Va’era 5636 תרל”ו

תרל”ו

וידבר אלקים כו’ ויאמר אליו אני ה’ כו’. במדרש התחיל במדה”ד וראה שבשביל צער ישראל דיבר חזר למדה”ר כו’. 

“And Elokim spoke to Moshe and said to him”. The Midrash explains that HaShem began with the trait of din אלקים – and when HaShem saw that Moshe was only speaking on behalf of Bnei Yisrael He returned to using the trait of mercy – יקוק.  

אשר חכמים יגידו ושמענו מרבותינו ז”ל כי יצ”מ הי’ תיקון כל מעשה בראשית. וכלל הדברים שבאמצעות עשר מכות נתקנו עשרה מאמרות ונעשה אח”כ עשרת הדברות. 

Our sages explained and we have heard from our teachers (see above תרל”ה 2), that the exodus from Mitzrayim was repairing the entire creation. The idea is that through the ten plagues, the ten utterances with which HaShem ‘hid’ Himself in creation became revealed and eventually expressed in the ten commandments. 

אשר ע”כ כמו שמצינו בראשית הבריאה עלה במחשבה לפניו לבראותו במדה”ד וראה שאינו מתקיים חזר ושיתף עמו מדה”ר. כמו כן נעשה בגאולה זו התחיל במדה”ד ושיתף מדה”ר. 

Therefore just as when HaShem created the world, His original intention was that the world should be created with attribute of din, and He saw that it would not last, and combined the attribute of mercy, so too in the salvation and exodus from Mitzrayim, there was the original beginning with the trait of din, and subsequent combination with the trait of mercy.

ולהבין דבריהם ז”ל כי ח”ו שמחשבת השי”ת לא נתקיימה. 

To understand this idea, for clearly there was not chas veshalom any error on HaShem’s side, that He “changed His mind” and could not keep his original intention?!

אכן פי’ דבריהם כי מעשה בראשית בפועל א”א להתקיים במדה”ד פי’ שיתנהגו כל הברואים ממש במשפט הש”י. אך נתקיימה מחשבתו בבנ”י אשר הם עלו במחשבה לפניו ואנחנו בנ”י צריכין בוודאי לקיים הכל ע”פ התורה.

Rather the idea is that HaShem knew that in reality the world would not be sustained with the trait of din alone, i.e He knew that people would not be able to be absolutely perfect and not sin at all. However “Yisrael was His original intention”, this means that HaShem’s original intention of perfection would be able to be fulfilled in Bnei Yisrael, that they could be perfect.

(ala bemachshava means that we were given that power)

ואם אמנם גם זה א”א לקיים בפועל כמאמר אין צדיק בארץ כו’ ולא יחטא כי החסרון דבוק ומוכרח כמעט במעשה. עכ”ז במחשבה צריך להיות מוכן כל איש ישראל למס”נ וכל מעשיו לשמים. וזה שנאמר עלו במחשבה פי’ בעולם המחשבה א”א לצאת מהדין כמלא נימא. 

Now even though this too cannot be fulfilled in reality, as we know “there is no one righteous who does only good and does not sin”, for there is a lacking built into reality innately. Nevertheless in a person’s thoughts, every Yisrael should be prepared with absolute self sacrifice to do all his actions for the sake of Heaven. 

This therefore is the meaning of “Yisrael were His original intention”, that in the world of thought, one must strive to be perfect. 

(In the level of a person’s desire, one must strive for absolute perfection. When it comes down to reality then it may not come out the way we planned, but the thought and desire must be for perfection. [It is not merely wishful thinking of a person to be great, and have grandiose plans, it is an actual stage of perfection]).

וכמו כן כשמתקיים רצון בנ”י במשפט אמרו חז”ל כי בישראל הקב”ה מחשב מחשבה כמעשה. והטעם כי בנ”י שורשם במחשבה והגשמיות טפל אצלם ועיקר רצונם בהתדבקות הרצון בהשי”ת. 

