Bo 5643 תרמ”ג
במדרש כובד אבן כו’ אלו ישראל כו’. ע”פ המשנה בעשרה מאמרות נה”ע כו’ לתת שכר טוב לצדיקים כו’. והנה כ”ז הסדר נתקיים שהקב”ה ברא העולם בבחי’ הצימצום כמ”ש שאמר לעולמו די. וזה הי’ עבודת האבות שביררו כבודו ית’ בעולם. והרשעים מאבדין את העולם שנברא בע”מ. פי’ כח הטבע זה באופן שהוא נסתר כאשר פי’ מו”ז ז”ל כי העולם נק’ ע”ש ההעלם שאינו בהתגלות. ומכוסה בהטבע. והנה בוודאי בהתגלות כבוד שמו ית’ אין מגע נכרי והוא התורה שנק’ חירות והוא שם הוי’ ב”ה מדרגת מרע”ה. וע”י הרשעים שמאבדין העולם כו’ לכן הוצרכו בנ”י להמשיך דרך חדש התגלות שמו ית’ בחי’ התורה והוא ההתחדשות דכ’ החודש הזה לכם. וממילא כשיש התחדשות הוא דביקות בהמקור בלי צימצום. וזה לתת שכר טוב לצדיקים שהוא דרך התורה שנק’ טוב. וע”ז כ’ וימנע מרשעים אורם. פי’ שמקודם הי’ אור נסתר בהטבע והיו יכולין להנות גם האומות. וע”י רשעתם נבדלו בנ”י מהם. וניתן להם דרך חדש. וממילא נתרחקו ביותר. וז”ש כובד אבן כו’ כי עם היות שבנ”י עלו במחשבה קודם הבריאה והכל בעבורם. עכ”ז לא יצא מכח אל הפועל בחירת בנ”י בהתגלות. רק ע”י כעס אויל הוכרחו הרשעים לימנע מהם אורם כנ”ל. וזה עיקר יצ”מ שתלה בו הכ’ כל התורה והמצות כמ”ש אנכי ה”א אשר הוצאתיך. ולא אשר בראתיך. כי בחי’ הבריאה בצימצום ומצרים וגבולים. אבל בנ”י יצאו מזה הדרך להיות להם דביקות בשם הוי’ ב”ה וב”ש שהוא בלי גבול. ובלי מצרים נחלה. ולכן אומרים ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם שהיא בחי’ התורה שנק’ חירות:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Bo_12.2
The Midrash (Shemot Rabbah 13:1) explains that the pasuk (Mishlei 27:3) “A stone is heavy, and sand has weight, but a fool’s vexation outweighs them both” means there is a unique path set for Benei Yisrael in service of HaShem. This aligns with Mishna (Avot 5:1), stating HaShem created the world with 10 utterances, providing extra reward to the righteous and more punishment to the wicked.
The entire order existed when HaShem created the world, incorporating the concept of tzimtzum (limitation, where HaShem’s infinite light is hidden in nature). Sages taught that HaShem said to the world, “it is enough,” covering up and hiding Him.
The mission of the forefathers was to reveal HaShem’s glory in the world, while the wicked act in a natural way, denying HaShem’s existence. The Chidushei Harim explains that the world is called עולם, connected to העלם – hidden, as HaShem is concealed in nature.
When HaShem is openly revealed, no foreign element can interfere, found in the Torah and the level of Moshe Rabeinu, Hashem’s interaction using the name ‘Havaye.’ Due to the wicked destroying the world, Bnei Yisrael needed to reveal a new path, the path of the Torah.
This is the idea of “renewal,” as in the first Mitzvah, “this new month is to you,” celebrating the concept of renewal. Renewal connects back to the source, where there is no limitation. The concept of renewal is connected to giving a good (טוב) reward to the righteous, as the Torah is called טוב – good.
Regarding Iyov 38:15, “And He held back from the wicked his light,” originally, HaShem’s light was in nature, benefiting the wicked in some way. Due to their wickedness, they were distanced from this inner light, and Bnei Yisrael were given a new path through the Torah.
This is the idea of “A stone is heavy etc”: Although creation was for Benei Yisrael, this uniqueness wasn’t openly revealed. “A fool’s vexation overrides them both,” preventing the wicked from gaining light, and we were given the new path through the Torah.
The primary idea of the Exodus from Mitzrayim, on which the entire Torah depends, is stated in Shemos 20:2, “I am HaShem your G-d who took you out of Mitzrayim.” It does not state “Who created you,” as the original creation was limited, but Bnei Yisrael broke out of this path, developing a connection to HaShem without limits—an inheritance without borders. Therefore, it states, “He took His nation from them, to freedom forever,” representing the Torah, which is called “freedom.”
