Vayetze תרמ”ד
בפסוק סולם מוצב ארצה. לדייק הלשון מוצב ולא נצב. וגם דכתיב ארצה והול”ל בארץ. וחז”ל נתנו כלל כל מקום שצריך ל’ בתחילתה הוסיף לה ה’ בסופה וה”ל כמו לארץ. ע”כ נראה הפי’ שאינו נצב מכבר רק שעכשיו הוא מוצב משמים לארץ. והרמז על הנהגת הטבע שהקב”ה מחדש בכל יום מעשה בראשית ויורד בכל יום סדר מיוחד להנהגת הטבע ולכן מכונה בשם סולם כי קיום הטבע הוא ע”י צמצום דרגין לכ”א כפי כחו ושע”י הסולם יוכל להיות דביקות בעולם העליון משליבה לשליבה כדרך מעלות הסולם. דכל מה שברא הקב”ה לכבודו ברא ולכן מתחדש בכל יום מעשה בראשית שיהי’ נמצא הכרת כבודו ית’ בכל יום כמ”ש גדולים מעשי ה’ דרושים לכל חפציהם. אכן מעלת יעקב אבינו ובנ”י אחריו הם במדריגה למעלה מזה וז”ש והנה ה’ נצב עליו ויאמר כו’. כמ”ש במדרשים שיעקב אע”ה לא רצה לבחור מדריגות הסולם ועל ענין הזה סדרו אנשי כנה”ג ב’ ברכות קודם ק”ש בשחר ובערב על מעשה בראשית ועל נתינת התורה כמ”ש במ”א כמה פעמים מזה. וצריכין להקדים בחי’ הטבע כמו שהקדים ה’ עשרה מאמרות קודם עשרת הדברות לכן מקודם צריכין לעבור דרך הסולם והוא תיקון הטבע אח”כ מדריגות התורה:
In describing the ladder in Yaakov’s dream, the pasuk uses two seemingly incongruent words: the ladder was מוצב standing, but a more correct word would be נצב. Furthermore, the word ארצה is used. The usage of the ה at the end of the word is the same as having the letter ל at the beginning – לארץ, meaning “to the ground”.
It would seem that the idea of the ladder in the dream signifies Hashem’s relationship with the world through nature. This “order” of nature, which comes directly from Hashem’s infinity every day, is called a “ladder” because each day brings a new and different interaction of Hashem in the world, as we say, “המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית He renews the creation of the world each day through His kindness.”
The stages of the ladder represent the “tzimtzum,” the limiting of Hashem’s revelation through stages, manifesting down into this world. Each person, on their level, can climb the ladder step by step to reveal the glory of Hashem. This is done through Hashem’s kindness to reveal His glory in the world.
Yet the level of Yaakov and of Bnei Yisrael is greater. As the Midrash explains, Yaakov did not want to climb the ladder, or as the pasuk states, “Hashem was standing upon him (Yaakov).” Yaakov did not want the falsehood of all the stages of nature; he aimed to overcome all of nature.
There are two approaches in the service of Hashem: one is through discovering Hashem through nature, and the other is through the Torah. Based on these methods, our sages instituted the two blessings before the Shema in Shacharit and Arvit, מעריב ערבים regarding nature and אהבת עולם regarding the Torah. However, in the order of things, nature comes first, and we first need to repair nature through the stages of the ladder before ascending to the levels of the Torah.
בפסוק וידר יעקב נדר לאמר שיהי’ נודרין בעת צרה. זה הענין שתיקן ת”ע היינו שע”י הקבלה בלב שנודרין ומשתוקקין לבוא לרווחה כדי לעבוד ה’ יהיו נושעים גם בעת צרה:
The idea of Yaakov’s vow after the dream can be understood in light of the concept that people would make vows at times of difficulty (Bereishis Rabbah 70:1). Yaakov, who instituted the Arvit evening prayer, symbolizes the commitment in one’s heart, akin to a vow, and the longing for redemption from limitations. This commitment, so that one can serve Hashem better, is what saves a person in times of difficulty.