Similarly when Bnei Yisrael’s intention is judged, HaShem considers a good intention as an actual action. This is because Bnei Yisrael are rooted in the stage of thought, whereas the physical is secondary to them, whereas their primary desire is to connect to the will of HaShem.

ובשבת קודש מתגלה בחי’ המחשבה כמ”ש יומא דנשמתין איהו ולאו דגופא. לכן בש”ק נאסר המלאכה כי במעשה א”א להיות ע”פ דין ומשפט ממש. וכמו דאיתא שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב. פי’ כיון שיהי’ אז הכל בדיקדוק הדין והמשפט. לכן אין העולם מתקיים. כמו כן שבת מעין עוה”ב נאסר בו כל העבודה. ורק הרצון והמחשבה לשמים. 

Shabbos Kodesh is the day of thought, as it states: It is a day of souls and not of body. Therefore on Shabbos there are limitations on physical work, for in the world of physical one cannot be perfect, and held at the sage of din and judgment. 

As it states the world will be 6000 years and one will be destruction, this means that since at that stae everything will be with absolute exactness in din and judgment, the world will not be able to withstand it and be destroyed. So too on Shabbos which is a taste of the world to come, actions are forbidden, it is the thought that needs to be for the sake of Heaven. 

וכתיב לעשות כו’ ברית עולם כו’. פי’ כי קיום העולם הוא ע”י התדבקות בעולם העליון. וע”ז ניתן התורה ותרי”ג מצות לחבר כל עניני עוה”ז בשורשם. וזהו ברית וקיום העולם. אכן א”א לקיים כראוי כנ”ל. רק ע”י השבת שניתן לישראל זה קיום העולם. לכן קיבלו בנ”י התורה בשבת כי א”א בימי המעשה כנ”ל. רק ביום המחשבה. 

It states: To make Shabbos an eternal covenant, this means that the sustenance of the world is its attachment to the world above. 

The point of the Torah and the 613 mitzvot are all to connect all physical things to their source. This is the covenant and sustenance of the world. 

However since it cannot be fulfilled properly (on a physical level, as explained) therefore it is only through Shabbos which was given uniquely to Bnei Yisrael that the world has existence. 

Therefore Bnei Yisrael received the Torah on Shabbos – the day of thought, it would not be possible to be given on any other day.  

וז”ש ורצה בנו כו’ כי בנ”י דבוקין בעולם המחשבה והרצון כנ”ל. לכן אחז”ל האומר ויכלו נעשה שותף להקב”ה במעשה בראשית. כי שמירת שבת הוא קיום וברית עולם כנ”ל. 

This is the meaning of “He desires us”, For Bnei Yisrael are connected to the world of thought and desires. As above. Therefore it states: One who says Vayechulu on Friday night, becomes a partner with HaShem in the creation of the world. For keeping Shabbos is the sustenance and the covenant of this world.

(through our thought of Vayechulu it combines with the ‘thought’ of HaShem – so to speak, and therefore we are partners in the creation of the world.)

ובאמת כל הגאולה במצרים הי’ ע”פ הדין. כי מצד שבנ”י יזכו בדין יכולין לגבור נגד האומות כמ”ש בספר עבודת ישראל מהרה”מ ז”ל כי מצד החסד גם האומות זוכין כי רחמיו ית’ על כל מעשיו. רק ישועת בנ”י רק במדה”ד. אכן לא הי’ אפשר להתקיים בפועל בדין. לכן גם עתה שיתף מדה”ר כנ”ל. ולפנינו יבואר עוד מזה:

In truth the entire redemption from Mitryaim was through the trait of in. For it is only through din that Bnei Yisrael are able to trump the other nations. This is explained in the sefer Avodus Yisrael of the Magid Z”l, that from the element of HaShem’s kindness it applies to all of creation. However the salvation (and defining difference) of Bnei Yisrael is in the element of din!