במדרש אם ללצים כו’ יליץ ולענוים יתן חן. הענין הוא כי שניהם נעשין כא’ כענין שאמרו לכ”א יש חלק בג”ע ובגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו כו’. כן הענין בכללות הצדיקים והרשעים. וכמו שנתחזק לב פרעה ועבדיו שמרוב רשעות שלהם ניטל מהם הבחירה. כמ”ש שהם ברשות לבם. כן הצדיקים מרוב צדקתם נמסר היצה”ר להם. ולבם ברשותם. כמ”ש בא לטמא פותחין. לטהר מסייעין. כי בוודאי הגמר צריך להיות בסייעתא דשמיא. וגם הרשעים אין בכוחם לגרום קילקול באמת רק מכח מה שממלאים להם תאוותם משמים כדי לימנע מהם אורם. ולתת חלקם להצדיקים. וזה עצמו הראה הקב”ה למרע”ה. כי מה שרואה שאני הכבדתי את לבו כו’. מזה עצמו ניטל הכבידות מלבות בנ”י. ונפתח לבם. וז”ש ולמען תספר כו’ וידעתם. ומסתמא כן הי’ כסדר כמו שהגיעו המצרים ברשעתם עד שלא הי’ להם כח לחזק לבם מעצמם. רק ויחזק ה’. כן הי’ בעבודת בנ”י שהגיע העת לתת להם כח ועזר משמים מה שלא הי’ בכח עצמותם. וכן איתא בכל המכות נגוף ורפוא שהי’ מכה להמצרים ורפואה לישראל. ולכן כ’ אני אקשה לב פרעה שניטל הקשיות עורף מבנ”י. ונעשה לבם רך. ולב מצרים נעשה כאבן. וכמ”ש שגלות מצרים נקרא כור הברזל שנזדככו שמה בנ”י. א”כ הפסולת שלהם נשאר שם במצרים. והניצוצות ק’ שהיו נמצאים במצרים נמשך לבנ”י. שזה הוא התיקון של הגלות לברר התערובות של טו”ר. ולכן כשחטאנו אח”כ וחזר התערובות הוצרכנו עוד גלות. והגלות אינו עונש בלבד רק הוא התיקון לברר הפסולת כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Bo_12.3
The Midrash (Shemot Rabbah 13:3) explains the pasuk (Mishlei 3:34): “To the scoffers, He scoffs, but to the humble, He shows grace.” The Midrash elaborates that Hashem warns a person multiple times, as with Pharaoh, but if one refuses to change, Hashem hardens their heart, adding more impurity.
The concept here is the parallel operation of opposing forces. Our Sages (Chagigah 15a) taught that each person has a set reward for the world to come. If one merits, they receive their own and another’s reward; conversely, if one fails, they receive their portion in Gehinnom and someone else’s.
This principle applies broadly to the righteous and the wicked. When Pharaoh hardened his heart, his free choice was taken away due to the enormity of his wickedness. As our sages taught (Bereishis Rabbah 34:10), “The wicked are in their own domain; they do as they please.” Conversely, the righteous, due to their great righteousness, have their evil inclination subdued; they are in control of their desires.
In Yuma 38b, it is stated: “If one comes to impurity, he is allowed; if one comes to make more purity, he is helped.” Divine intervention is crucial for the end result, as even the wicked lack the power for genuine destruction. Heaven fulfills their desires to prevent them from receiving true light and to allocate their portion to the righteous.
Hashem showed Moshe that by hardening his heart, the heaviness was lifted from the hearts of Benei Yisrael, opening their hearts. This clarifies the meaning of the pasuk (Shemos 10:1): “(For I have hardened Pharaoh’s heart…) so that you will tell your children and grandchildren all that I have done to Mitzrayim.”
Likewise, just as the Mitrayim reached a low level where they couldn’t harden their hearts, “Hashem hardened the hearts of the Mitrayim.” Conversely, in the service of Benei Yisrael, they received extra help from Heaven beyond their capability.
The Zohar 2:36a states that each plague on Mitzrayim was a healing for Benei Yisrael. “For I will harden Pharaoh’s heart” means the stubbornness of Bnei Yisrael was removed, and their hearts softened, while the hearts of the Mitrayim hardened like stone.
