Vayetze תרל”ח

במדרש צמאה לך נפשי כו’ כן בקודש ע”כ בקודש כו’. לפי גודל הרצון והתשוקה שיש באדם לעבודת הבורא במקום ציה בלי מים. כן יוכל אח”כ להתדבק בקדושה בשעה שמתגלה לו קצת הארה. וזה עצמו הי’ נחמה ליעקב אע”ה היותו גולה לחוץ לארץ מקום ציה. ועכ”ז כיון שזכה ע”י רוב התשוקה והצמאון. להתגלות מראה זו. ואמר כן בקדש חזיתיך. כמו שהי’ כל כך צמא. כן הי’ לו התדבקות במראה הזאת. לכן וישא יעקב רגליו. ודבר זה נוהג בכל פרט ג”כ. וכן בעולם הזה כפי רוב התשוקה לה’ יכול אח”כ להתדבק בו ית’ בעולם הבא. וכמו כן כפי התשוקה בימות החול שמוטרד במלאכות גשמיים שהוא מקום ציה בלי מים. כן זוכה אח”כ בשבת קודש מעין עוה”ב לחזות בנועם ה’:
The Midrash (Bereishs Rabbah 69:1) quotes the pasuk in Tehillim (63:3) My soul yearns for you, my heart pines (כמה) for you. So I shall see You in holiness. (This is compared to mushrooms who’s sustenance is only from water, and they long for the rains. The Rabbis explain that just as my soul longs for you, so too my limbs long for You, in a parched and dry land. They too will merit to be seen in Your glorified places).
(The Midrash is teaching us an important concept in service of HaShem. When one continues to serve HaShem and longs to serve Him, even in darkness when it is difficult), in proportion to one’s desire and longing to serve HaShem, in a parched and dry land (spiritually bereft place), so will one merit afterwards to connect with holiness when he subsequently will have some revelation (from Above).
This was some level of comfort to Yaakov, who was now exiled out of Eretz Yisrael, to a (spiritually) dry land, yet nevertheless, since due to his intense longing he now meritted to this vision in his dream, “So I shall see You in holiness”. This was an intense revelation in proportion to his desire. This was a source of encouragement to him, as it states “And he lifted his feet”.

This is something that applies on an individual level, and so too in the general priciple of this world; in proportion to one’s longing for HaShem, one will subsequently merit this closeness in the world to come.
Similarly the longing that one feels during the days of the week, when one is bothered with mundane matters, which are compared to a parched land, one will subsequently merit on Shabbos, which is a taste of the world to come, to bask in the glory of HaShem.

בפסוק כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני כו’ וברש”י בית יוסף להבה כו’. דכתיב כחצים ביד גבור כן בני הנעורים. ומצינו שיעקב אע”ה ברח ללבן מפני עשו וכשהוליד בניו חזר. וביאור הענין הוא כי הקב”ה נתן כח באדם וצריך להוציאו מכח אל הפועל כמ”ש אשר ברא אלקים לעשות. שנתן כח בכל הברואים שיתפשטו ויפרו וירבו. וכפי התולדות שמתרבה מאדם כמו כן מתרבה כח שרשו. וכפי השפעתו כך משפיעין לו. וכמו שכן בתולדות כן בפעולות מעש”ט שכ’ ז”ל עיקר תולדותיהן של צדיקים מצות ומעש”ט. וכלל הענין שלבד החלק שניתן לכל אדם. יש בכחו למצוא תוספות כח ע”י תיקון המעשים. וזה הכח נקרא יוסף. וע”ז נאמר כשנולד לו כח התוספות הנ”ל לא ירא שוב מעשו. וזה נדמה ללהבה שהולך יותר מרחוק. כמו כן התרחבות המעשים הם כלי זיין של אדם במה שהוא עצמו אינו יכול להגיע לשם. נמצא הלך יעקב לחרן למצוא כלי זיין וחצים הנ”ל:
The pasuk (Bereishis 30:25) “And when Rachel gave birth to Yosef, he (Yaakov) said (to Lavan), send me”. Rashi explains that this was the fulfillment of the prophecy of “The house of Yaakov will be fire, and that of Yosef a flame (which takes the fire to further places).
It states (Tehillim 127:4) “Just as arrows in the hands of a mighty warrior, so too are the days of one’s youth”. (The causes (תולדות) of a person can have a greater effect in areas were he himself may limited).
Now we see that Yaakov ran away from Eisav, to Lavan’s home, yet when his children were born, he returned.
The explanation is as follows: HaShem has given potential to man, and it is our mission to bring it from potential to actual. as it states (Bereishis 2:3) “He created them to do (לעשות)”. This means that HaShem gave everything the power to spread and create more and more. In as much as one’s progeny is more, so one’s power of one’s source is more. And in proportion to his effect, so is he given.
And just as this is so, by one’s progeny, so too it is true about one’s good deeds, as our sages taught, the primary progeny of the righteous are their mitzvos and good deeds.
The general idea is, that (there is an inherent potential given to each person) yet aside from that, there is also an extra (תוספת) opportunity through perfection of one’s actions. This is the concept of “Yosef”.
Therefore when Yaakov now was born with Yosef, (this extra power), he no longer feared Eisav.
This is like a flame which reaches even further (one’s progeny affects places where oneself cannot reach).
So too one’s actions are one’s weapons, which go even further and effect places that one cannot reach.
Therefore it follows that when Yaakov went down initially to Charan, we went to find his weapons and arrows. as above.