However since we aren’t able to survive just in the element of din, therefore He combined the element of kindness. As above. This will be further explained 

במדרש בכל עצב יהי’ מותר ודבר שפתים אך למחסור. ע”י שאמר משה כו’ שיתף עמו אהרן כו’. נראה מדברי המדרש כי הי’ זה חסרון. כי אם הי’ מרע”ה עצמו הגואל. הי’ על צד היותר טוב. וז”ש עתה תראה כו’ ולא במלחמת ל”א מלכים. פי’ ע”י שמיאן. והי’ השליחות בצירוף אהרן. לכן לא הביאם מרע”ה לא”י. כי אם הי’ נעשה כרצונו ית’. הי’ הגאולה באופן גבוה אשר הי’ מרע”ה מכניסם לארץ והי’ תיקון הכולל. כי עתה תראה אינו בדרך קנס. רק שכן מוכרח להיות. וז”ש בכל עצב יהי’ מותר. שאם היו יכולין לקבל כל הדחקות אז. ולא היו אומרים ירא ה’ כו’. וכן מרע”ה למה הרעותה. הי’ מתוקן הכל. אך מרע”ה לא הי’ יכול לסבול צער ישראל ונחשב זה לו לשבח. משל החולה שגוברים עליו היסורין מהרפואות. אשר מבקש להניח הכל בעבור היסורין. אך הרופא יודע ומבין כי היסורין לטובת החולה לכן אינו משגיח עליו. אבל מרע”ה הרגיש בצערן של ישראל ממש כמו הם עצמם. ולכן אף שידע כי לטובת ישראל הוא לא הי’ יכול לסבול בשום אופן בצערן של ישראל ולכן עשה השי”ת רצונו והי’ הגאולה בצירוף מדה”ר. ועמ”ש בסמוך:

The Midrash (Shmot Rabbah 7:1) quotes the pasuk in Mishlei (14:23): בְּכָל־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃

From all toil there is some gain,But idle chatter is pure loss.

This is in reference to Moshe who insisted on not being sent as a messenger. HaShem eventually conceded and sent Aharon to join him. However the Midrash says that because of this, Moshe did not see the defeat of the 31 kings in Eretz Yisrael by Bnei Yisrael. “Now you shall see”, but not in the future.
It sounds like the message of the Midrash is that had Moshe himself redeemed them, it would have been preferable. This is because the redemption of Moshe would have been on a much higher level, a “תיקון הכולל” a complete repair. The response of HaShem “Now you will see” was not a punishment, it was a reality, once we were in this stage, it was no longer in the stage of the “תיקון הכולל” and had to be this way. 

This is the meaning of the pasuk in Mishlei above: “From all toil there is some gain”. That had Bnei Yisrael managed to accept all the difficulties, and not complained “HaShem should judge you”, or Moshe’s complain “Why have You done bad to them”, they would have made such a תיקון that everything would be repaired in its correct place. 

However Moshe could not bear to see Bnei Yisrael in such suffering, this indeed is said in praise of Moshe. It can be compared to someone who is ill and suffering terribly from the healing process. He wants it desperately to stop, however the doctor realizes how important the treatment is and does not hear the patient’s pleas.

Moshe felt the pain of Bnei Yisrael so acutely as if it was his own pain and could suffer it no longer. His pleading was eventually heard by HaShem and ultimately the redemption was done with a combination of the attributes of divine judgment combined with the attribute of mercy. This was not as painful but it was not as powerful. See previous and next sections. 

בפסוק והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כו’. אמו”ז ז”ל פי’ שבנ”י עצמם לא יוכלו לסבול תאות מצרים. וזה קצת גאולה. וכן פי’ מ”ש וימת מלך מצרים ויאנחו שזה הי’ התחלת גאולה מה שהרגישו מרירות הגלות ע”ש ודפח”ח. 

