Toldot תרס"א 2

במדרש ואלה תולדות יצחק מי שיש לו בן יגע בתורה מתמלא עליו רחמים כו'. זה עיקר בחי' יעקב מדת הרחמים. והוא בחי' התורה והדעת דאיתא מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו. דכתיב לא עם בינות כו' על כן לא ירחמנו עושהו. כי חסד ה' מלאה הארץ וזהו מדת טובו של הקב"ה שמטיב בחסדו עם כל ברי'. אבל בחי' רחמים הוא דביקות והתקשרות. שכן גם במדות האדם שחסד הוא נדבה. אבל לרחם על א' הוא שמוצא בלבו רחמנות מצד הדעת שמתבונן בצערו. וזה הרחמים למעלה הוא רק לבנ"י שיש בהם דעת ודביקות על ידי התורה. כי אפילו מי שאין בו דעת מ"מ חסד ה' על כל הברואים. אבל בחי' הרחמים הוא למי שיגע בתורה כמ"ש מדי דברו בו רחם ארחמנו. והוא בחי' אמת מה שמצד הדעת מתמלא עליו רחמים. ובאמת רחמי ה' על בחי' הנשמה כמ"ש ורחמיו על כל מעשיו ומעשי ידיו של הקב"ה הנשמות כמ"ש ונשמות אני עשיתי. ומי שמייגע עצמו להדבק בבחי' הנשמה ולצאת ממאסר הגוף הקב"ה מרחם עליו ומאיר בו הארת הנשמה. ובאמת יגע בתורה הוא בחי' ימי המעשה. ומתמלא עליו רחמים ביום השבת. שמאיר בו הנשמה יתירה זה מתמלא עליו רחמים. ולכן נק' מתנה טובה שבא בכח הדעת והתורה והוא בחי' נחלת יעקב ולכן כתיב בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם שהוא עדות על הדעת שבבני ישראל: