Bo 5638 תרל”ח

במדרש כובד אבן כו’ ואינו יגיעה. במה אני ייגע במי שמכעיס לפני בד”ב כו’. 

The Midrash quotes the pasuk in Mishlei:

כֹּֽבֶד־אֶ֭בֶן וְנֵ֣טֶל הַח֑וֹל וְכַ֥עַס אֱ֝וִ֗יל כָּבֵ֥ד מִשְּׁנֵיהֶֽם׃

A stone has weight, sand is heavy,  But a fool’s vexation outweighs them both. 

(This Midrash is brought with regards to the ten plagues specifically against Pharaoh, who consistently denied HaShem’s existence. HaShem says to create the world and all that is in it, yet that is not ‘difficult’ for HaShem.) What is ‘difficult’ is when people anger Him by denying His existence. 

הענין כי באמת בריאת יש מאין הוא פלא גדול להבורא ית’. שנבדל מן הגשם. ואין בשכל אדם להשיג איך במאמרו וברוח פיו אשר הוא אין סוף בלי כח בגשם ואיך יבא מזה הגשמיות. 

The idea in this Midrash is as follows: Really for HaShem who is so removed from anything physical, it is a great wonder how He can create something out of nothing. It is impossible for human intellect to grasp how with the words of HaShem, Who is ‘en sof’ – who has no end, how could He create something physical.

אמנם יותר פלא מזה הוא בחירה זו שנתן לנבראים אשר יוכלו עוד לעשות נגד רצונו ית’ אף כי הוא מחי’ את כולם בכל עת וכל מקום. 

However what is even a greater wonder is how it could be that He gives mankind the ability to actually go against His will, even while He sustains them at all times and places.

אך כי הוא כל יכול. 

However He is able to do anything…

וב’ אלו הענינים הם עיקר האמונה והוא אמונת החידוש ויצ”מ. שביצ”מ הראה הבורא ית’ כי הבחירה ברשותו כמ”ש אני הכבדתי. 

Now these 2 points are the basis of our emuna, the creation of something from nothing, and the exodus from Mitzrayim. It was in the process of exodus from Mitzrayim that HaShem demonstrated that free choice is in His hands. As he stated, I have hardened Pharaoh’s heart.

ובשבת שהוא יום מנוחה היפוך היגיעה מתקיים ג”כ בב’ בחי’ הנ”ל דכ’ בו שבת וינפש. שביתות המעשה דבששת ימים ברא ונח בשביעי. וינפש הוא הנייחא שהי’ לפניו מקבלת מלכותו שקיבלו הברואים היינו אדם הראשון שאמר לכל הברואים לכו נרננה כו’. וכן עתה מתקיים בישראל שומרי שבת דכיון דכעס אויל הוא יגיעה. ממילא עבודת בנ”י וקבלת עול מלכותו עליהם הוא הנייחא. 

On Shabbos which is the day of rest, the opposite of effort, then these two ideas are fulfilled. As it states “On that day He stopped שבת and rested וינפש”. Stopping is the idea of stopping the physical creation of the six days of creation. And the idea of ‘resting’, is the idea of the pleasure that HaShem received fromAdam who said: Let us go and praise haShem…

Similarly now Bnei Yisrael fulfills the idea of those that ‘guard the Shabbos’, since it is the ‘foolish who anger HaShem’, it is therefore the work of Bnei Yisrael to accept the Yoke of Heaven and this is the ‘rest’.

[וי”ל פי’ רעוא דרעוין שיש נייחא מגמר הבריאה. ויש נייחא משובתי שבת. שזה עיקר הרצון. שבת במעשה. וינפש ברצון ומחשבה]. 

[Perhaps this is the idea of רעוא דרעוין (the double expression of desire) teaches us that there is a rest from the creation and there is a rest from those that stop on Shabbos. This is the main intention of Hashem, that there should be Shabbos in reality and a resting in one’s mind and desire.]

וצריך כל אדם לידע זאת שגם כח היצ”ר וסט”א. הוא רק מה שניתן לו כח בגזירת המלך. כמ”ש וייצר ב’ יצרים. פי’ שהקב”ה יצר אדם באופן זה שיהי’ נמצא דמיון שקר וכזב בעולם. כי יצר הוא צורה ודמיון שאינו דברים של אמת רק דמיון כזב. וכשיודע האדם זאת מתחזק נגדו בנקל יותר. 

One needs to always bear in mind that the power of the evil inclination and negative forces is only because HaShem decreed with the decree of the King, that it will have power. This comes about in an imaginary fake perception. For the word יצר inclintion, is connected to the word צורה form and shape, which aren’t real, just fake imagery. When a person is aware of this, then one is able to strengthen against it. 

ואף שרואין בעלי עבודה כמה מיני נפילות כענין שבע יפול צדיק וקם. ידע נאמנה כי הכל לטובה. כמ”ש בפרעה ויחזק ה’ כו’. והכל כדי שיהי’ הגאולה אח”כ בשלימות יותר. וכמו כן כל הנפילות שיש לאדם הכל צורך עלי’ שנעשה אח”כ בירור יותר. 

Even when one sees people who work on themselves greatly, and yet they keep falling, as it states “the tzaddik falls seven times and gets up”, one needs to believe and know that it is all for the good. 

Just as we find by Pharaoh, that HaShem hardened his heart, this was all in order to subsequently be an even greater redemption afterwards. Similarly any time a person falls it is so that afterwards he can reach even greater heights of clarity.

וז”ש כי אני הכבדתי כו’ ולמען תספר כו’ וידעתם כו’ שיהי’ דבר של קיימא לעד:

This is the meaning of the pasuk: For I have hardened his heart, so that I can place my wonders on him, and so that you shall tell your children all that I have done.. and you shall know that I am haShem…  . All this shows that it will be something that lasts.

בפסוק למען תהי’ תורת ה’ בפיך. 

The pasuk states (Shemot 13:9)

וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל־יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת יְהוָ֖ה בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם׃

“And this shall serve you as a sign on your hand and as a reminder on your forehead—in order that the Teaching of HaShem may be in your mouth—that with a mighty hand HaShem freed you from Egypt.

תלה הכתוב התורה ביצ”מ. וכמו כן הי’ במעשה שלא קיבלו את התורה עד אחר יצ”מ ולכן כן הוא לדורות. כפי מה שמעוררין בחי’ גאולת מצרים זוכין לתורה. 

It is apparent from the pasuk that the torah is dependent on the exodus from Mitzrayim. Similarly in generations to come, inasmuch as one awakens the redemption one merits torah.

לכן מקדימין זכירת מצרים קודם ק”ש בכל יום שהיא עיקר התורה ודברת בם. 

It is for this reason that we precede krias shema each day with the recollection of the exodus from mItzrayim, for Kriaas shma represents the primary learning Torah, as it states: You shall speak in them (the words of Torah).

והענין הוא שעיקר הכח בפה להוציא דיבורים אמיתיים כמ”ש חיים הם למוציאיהם. וא”י להוציא הדיבורים עד שנעשין בנ”ח ממיצר ועיכוב התרחבות הפנימיות שזה עיקר פי’ מצרים היפוך המרחב. ובמצרים היו נכללין כל מיני מיצר ולכן ע”י זכירת גאולת מצרים נתעורר כח הגאולה בכל מיני מיצר ע”י שהכל נכלל אז ביצ”מ כנ”ל:

The idea is that the main power is in one’s mouth, to bring forth true words, as it states: It is life for those that find them, don’t read it as find מוצאיהם, rather read it as express them- למוציאיהם. Now one is not able to properly express something until it is freed from the prison and restraint, which is represented by Mitzrayim the main restraint, the opposite of widening. 

In Mitzrayim there were many restraints and limitation מיצר, and therefore through  the redemption from Motzrayim, one awaken the energy of redemption from all forms of limitations. This redemption from all limitations is all included in the exodus from Mitzrayim.