“And I will take you out of the suffering of Mitrayim”. The Chidushei Harim expalined that teh suffering here was referring to Bnei Yisrael, That they could no longer bear the immorality of Mitrayim. This indeed was partly the redemption (that they had reached this stage). Similarly when Parooh died it states that Beni Yisrael cried. The were crying for they felt the bitterness of the exile and this indeed was the begining of the redemption, that they felt the bitterness of the exile. “And the words of the wise are pleasing.”

ויש עוד לפרש כי בוודאי אם היו בנ”י דבקים בשורשם כראוי. אין אומה ולשון שולטת עליהם. כי דביקות ישראל במקום שאין שם מגע נכרי כלל. כמאמר חלק ה’ עמו. אך כשבנ”י נופלים ח”ו ממדרגתן. נק’ שהם תחת סבלות מצרים. הוא מקום שיש מגע שאר האומות. 

Furthermore we can explain that, clearly, had Bnei Yisrael been connected to their source properly, no nation or foreighn tongue would have power over them. For no foeign nation can be in  the place of connection to HaShem. As our sagessaid: The portion of HaShem is His nation. However when Bnei Yisrael fall from their level, chas veshalom, they are called “under the suffering of Mitzrayim” in a place where foreign powers have an effect. 

והכלל כי חסד השי”ת מגיע על כל הנבראים. כמו שכתוב עולם חסד יבנה. לכן צריכין בנ”י לזכות בדין ובמשפט. ובמקום המשפט אין זכות לאומות. 

The general rule is that the kindness of HaShem applies to all of creation (Bnei Yisrael and the nations of the world alike), as it states “A world of kindness shall be built”. It is for this reason that Bnei Yisrael needs to merit (and distinguish themselves from the other nations) through judgment (and not kindness). In the place of judgment the foreign nations do not have any merit at all. 

וזה הי’ ישוב על תרעומת (בנ”י) [מרע”ה] למה הרעותה כו’. והי’ התשובה כי צריכין לסבול כדי שיהי’ הגאולה במדת הדין כמ”ש לעיל אך לא היו יכולין לקבל כמ”ש ולא שמעו כו’ ושיתף הקב”ה מדה”ר. 

This indeed was the answer that haShem was telling Moshe, when Moshe complained to HaShem for subjecting Bnei Yisrael to such hard measures in Mitzrayim. The answer was that in order for the redemption to be through the trait of din, divine judgment they need to be extremely pure (and go through very harsh suffering). However they could no longer bear the pain, and “did not listen to Moshe for shortness of breath”, and HaShem therefore combined the attribute of mercy together with the attribute of judgemet.

ואפשר זה עצמו שותפות אהרן שהוא איש חסד. 

This is possibly the role of Aharon, who was the symbol of kindness, in the redemption.

ובאמת כפי הנהגת בנ”י למטה. כך מתנהגין בשמים עמהם. וכפי מה שלא היו סובלין כלל זהמת מצרים. כך היו דבקים באותו מקום שאין שם אחיזה למצרים. 

In truth, the way Bnei Yisrael acts in this world is how they are related from Above. As much as they could no longer bear the immorality of Mitzrayim, they remained connected to that place where Mitzrayim had no power.  

רק שהיו בלתי מתוקנים והי’ להם צד לסבול תאות מצרים. כמו שכתוב במדרש הי’ קשה להם לפרוש מעבודה זרה. לכן היו תחת סבלות מצרים כנ”ל. וע”ז נאמר והוצאתי אתכם כו’ וב’ הפירושים א’ כנ”ל:

However, since they were not yet purified, and they could still bear the immorality of Mitzrayim, as the Midrash states that it was difficult for Bnei Yisrael to separate from their idolatry, therefore they were still under the suffering of Mitzrayim. (They were still subjected to the power of Mitzrayim). Therefore haShem said I will take you our of the suffering of Mitzrayim there is a dual meaning, as above. (Since Bnei Yisrael could no longer bear the suffering- the immorality, they were indeed redeemed from the literal sufferng of Bnei Yisrael).