Behar תרל”ב

תרל”ב

ב”ה בהר בקיצור כי שכחתי
במד’ מו”ח ביד לשון. גחלת נפח בה ביערה רקק בה כיבה. ככר עד שלא עישרו כו’ עישרו חיים כו’ ע”ש. כי בוודאי יש חיות הש”י בכל דבר שבעולם כי באורייתא ברא קוב”ה עלמא. ותורה נק’ אש ויש כח אש התורה בכל דבר. רק שמכוסה וקשורה בגחלת. וצריכין לחפש ולמצוא הארת התורה שיש בכ”ד. ותלי’ בלשון כמשמעי כי עיקר חיות האדם הרוח שבו כדכתיב ויפח באפיו כו’ [*וכתיב] רוח חיים. ולזאת צריכין לשמור להיות כל דבר בכח החיות שבאדם. שעי”ז נתעורר ונתגלה החיות שבכל דבר. ובגשמיות היינו רקק בה שבלי רוח רק מגוף הפה מכבה הפנימיות כנ”ל. וכן ככר טבל ע”י המעשר שמפריש הראשית להש”י ונתברר לו כי כל החיות מהש”י שהמעשר נותן חיות לכל השאר. על ידי זה מביא חיים מחיות הפנימי כנ”ל. ובלי עישרו דבוק בה קליפה שמבחוץ ולא נתעורר בו כח החיים כנ”ל:
וזה הי’ כל הבריאה שבנ”י יתקנו הטבע ג”כ. וזה ענין השמיטין שכל הגלות ע”י בטולם. כי השמיטה ממשיך הארה מלמעלה מן הזמן תוך הזמן. ושבתה הארץ להיות חיות ודביקות בשורש המנוחה גם בארציות וגשמיות. וזה ענין שמיטין להר סיני שכ”ז בכח התורה וקבלת תורה שבכתב בהר סיני והמשכת כח התורה בארציות היא תורה שבע”פ וא”י. ופי’ מו”ח ביד לשון. הוא שהחיים אינו חסר בשום דבר רק שביד אדם למצוא החיים תוך כ”ד. וכן להיפוך ח”ו. ולשון הוא כמו תנועת הלשון שאף שהוא דבר אחד נתהפך ע”י תנועת הלשון כנודע. כן אף שהכל מהש”י תלוי כפי קבלת האדם ויוכל להתהפך כנ”ל:
On the Pasuk of Mavet vechaim beyad halashon, life and death are in the hand of the tongue. (Mishlei 18:21)
The Midrash (Vayikrah Rabbah 33:1) gives two ‘examples’:
If there is a coal that is burning, if someone blows on it he will ignite it, however if he spits on it he will put it out. (Both forces coming from the mouth).
Similarly if someone has a loaf of bread that one didn’t take teruma from , if one eats it he is receives the death penalty, if he takes teruma it is allowed, and can be a life force.

The Sfas Emes explains that as we know with the Torah HaShem created the world, which means that in everything physical there is the chiyus of HaShem.
Torah is called fire and therefore too with a person’s energy he can either blow on the coal, and ignite that thing and ring about fire and the light of Torah in each thing, or the opposite…
The main chiyus of a person is in his ruach as we know when HaShem created man he blew into him a spirit which is the strength and koach of speech. This therefore is our job, that everything should be connected and brought out with this energy that we received from HaShem- the Koach of chiyus.
And the opposite is true, if one spits on the coal it goes out, this is the koach of gashmius-physicality, where there is a complete lack of the spirit of ruach (No spirituality) just bodily function such as spit, it extinguishes the pnimiyus and puts out the flame.

Similarly in the second example of a loaf of bread of tevel, through taking maaser, which is the process of taking the first part of everything and lifting it up to HaShem this purifies and brings out the lesson that all the chiyus is only from HaShem. Taking the maaser gives the life force to all the rest.
This therefore brings about life from the inner chiyus.
Without taking the maaser the external klipa – physical impure forces are still there and block the spiritual koach from inside to become awakened.

This is therefore the purpose of creation that Bnei Yisrael will repair all of nature.
This is the concept of shmita, and the result of not keeping it properly is all of our exiles.
The reason is because shmita brings down life force from beyond time into time, as it says the land will ‘rest’ which means that all of the chiyus of the connection of rest should also be permeated in nature and physicality.
This therefore is the connection between shmita and Har Sinai.
There is the written Torah that we received on Har Sinai, and the bringing down of that Torah into the world (and Nature) is called the Oral Torah and Eretz Yisrael (*)

This then is the meaning of “Death and Life is in the hand of the tongue”. There is no lack of life in anything, but it is in the hand of man to find Life in everything! (there is life everywhere but it needs to be ‘found’).
And so too the opposite (in death) chas veshalom.

This is Lashon, the movement of something that can be switched around through the tongue (as is known-manipulated). So too even though everything is from HaShem but it is dependent on the amount that a person is open to receiving and it can all be switched around as explained.

בזוה”ק שצריך אדם לעבוד להש”י בבחי’ בן לחפשא בגניזין דילי’ ובבחי’ עבד לעשות ציווי המלך ע”ש.
The Holy Zohar (3:111b) explains that a person must serve HaShem like a child that he searches in his fathers treasures, and also like a slave, who is prepared to always fulfil the command of the king.
והוא בחי’ שבת.
This (comparison to a son) is the idea of Shabbos.
וימי המעשה הם בחי’ עבד אף שנסתר. ואינו מרגיש פנימיות החיות שיש בכל דבר רק שמאמין ועושה רצון הקב”ה.
And the days of the week (we serve HaShem like a slave), even when things are hidden, and we cannot feel the inner life force that is contained in every thing, nevertheless we believe and do the will of HaShem.
ובשבת מתנה טובה בבית גנזי שנפתח מאור הגנוז והוא הפנימיות של דבר. ונגלה כבוד ה’.
On Shabbos (HaShem states) “There is a good gift in my treasure house”, this means that there is an opening of light from the hidden place, which is the inner life force of HaShem that is contained in everything, and the Glory of HaShem is revealed.
וההפרש כי בן הוא מיוחד להיות נמשך בטבעו אחר רצון אביו כי בן מלך הוא ואינו צריך עבודה להתקרב כי דעתו שוה לדעת אביו מצד כי בן מלך הוא.
(This is) the difference between a son (prince), who is always drawn to fulfill the will of His father for he is the son of the king and does not need to expend any effort to become any closer, for his mind is equal to his fathers, for he is the son of the king.
ובחול דצריכין לכוף היצר אף שיש כמה הסתרות ורצונות אשר לא לה’ המה ולזה צריכין עבודה לצאת מהמשכת עצמו כנ”ל:
Yet during the days of the week, we need to control and force our desires, for even though there are many coverings, and foreign desires that are not G-dly, we therefore need much work to get out of one’s natural desires. as above.

[ובכל ארץ אחוזתכם כו’. ע”י הרצון והתשוקה תמיד להתדבק בהש”י נפתח הפנימיות ובא גאולה. ארץ לשון רצון להתדבק בשורש ואחיזת כל אדם במקור החיות בו ית’. ועי’ בס’ ד”א מעין זה]:
[“In all the land that you control, there should be a redemption to the land” (Vayikra 25:24).
It is through the constant desire to connect to HaShem, that the inner life force is opened and one can experience redemption.
The word ארץ – land, is connected to the word רצון – “desire”. For (our deepest desire) is to connect to the source, the place where man can connect to the source of life force, in HaShem. (See sefer Divrei Emes [Behar – Uvechol eretz])]