Behar תרמ”ד

בענין השמיטין ויובלות דכ’ בהר סיני כו’. כי כל ענין השביתה היא ביטול הטבע שקרבנו הש”י לפני הר סיני היינו שנתעלו בנ”י להיות כמלאכים. והגם כי נאמר אכן כאדם כו’ עכ”ז נשאר הדביקות לזמנים. שיש בכח בנ”י לצאת מן הטבע. וזה אות השבת ביטול המלאכה. ובשמיטה היה כל השנה שביתה הכל כנ”ל שלא להיות טבועים תחת ההרגל והטבע רק לידע שכל עוה”ז הוא טפל ופרוזדור לטרקלין והנייחא של איש ישראל היא בעת השביתה ממעשים של הטבע שזה עיקר חיות איש הישראלי. לכן היה תמיד שינוי זמנים בשמיטה. וביובל עוד יותר יציאה מן הסדר שכל הנחלות חוזרין. ולאשר כי א”י לצאת לגמרי מהטבע היה המצוה ע”י וספרת לך שבע שבתות שנים. פי’ ע”י הספירה נמשך כל המספר אל תכלית המכוון ונמשכו הו’ שנים אחר השמיטה והז’ שמיטות אחר היובל. ובכח זה יש הארה משמיטה ויובל לכל השנים וזה דרך התורה בכל מקום שיהיה אחיזה בהשורש להמשיך חיות מהשורש לכל ההתפשטות. וכן ימי הספירה מפסח עד שבועות דכתיב ז’ שבתות תמימות פי’ שע”י הספירה נמשך הארה מהשבתות והשבועות לכל המספר ונק’ שבתות כל הימים. שכשששת ימי המעשה טפלין אל השבת. נק’ כל השבוע שבת וזה שבתות תמימות:

To explain the concept of the Shmitta and Yovel years mentioned at the beginning of the Parsha, in conjunction with Har Sinai and receiving the Torah:

The idea is that the entire concept of Shmitta, and stopping the labor in one’s fields, is the idea of the nullification of nature. Recognizing that Hashem brought us close at Har Sinai, and that Bnei Yisrael became elevated like angels. This is in spite of the curse of the sin of the Golden Calf, where we were told: “Indeed you will die, like all mankind,” and our loss of such an elevated level; nevertheless, our connection on a very elevated level to Hashem, through the times of the year, remained.

This therefore means that it is through these festivals and times that Bnei Yisrael are able to surpass nature. This too is the concept of Shabbos, which is called a “sign,” for it is the nullification of all work. Similarly, Shmitta is the nullification of the labor of the fields during the entire year. Both are the same idea: to prevent us from becoming stuck in nature, and to realize that the entire world is secondary and only a preparation for the world to come, like an entrance hall to the main banquet. The resting that a person does during this time is from all physical things that are the core of a person’s life force. Therefore, during the Shmitta year, things were different from how they normally were (to change one’s reliance on nature), and similarly in the Yovel year, it was even more different, as even property returned to its original owners.

Now, since one cannot completely disconnect from nature, it requires counting: 7 years, 7 times. Through counting each year towards the Shmitta year, one is drawing all those previous 6 years and connecting them to the following Shmitta year, and similarly the 7 cycles of Shmitta to the Yovel. Through this process, one is able to receive a bit of the light of Shmitta and Yovel to all the years. This is the style of the Torah: to always give a person a connection to the source and the beginning, to draw all the life force from the source and spread it out. Similarly, the counting of the sefira from Pesach to Shavuot, which the Torah describes as counting 7 complete weeks. This means that through counting, one is able to draw the light from the weeks and Shavuot to the entire period. Furthermore, they are called “Shabbos” weeks of all the days. This is because when the 6 days of the week are nullified to Shabbos, then the entire week is called Shabbos. This is the idea of שבתות תמימות (complete weeks), for it uplifts all the weeks that we are counting.

בפסוק לי בנ”י עבדים עבדי הם. ע”פ המשנה המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות דאיתא מאן דכפית באחרא א”י לקבל עול מלכותא דשמיא בזוה”ק פ’ זו. ובמשנה הנ”ל מעבירין משמע אף שהוא תחת ע”מ. וע”כ שניהם אמת שא”י לקבל בשלימות עול תורה רק אעפ”כ ע”י שמקבל על עצמו וחפץ להשתעבד לתורת ה’. מעבירין ממנו. ואז יוכל להיות הקבלה כראוי. וז”ש לי בנ”י עבדים שחפצין להיות עבדי ה’ ומתקיים אח”כ עבדי הם בפועל ממש. אכן נאמר עוד כי ביצ”מ נעשו בנ”י עבדי ה’ בעצם. וא”י עוד לפרוק ח”ו מלכותו ית’ להיות נק’ כפית באחרא. וזה נעשה ביצ”מ שיצאנו מת”י עבדי פרעה להיות עבדי ה’. והלא הדברים ק”ו אי מאן דכפות באחרא א”י לקבל מלכות שמים מכ”ש המקבל ע”מ שמים א”י להיות משועבד לסט”א. ובכלל ישראל שקיבלו ע”מ שמים בשלימות ביצ”מ תו אין נכנסין בשיעבוד. ואף שהם בגלות אינו בעצם. ולכך כל ששבין אליו בתשובה מתברר העצם שלהם עבדי הם שטרי קודם:

The pasuk states that Hashem says: “Bnei Yisrael are my servants, and not servants of others” (therefore a Jewish slave cannot be sold forever). To explain this concept based on the Mishna in Avot (3:5): Whoever accepts upon themselves the yoke of Torah and mitzvot will have the yoke of government and worldly concerns removed from him. The concept is in line with the teaching of the Zohar, that one who is subjected to another is not able to receive the kingdom of Heaven. 

The expression used in the Mishna of the yoke being removed, “מעבירין”, implies that even though one is subject to the power, it is nevertheless set aside. Therefore, both these ideas are true, meaning that it is not possible to completely receive the Torah while being under the yoke of another power. However, since a person wholeheartedly accepts and wants to be under the power of Hashem, then other powers are set aside. That enables a person to indeed completely accept upon himself the yoke of Heaven. 

Now we can understand the idea mentioned in the pasuk above, that Bnei Yisrael belong to Hashem “לי בנ”י”, that means that we want to be subservient to Hashem, and therefore the pasuk continues “עבדי הם”, by the acceptance, we are able to become completely subservient to Hashem.

The truth is that when we left Mitzrayim, Bnei Yisrael became servants of Hashem in their essence. This is something that can never be removed and be subjugated to something else. For the exodus was so strong that we left the subservience of Paroh and became subservient to Hashem only. Furthermore, based on the concept we explained above, that one who is subservient to something else cannot be completely subservient to Hashem, then how much more so, one who is subservient to Hashem cannot become completely subservient to anything else. This means that even though we are in exile for so many years, it is not intrinsic to our existence. Therefore, whoever returns to Hashem will immediately reveal one’s true essence, that our contract to Hashem preceded everything else and our essence – our subservience to Hashem only – will be revealed.