בפסוק והאבן גדולה ע”פ הבאר. והול”ל ואבן גדולה. ויתכן לרמוז כי האבן מכשול שהוא היצה”ר הוא נמצא בכל מקום אבל עפ”י הבאר הוא גדול ביותר. והוא שאינו מניח לפתוח הפה בתפלה שהיא עבודה שבלב שהיא בחי’ הבאר תורה שבע”פ שהיא תפלה וע”ז מבקשין ה’ שפתי תפתח. וכל מגמת היצה”ר לעכב התפלה כידוע לכל עובד ה’ וכדאיתא מאן דנצח לחוויא לנסוב ברתא דמלכא. והאמת כי אין עצה להתפלה. רק כפי עבודת האדם בכל מעשיו כך הוא יכול לפתוח פה בתפלה. לכן קראוה עבודה שבלב שתלוי בהשתוקקת הלב בכל היום בכל מעשיו. וזה הרמז ונאספו שמה כל העדרים שזה תכלית הנולד מכל העבודות. וביעקב כתיב ויגל דרשו כמעביר הפקק מעל פי החביות. הרמז כי הצדיק יודע ומבין כי זה האבן הוא טוב לשמירה מעולה כמו שהחביות צריך פקק לשמור מהפסולת. והעומד בחוץ נדמה לו כאלו ח”ו משמים מעכבין אותו. ומשימין אבן על לבו. אבל הוא רק לטובה. וכתיב ויגש יעקב יתכן לרמוז כמ”ש במדרש ויגש אברהם לג’ דברים פיוס ומלחמה כו’ כמ”ש בוא וקרב ע”ש. והרמז לג’ התפלות בכל יום שמסתמא הם ג’ מיני תפלות בפיוס ובמלחמה כו’. ובכל אלה הג’ עדרי צאן יכולין לגלול האבן:
The pasuk states that the large rock והאבן was on the well. Seemingly, the correct word would be אבן; the extra ה signifies a specific rock (ה’ הידיעה). Therefore, it would seem that this rock is referring to the ultimate stumbling block – the evil inclination. Indeed, it is found everywhere, but in particular, it is to be found at the “mouth of the well.” This alludes to Tefila – prayer, which is the service of the heart, and the concept of the well of the Oral Torah. It is for this reason (of it being particularly difficult) that we precede our tefila with the words ה’ שפתי תפתח, “Hashem, open my lips so that I can say your praise.”
The entire energy of the evil inclination is focused on this idea to hold back one’s prayers, as everyone who serves Hashem is aware of. This is the idea mentioned in the Zohar (1:147b): one who overcomes the snake shall marry the daughter of the king.
The truth is that there is no easy way around this difficulty in prayer; it is really only through a person’s complete dedication in all his actions that one can open one’s mouth in tefila. This is why tefila is called the “service of the heart” for it requires an ongoing dedication of one’s heart in all one’s actions. This longing is hinted to in the words of the pasuk “and the flocks would gather there, and roll off the rock,” the flocks referring to the longing, and it all gathers together to roll off the rock and open one to tefila.
Now when Yaakov rolled off the rock himself, our sages compare the ease of it to pulling out the cork from a bottle. The comparison to a cork is very significant, for it teaches us that just as a cork is very important as it protects whatever is in the bottle, so too the stone that blocks one from prayer is really in essence good. When one approaches it from the outside, it appears that, Heaven forbid, he is being held back by Hashem; however, in truth, it is a protection and really for one’s benefit.
Furthermore, the word ויגש – and he approached is used. This same word is used with Avraham, and the Midrash (Bereishis Rabbah 49:8) explains that it is referring to the three approaches of appeasement, war and prayer. Furthermore, it would seem that these three approaches correlate with the three prayers that we have each day, and indeed it is in each one of these opportunities, signified by the three flocks of sheep, that we are able to roll off the rock and pray properly.
בפסוק כאשר ילדה רחל את יוסף כו’ דרשו חז”ל כשנולד שטנו של עשו בית יוסף להבה כו’ דשם יוסף הוא מב’ טעמים אסף את חרפתי. ויוסף לי כו’. כי הוא בחי’ שבת נשמה יתירה. וגם שבת הוא לב’ טעמים מלשון שביתה והשבתה כי כפי מה שמושכין הארה מעולם העליון כך מגרשין כל הסט”א שהם רק תוך הטבע וכשיש הארה למעלה מדרך הטבע ממילא אין מקום לסט”א להחשיך:
Our sages explain that it was when Rachel gave birth to Yosef that Yaakov could finally go up against Eisav, for “the house of Yosef is a flame, and the house of Eisav is straw” (Ovadia 1:18). The name Yosef, as explained in the Torah, has a double implication. One is “Hashem has gathered in my embarrassment,” and the other is Rachel’s request “Hashem should add to me another son.” These two elements correlate with the two aspects of Shabbos – the aspect of Yosef.
There is an extra soul that one gains on Shabbos, yet the word Shabbos has two meanings: one is to stop, and the other is nullifcation. This means that the more one is able to draw the light from the upper worlds, the more one can banish the evil forces. They exist only in nature, and the more we can transcend nature, the less space there is for the darkness of the negative forces.
