Bamidbar תרל”ה
בעזה”י במדבר
במדרש צדקתך כהררי כו’ משל צדיקים בדירתן כו’.
Your judgements are like high mountains (Tehillim 36:7) See Midrash (Bamidbar Rabbah 1:1)
פשוט כפי מה שהאדם רוצה להמשיך השגחת השי”ת על כל מעשיו ואינו רוצה חלילה להסתיר מעשיו רק להיות מעשיו כרצונו ית’ שיוכל להשגיח עליהם כמו כן חל עליהם השגחתו ית’.
It is obvious that inasmuch as man is willing to draw down the presence of HaShem into all of one’s actions, and Heaven forbid, not hide his actions, so that whatever one does is aligned with the will of HaShem, in order for Him to watch them, to the extent that he allows that, the presence of HaShem will be on that person.(!)
כי זה תלוי בתחתונים. שכן מסר הקב”ה הבחירה לבני אדם.
For this is something that is dependent on the lower realms, for HaShem has given man free choice.
ומה שנכתב המקום והזמן כי הכל תלוי בישראל וג’ בחי’ עולם שנה נפש התיקון שלהם ע”י עבודת בנ”י להשי”ת.
Now the reason why the Torah mentions the place and time (where and when Bnei Yisrael were counted) is to teach us that everything is dependent on Yisrael. (This is the idea of) עולם שנה נפש – space, time and soul. And the reparation of these 3 elements is through the service Bnei Yisrael do for HaShem.
ובמדרש במספר במשקל לכל. לכל הדברים יש מדה וגבול ולישראל אין מספר כו’ והי’ מספר בני ישראל כחול כו’ אשר לא כו’ יספר כו’.
Furthermore the Midrash (Bamidbar Rabbah 2:17) states that everything has its limits, yet the number of Bnei Yisrael is like the sand of the sea, that cannot be counted.
ביאור הדברים כי בנ”י נותנין מדה וגבול לכל הדברים ומה”ט נמשלו כחול כמ”ש שמתי חול גבול לים.
The explanation is that Bnei Yisrael give a number and limit to everything, and for this reason they are compared to sand, as it states (Yirmiya 5:22) “I have placed the sand as a border for the sea) (Just as the sand contains the sea…)
כמו כן כפי דביקות כל הדברים לבנ”י ולהתורה זה קיום שלהם.
so too the connection of each thing to Bnei Yisrael and to the Torah is what gives them existence.
ומצד זה יש מספר לבנ”י מצד שעל ידיהם נמשך מדה וקצבה לכל הנבראים.
It is for this reason that there is a “number” for Bnei Yisrael, for it is through Bnei Yisrael that there is a limited existence drawn to all of creation.
אבל מצד עצמם אין להם מספר לכן כשנספרו שלא לצורך נחסר מהם. כי לא שייך בהם מנין ע”כ לא יכול להתקיים בהם המנין.
However from the perspective of Bnei Yisrael they do not have a (finite) number. It is for this reason when they were counted for no particular reason (in the time of David) that many of them perished, for it was inappropriate to count them in a finite number for the concept of a limited number is not compatible with them.
והקב”ה צוה למנותם כי הוא נותן מנין גם לכוכבים כמ”ש מונה מספר לכוכבים.
Yet the reason why HaShem commanded Moshe to count Bnei Yisrael was because He also gives the stars numbers as it states “He counts the stars” (Tehillim 147:4)
והכתוב מתרץ עצמו למה נמנו בני ישראל. רק לצורך המקום והזמן כאמור:
This is apparent in the pasuk that explains the reason for counting them, when it mentions the time and place it is the reason why they were counted, as explained above (for the finite energy necessary for the rest of creation).
