לכן הטמא מרוחק מדעת התורה עד שמטהר עצמו ומתקרב להתורה כנ"ל: