Sefat Emet, Genesis, Vayishlach 19:5

במדרש אברהם אבינו שאין כ’ בו שמירת שבת ירש את הארץ במדה יעקב שכתוב בו ויחן את פני העיר שקבע תחומין ירש שלא במדה ופרצת ימה וקדמה כו’. הגם כי כל האבות קיימו את התורה ושבת בכלל רק שאין כתוב בהם בתורה שמירת שבת. והענין הוא כמ”ש ז”ל אאע”ה קראו הר יצחק קראו שדה יעקב קראו בית. כי בית הוא דבר שבקביעות דכ’ תתן אמת ליעקב. שמעתי ממו”ז ז”ל כי אמת הוא דבר המתקיים לעד וכל שיש לו הפסק אינו אמת כמ”ש נהרות המכזבין מימי’. וכ”כ אשר לא יכזבו מימיו ודפח”ח. לכן התורה נקראת אמת שהיא בכל מקום ובכל זמן וקיום הכל מן התורה. וכמו כן יעקב אע”ה כל מה שעשה היה דבר קיים לעולם. לכן מצינו כל מקום שהי’ לו דיבור ומראה קרא המקום בשם בית אל בית אלקים [וכ”כ ויעל מעליו במקום אשר דיבר כו’ ורש”י עמד בזה אבל נראה כי נעשה רשימה בזה המקום להיות עליות המרכבה ביחוד שם] ומאחר שכתוב ויחן את פני העיר בתורה. היינו שהביא הארת מנוחת שבת להיות קבוע באותו מקום. והוא באמת מתנה מהקב”ה כמ”ש תתן אמת ליעקב שזיכהו השי”ת שכל מה שעשה נעשה מזה תורת אמת. ולכן ירש הארץ שלא במדה שמדתו הי’ למעלה מן המקום ומן הזמן. והנה השבת יש בו מעלות זו למעלה מזו. והאמת שיש בכח השבת להאיר לכל הזמנים ולכל המקומות. ותליא בשומרי השבת. ומצינו דפליגי ב”ש וב”ה שמאי אמר מחד בשבתא לשבתא. וכן אמרו ב”ש האדם מצווה על שביתת כלים בש”ק דכתיב ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לרבות שביתת כלים. והענין הוא שהשבת צריך להעלות כל ימי המעשה ולהאיר לכל המעשים. אכן לא כל אדם מוכן לזה. לכן הלכה כב”ה. אבל יחידים וצדיקים כפי שמירתם השבת. יכולין להעלות על ידו הכל. וז”ש למען ינוח שורך כו’ ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. שהוא לשון נפעל שכפי שמירת האדם השבת בנפשו ומאודו. ממילא נמשך הארת השבת לכל המקומות. [לכן שביתת בהמתו לכ”ע מצווין ובכלים פליגי. כי קשה להעלות הדומם יותר מן הב”ח]:

In the Midrash it is taught that our father Abraham, in whom the guarding of Shabbat is not written, inherited the land in measure; whereas Jacob, about whom it is written “and he encamped before the city,” meaning that he established boundary‑limits, inherited without measure—“and you shall break forth westward and eastward,” etc. Although all the patriarchs fulfilled the Torah, including Shabbat, it is only that the Torah does not explicitly record Shabbat observance regarding them. And the matter is as our sages said: Abraham called [God’s place] a mountain, Isaac called it a field, Jacob called it a house. For a house is something established in permanence, as it is said: “You shall give truth to Jacob.” I heard from my grandfather, of blessed memory, that truth is something that endures forever, and anything that has an end is not truth, as it is said: “rivers that deceive by their waters.” And likewise: “whose waters do not fail,” and similar verses. Therefore the Torah is called Truth, for it is present in every place and every time, and all existence is sustained from the Torah. And so too Jacob our father—everything he did was something enduring forever. Therefore we find that every place where he had a vision or speech, he called that place Bet‑El, the House of God [and so it says “and He went up from him in the place where He had spoken,” and Rashi discusses this, but it appears that a mark was made in that place for the ascents of the chariot to be united there]. And since the Torah writes “and he encamped before the city,” this means that he brought the radiance of Shabbat rest to be fixed in that place. And this is truly a gift from the Holy One, as it is written “You shall give truth to Jacob,” for the Blessed One granted him that everything he did became Torah of truth. Therefore he inherited the land without measure, for his quality was above place and above time. And behold, Shabbat has levels one above another, and in truth Shabbat has the power to shine upon all times and all places, and this depends on those who keep Shabbat. And we find that Beit Shammai and Beit Hillel disagreed: Shammai said, “from one Shabbat to the next”; and Beit Shammai also said that a person is commanded regarding the resting of his utensils on Shabbat, as it is written “and in all that I have said to you, you shall guard,” to include the resting of utensils. And the matter is that Shabbat must uplift all the days of the week and illuminate all deeds. However, not every person is prepared for this; therefore the law follows Beit Hillel. But individuals and righteous ones, according to their guarding of Shabbat, can elevate everything through it. And this is what is meant by “in order that your ox may rest,” etc., and “in all that I have said to you, you shall guard”—a passive form, meaning that according to how a person guards Shabbat in his soul and with his being, the radiance of Shabbat extends on its own to all places. [Therefore resting one’s animal is commanded according to all opinions, but regarding utensils they disagree, for it is more difficult to elevate the inanimate than the living being.]

The Sefat Emet explains that Jacob’s unique quality—called “truth”—creates permanence, allowing his actions to radiate Shabbat’s holiness beyond the bounds of space and time. Shabbat itself can illuminate all existence, but its reach depends on the spiritual readiness of those who observe it. While most people follow the lenient legal standard, the righteous can elevate even the inanimate through their Shabbat observance.

Summary: Jacob’s attribute of truth gives enduring power to his deeds, enabling Shabbat’s radiance to spread without limit. The depth of this illumination depends on the observer, with the righteous able to uplift all creation through Shabbat.