Vayetze 1 תרל”ב

ויצא יעקב מבאר שבע כו’. בודאי הי’ יציאה זו הכנה ועצה על הגלות שנוכל לתקן עצמינו גם בחו”ל.
“Yaakov left Be’er Sheva”, cleary, Yaakov’s leaving a holy place was a preparation for the future exile, so that we, his descendants can prepare properly for leaving the Holy Land.
ויעקב אע”ה הכניס עצמו ברצון במקום שנסתר ונעלם כבוד ה’ להמשיך גם שמה כבוד שמו.
And Yaakov’s travails where he placed himself in places where HaShem’s presence is hidden, was in order to bring the glory of HaShem even to those distant – hidden places
ובאר שבע הוא בחי’ שבת והיא הנקודה הנותנת חיים לכל הדברים שנכללים בשבע מדות.
And the idea of Be’er Sheva – the well of seven, is the idea of the place that brings life to all things that are included in the 7 attributes. (This is where Ya’akov was and left to go to chutz la’aretz)
ומ”מ אף שיצא משם. הפי’ ג”כ שהי’ מקודם דבוק בפנימיות החיות שהוא באר שבע דהיינו שלא הי’ דבוק בגשמיות ומדות רק בחיות השי”ת בלבד.
Nevertheless even though he left Be’er Sheva, the place where he was completely connected to the life force of HaShem and disconnected from all physicality, he still took that all with him. (See Rashi yetzias tzadik)
ובמדרש אז תלך לבטח ויצא יעקב כו’.
The Midrash quotes the pasuk “Then you shall travel securely” relating to Yaakov’s travels.
כי פי’ אז כמו אז ישיר שפי’ ז”ל הדביקות בבחי’ הח’ שלמעלה מהטבע שנכלל בז’ מדות וא”ז גי’ ח’
For the idea of the word אז is connecting to the 8th level – [As we find אז ישיר, then Moshe will sing the song, is referring to in the world to come] which is above nature which is limited to 7. And the numerical value of אז is 8.
והיינו שיעקב אבינו ע”ה הי’ בטל אליו ית’ בכל הבחי’
ולכך הי’ בכחו להכניס עצמו במקומות המסוכנים.
Yaakov was able to go into these hidden places (and illuminate them for us), because he completely nullified himself to HaShem in all of these 7 attributes.
(By nullifying his own personal desire, he as easily able to attune to the G-dliness that is found even in the most distanced places).
וזהו ויצא מבאר שבע דייקא. שעי”ז הי’ יכול לצאת ומבחי’ באר שבע הי’ היציאה
And this why the pasuk stresses Be’er Sheva as the place he left, because he got the strength from that Be’er Sheva, a full encompassment of the 7 attributes and then he could go into the darkness.
[וע’ בזוה”ק ב’ הפי’ ע”ש] וכן יש לכל אחד ללמוד עצה היעוצה במדרש הנ”ל קודם עשיות כל דבר גשמי למסור נפשו לה’ אחד להתדבק בפנימיות החיות מהשי”ת בלבד.
And this is good advice for every person, before doing anything physical, one should first connect with all of one’s soul to the One HaShem, by forsaking one’s own desires for HaShem, one can attune and connect to the pnimius – hidden life force of HaShem in everything.
ועי”ז יוכל להתקדש אף במעשה גשמיי.
And through this one can become holy even through a physical action
וכן בכל שבת קודש למשוך חיות לכל ימי השבוע ע”י התקשרות בכל לב בש”ק שיש התגלות לכל איש ישראל.
And similarly on Shabbos one can draw all of one’s life force to the days of the week, through completely connecting with all of one’s soul to Shabbos. For on Shabbos there is a revelation to every Jew.
ובאר שבע בחי’ שבת כנ”ל. וילך חרנה בחי’ ימי המעשה ועבודה.
And so too with Yaakov, Be’er Sheva is the idea of Shabbos whereas Charan is the idea of the days of the week, and toil.
וז”ש רש”י ז”ל כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה הדרה. היינו בחי’ צדיק ושבת שהוא הנקודה הפנימיות שיש בכל דבר.
This is what Rashi is referring to. “When a tzadik is in the city, he is it’s beauty and glory”, The tzadik is referring to the pnimius of everything, the source and connection to HaShem in everything.
ושזוכר האדם זאת יוכל להמשיך כל המעשה אל הפנימיות כנ”ל.
and when a person is aware and remembers this idea, and connects to the pnimius, then he can connect every action that he does to this source (The meaning of the Rashi therefore is as follows: When the tzadik is in the city, meaning that one nullifies his desires to HaShem, then that is the glory, for the pnimius becomes revealed to him).
וכשחסר נקודה הנ”ל פנה הודה זיוה כו’.
However when one is missing this point then there is a disconnect, and as Rashi continues, “When the tzadik leaves the city, the beauty and glory leave it too”.
וי”ל עפ”י הנ”ל מ”ש רש”י ז”ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם הפירוש להיפוך ג”כ שקודם שיצא התדבק עצמו ביתר עוז באופן שיהי’ נדבק בו ונחקק ונתרשם שלא ישכח הנקודה הנ”ל גם בחרן.
And we can also explain from the above Rashi, the mechanism works in the opposite way too, that before Yaakov left Be’er Sheva he first connected himself very strongly so that he would not forget this connection to the source. (As we know he first spent 14 years preparing)
[ולכך נכתב ויצא שגם זה הי’ הארה יתירה כנ”ל כנודע שכל דבר שבקדושה מניח רושם] ועושה רושם לטובה כנ”ל:
And that is why st says “And Yaakov left”, and not that Yaakov went, because everything of holiness leaves a mark and makes a difference for the good.