Bereishis תרמ”א

תרמ”א
בפ’ ויכלו השמים והארץ כו’ במדרש נעשו כלים. עוד שם לכל תכלה ראיתי קץ כו’. הענין הוא ע”פ מ”ש בשבת קודש פורס סוכת שלום דלכל דבר יש שורש בשמים כדאיתא אין לך עשב שאין לו מזל כו’ דכתיב ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע כו’. וע”ז איתא מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא. ומה שנעשה ממים שעל לרקיע לא נכתב בתורה. ובריאת המלאכים מטעם כי הם בעצמם החלק השני השייך לאותן הברואים שלמטה והתחתונים הם חצי דבר לכן בכל נברא נולד גם למעלה בחלק העליון השייך לאותו בריאה. ולכן בשב”ק יורד אותו הכח השורש ומתחברין ב’ החלקים וזה פריסת סוכת שלום שיורד החלק שלמעלה לכן אומרים שלום למלאכי השרת בשב”ק. ולאותו חלק באמת אין לו קץ שהוא למעלה מהזמן והטבע. ובריאה המפורשת בתורה הוא רק במדה וקצבה לכן איתא במדרש יעקב שכתוב בו שמירת שבת ירש העולם שלא במדה ע”ש. ע”י השלימות שנעשה בשב”ק והוא כלי המחזיק ברכה ושורה בו כח השורש שאין לו הפסק ומדה כנ”ל:
The Midrash explains that when the world was created it all became a vessel. Besides for the simple understanding of it being a vessel it can be understood on a deeper level. The idea is also hinted to that on Shabbos HaShem spreads a “sukkah of Shalom” over us. The idea is that everything has its spiritual source in Heaven, just as the Midrash explains each grass has a malach that commands it to grow. This too is alluded to in the pasuk that says clearly HaShem divided the water below and above. This water above is the spiritual source for the water below. (And now we can understand why the Midrash says the bottom waters were crying and wanting to be the “king”).
This too is the idea of all the malachim “angels” who are the “other half” of everything in creation, the spiritual source and energy of each thing in this world.
On Shabbos this spiritual element comes down and the two sides connect, which is the “spreading of the sukkah of Shalom”. It is for this very reason that on Friday night we bless and invite the malachim in the “Shalom Aleichem” prayer. This other end is indeed infinite. With this in mind we can now understand why regarding Yaakov the Midrash states that being as it states the guarding of Shabbos by him, he inherited the world without any borders. This is because that connection and competition of Shabbos is the vessel that contains all blessings and it constant the energy of the source which has no end and no limit.

ברש”י ברא אלקים שעלה במחשבה לבראות במה”ד וראה שאינו מתקיים והקדים ושיתף עמו מדה”ר כו’ ומה לשון והקדים. אך הוא בכח התשובה שמתקנין למפרע כל המעשים. והענין הוא כי בוודאי לא הי’ ח”ו שינוי רצון למעלה. רק שהבריאה היא במדה”ד. ורק בכח האדם לעורר בחי’ הרחמים שהיא עוד יותר גבוה מהבריאה והוא הכח השורש שממנו נעשה הבריאה. ולכן אף שבאמת נברא במדה”ד ואין לו קיום יכולים לקיים העולם בכח המשכת מדה”ר שלמעלה מהבריאה והוא ע”י תורה ומצות. ולכן כ”ז נתקיים גם בסדר הדורות שלא הי’ לעולם קיום ונמחה בדור המבול עד שבא אברהם אבינו ע”ה ונתקיים העולם במדה”ר. וזה שהתחילו ב’ אלפים תורה מימות האבות לכן כ’ בהבראם באברהם שהוא קיום העולם במדה”ר כנ”ל:
Rashi explains that HaShem originally thought to create the world with the attribute of judgment, but saw that the world cannot exist on judgment alone, and therefore he preceded it and combined the trait of mercy.
The idea of “preceding” is the concept of teshuva, which retroactively corrects all ones actions.
To understand this deeper, it is clear that HaShem did not “change his mind”, Heaven forbid. Rather the world was really created with the trait of judgment, yet HaShem combined the trait of mercy meaning that it is within man’s power to bring mercy down into this world and give this world existence. This is done through the Torah and mitzvot.
We see this idea also in the history of generations. Before Avraham who practiced Torah and Mitzvot, the world could not exist, and therefore was continually destroyed by the flood. Once Avraham, who’s name also spells בהבראם was born, then the world began its 2000 years of Torah and it finally gained its existence.