The exile in Mitzrayim, described as an iron furnace (Devarim 4:20), purified Benei Yisrael, leaving dross in Mitzrayim and drawing holy sparks to Benei Yisrael. The entire purpose of the exile was to clarify the mixture of good and evil. Subsequent sins led to another exile, not just as punishment but to separate the dross, repairing the mixture of good and bad.
בפסוק דבר נא כו’ וישאלו כו’ כלי כסף כו’ ובנ”י עשו כדבר משה כו’. כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום קיים בהם כו’. להבין הענין כי ידוע שבנ”י העלו ממצרים ניצוצות קדושות שהי’ נמצא שם כדכ’ כגן ה’ כארץ מצרים. וכן מצינו בהאבות שירדו מקודם למצרים ונחשב להם לשבח שעלו משם כדאיתא בזוה”ק שאדם ונח לא עמדו בכח זה כאבות דכ’ בהם עלי’ ממצרים. וכן בבני ישראל כ’ ויעלו ממצרים. וגם ערב רב עלו הוא התערובות שהי’ מעורב במצרים הארות רבות מהקדושה. וע”ז רמז הקב”ה ליעקב אע”ה אעלך גם עלה. וזהו הרכוש גדול. אכן וודאי מדרגות בנ”י כאשר יצאו ממצרים הי’ למעלה מאוד שזכו לקבל עשרת הדברות ונתרוממו כמלאכי השרת ושראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים. ולא הי’ בהם הגשמיות. וידוע כי לכל הארה יש התלבשות כמו התלבשות הנשמה בגוף וכפי התרוממות הנשמה כך המלבוש. ולכן הוצרכו בנ”י להוריד עצמם להתקרב אל הגשמיות כדי לקבל ההארות ממצרים. וזה ענין שאלת הכלים ממצרים. והכל הי’ לקיים ההבטחה לאברהם אע”ה ראשון לגרים שהי’ כל רצונו לקרב כל הברואים אליו ית’. הבטיחו הש”י כי בהיות שבנ”י יתרוממו ט). עכ”ז יעלו שאר הניצוצות ג”כ על ידם. ובאמת מצינו שבאו אח”כ לחטא ע”י הערב רב הנ”ל כמ”ש ודי זהב. וכסף וזהב הרביתי להם כו’ שהוא רמז על הנ”ל. ע”י שבאו ההארות ממקום טמא. הי’ צריך עבודה גדולה לתקן אותם ולצרפם צירוף אחר צירוף. אכן וודאי יתוקן הכל בעזר השם ית’ עד גאולה העתידה וזה השבח שעשו כדבר משה. וזה נק’ תכשיטין וכמ”ש תורי זהב נעשה כו’. שמה שתיקנו חוץ מתיקון עצמותם. רק כדי להגבי’ כל האורות שירדו למטה להעלותם בכוחם. זה נק’ תכשיטים שחוץ מיופי העצם שלהם:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Bo_12.4
Before Bnei Yisrael left Mitzrayim, Hashem told Moshe to instruct them to borrow silver and golden vessels from the Egyptians. Bnei Yisrael followed Moshe’s command. The Gemara (Brachos 9a) explains the significance: it ensured that Avraham wouldn’t claim against Hashem for fulfilling the promise of servitude but not the promise of leaving with great wealth.
A deeper understanding reveals that when Bnei Yisrael left Mitrayim, they took sparks of holiness, including the eirev rav. Mitzrayim, likened to the garden of Hashem, held these sparks. The forefathers, Avraham and Yaakov, went to Mitzrayim, distinguishing themselves from Adam and Noach. Bnei Yisrael left with a great multitude, a mixture of holy lights from Mitrayim, fulfilling Hashem’s promise to Yaakov and Avraham.
When they received the Ten Commandments, Bnei Yisrael reached a level akin to Heavenly angels, transcending physicality. The sparks of holiness, hidden in Mitzrayim’s impurity, required them to lower themselves to elevate these sparks—an embodiment of ‘borrowing vessels from the Mitriyim.’
This necessity stemmed from Hashem’s promise to Avraham, the first convert, aiming to elevate everything to Hashem. The eirev rav, however, led Bnei Yisrael to sin, as hinted in the excessive gold—sparks of holiness in the eirev rav. Despite the impurity’s challenge, with Hashem’s help, these sparks would be repaired in the future redemption.
Praiseworthy is Bnei Yisrael’s obedience to Moshe’s instructions, emphasizing their selfless act, as they didn’t directly benefit. The concept of ‘jewelry,’ as stated in Shir Hashirim 1:11, refers to chains of gold, representing an external decoration. It symbolizes going to low places to elevate sparks of holiness through their own efforts—beauty beyond their innate beauty.