וספר זה וידבר הוא על שם הסידור והתקון של כל הבריאה עפ”י התורה והוא חומש הפקודים. והוא ההפרש שבין עשרה מאמרות לעשרת הדברות. כי מאמר הוא כח הבריאה שנתן הקב”ה בעולם. אומר ועושה שנתהוה כל הבריאה במאמרו. ודיבור הוא השגחתו ית’ על הבריאה כמו שהוא. אחר שכבר נבראו. כי לעולם לא יצא ח”ו שום דבר מהשגחתו ית’. וזה עיקר ההפרש בין בנ”י לאומות שכולם יודעים כי הקב”ה ברא הכל. אך בנ”י יודעין שהשי”ת משגיח ומחדש בכל יום תמיד בכל רגע מעשה בראשית. וזה בחי’ דיבור. והוא גם כן הפרש בין בחינת אדם ובהמה. כמאמרם ז”ל אתם קרוים אדם. כי בהמה הכח שיש בה אין לה התפשטות. ואדם נברא להוציא פנימיותו מכח אל הפועל. וזה שנקרא מדבר כי בדבורו מוציא מחשבתו לצוות לעשות כך או כך. ובנ”י מיוחדין בדבור המקודש והם דברי תורה. ובכח זה מנהיגים את כל הנבראים. לכן כתב בזוהר הקדוש כי במצרים הי’ הדיבור בגלות ובקבלת התורה ניתקן הנהגת העולם על פי התורה כנ”ל:
במדרש איש על דגלו כו’ לבית אבותם נרננה בישועתך כו’ ימלא כו’ משאלותיך שנתאוו בנ”י לדגלים כו’ משל למרתף של יין כו’ ודגלו עלי אהבה כו’ דכתיב אלה ברכב כו’ בסוסים ואנחנו בשם ה’ אלקינו נזכיר כו’. כי הקב”ה סידר והעמיד מדריגות שונות בעולמות עליונים שיוכל להיות דביקות והתדבקות והמשכות כח לכל הברואים ולכל אומה בפרט. אבל בני ישראל דביקים בהשי”ת בעצמו. ואמרו חז”ל האבות הן הן המרכבה. א”כ דביקתם בהש”י בעצמו למעלה מהמרכבה. ולאשר כי בנ”י נתאוו להיות דבקים בשורש העליון שלהם כי הם היפוך האומות שכולם רוצים להמשיך חיות לעצמם ובנ”י רוצים לבטל עצמם להקב”ה. לכן עשה השי”ת רצונם ונתן להם דגלים שהם רומזים לדברים עליונים שבשמים. [וע”ד הרמז באותות הם אותיות הוי’ ית’ שע”ז רמז הד’ דגלים כמ”ש בספרים הקדושים] וזה בזכות אבות שזהו פעלו האבות לבנים לכשיהיו בוחרים בדרכיהם יהי’ מסייע להם זכותם. ובמדרש יש שביחרו ולא קרבו והם האבות שקרבו הם את עצמם. וממילא הבנים הם קירבו אף שלא בחרו בזכות אבותם כנ”ל. וז”ש לבית אבותם וזה ג”כ מ”ש במדרש ודילוגו עלי אהבה. שניתן זה הכח לבנ”י שע”י השתוקקות ורצון שלהם יוכלו להתדבק אף למעלה ממדריגותיהם:
באבות פ”ו אריב”ל בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי לבריות מעלבונה של תורה כו’ אשה יפה וסרת טעם ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וממדבר מתנה וממתנה נחליאל כו’. זה הקול הוא עצם הדיברות שנאמר קול גדול ולא יסף ולא פסק. כי עדיין זה הקול בא לבנ”י. כמ”ש נותן התורה שהוא דבר ההוה תמיד. ולאשר זה הקול מיוחד לבנ”י לכן אם אין מכינים עצמם לקבל זה הקול נקרא עלבון תורה. וז”ש אשה יפה כו’ כי הם מיוחדים לקול התורה כנ”ל. [אח”כ מצאתי מזה בס’ עבודת ישראל] ואף כי יש הרבה מניעות לקרב עצמו להתורה ע”ז אומר שע”י שמשתוקק לתורה ורוצה להמשך אחרי’ ניתן לו התורה במתנה ואח”כ זוכה עוד להיות מיוחד לתורה ונקרא נחלה שלו כמ”ש וממתנה נחליאל:
