Sefat Emet, Genesis, Vayishlach 20:4

ובמדרש ויבוא יעקב שלם בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע כו’. כבר כתבנו כי שש צרות הוא בששת ימי המעשה. ושבת הוא יום מנוחה שאין בו תערובות רע כלל. ויתכן לפרש שש צורות כי בכל יום הוא צורה והנהגה מיוחדת דכתיב ימים יוצרו. וכ’ וייצר הרבה יצירות. ובשבת ולו אחד בהם שהוא הצורה הפנימיות אמיתיות דבוקה בחי החיים. אך א”י לבוא לזו הצורה השלימה רק ע”י עבודת ימי המעשה. כאשר ראינו ביעקב אע”ה שהי’ לו כמה יגיעות עם לבן ועשו. ואלה המלחמות היו בחי’ שם יעקב עד שזכה אח”כ לשם ישראל והוא מיוחד ליום השבת. וע”ז נאמר בשבע לא יגע בך רע ששם אין שום מגע נכרי כלל. ובזוה”ק כתיב מלאכיו יצוה לך וכתיב חונה מלאך ה’ דא שכינתא ע”ש. מלאכיו יצוה הוא בימי המעשה לכן כתיב בכל דרכיך כי האדם נק’ מהלך. אבל בש”ק דכתיב אל יצא איש ממקומו והוא כמלאך שנק’ עומד והוא באמת מתנה טובה שהוא מעין עוה”ב כי בעוה”ז האדם נק’ מהלך שאינו בא אל השלימות כי לכן מלאך נק’ עומד שהוא בתכלית שלימות שלו. אבל האדם הולך תמיד כל ימי חייו ממדריגה למדריגה. אך בשבת ניתן מתנה לבנ”י להיות להם השלימות כנ”ל ואז חונה מלאך ה’ שהוא יום מנוחה [והרמז דכתיב ויחלצם ז”ש בשב”ק והחליצנו] ועל ב’ בחי’ הנ”ל כתיב שרית עם אלקים ואנשים. אנשים בימי המעשה. ובשבת עם אלקים. ובאמת הכל סייעתא דשמיא כדאיתא במד’ בשיתא אנא קאים בשבע אני קאים בהון. בחול מלאכיו יצוה כו’ ובשבת חונה כו’. וכ’ ה’ אלקיך מתהלך כו’ להצילך ולתת אויביך לפניך הם ג”כ ב’ בחי’ הנ”ל. להצילך הוא בימי המעשה. ולתת אויביך לפניך הוא בשבת קודש שורש העליון. וכן הי’ ביעקב מקודם הצילו השי”ת מלבן ועשו. ואח”כ כשגבר על השר הי’ בחי’ לתת אויביך לפניך שממילא הוכנע עשו תחתיו. וכן הי’ ביצ”מ שהצילנו הקב”ה ואח”כ בקי”ס הי’ בחי’ לתת אויביך לפניך לכן כתיב והנה מצרים נוסע שרן של מצרים אח”כ וירא ישראל כו’ מצרים מת הוא השר כנ”ל:

And in the Midrash: “And Jacob came whole… In six troubles He will save you, and in seven no harm shall touch you.” We have already written that the six troubles correspond to the six weekdays. And Shabbat is the day of rest in which no mixture of evil exists at all. It is also possible to interpret “six forms,” for each day has its own unique form and mode of divine governance, as it is written: “Days were fashioned.” And it is written: “He fashioned many formations.” But on Shabbat, “and to Him there is one among them”—the inner and true form that cleaves to the Living Life. Yet it is impossible to reach this complete form except through the labor of the weekdays. As we saw with Jacob our father, who had many struggles with Laban and Esau. These battles belonged to the aspect of the name “Jacob,” until afterward he merited the name “Israel,” which is associated with Shabbat. And regarding this it is said: “In seven no harm shall touch you,” for there no foreign touch exists at all.

And in the Zohar it is written: “His angels He shall command for you,” and it is written: “The angel of the Lord encamps,” which refers to the Shekhinah. “His angels He shall command” applies to the weekdays; therefore it says “in all your ways,” for a human being is called “one who walks.” But on Shabbat, it is written: “No man shall go out from his place,” and he is like an angel, called “one who stands,” which is truly a precious gift, a taste of the World to Come. For in this world a person is called “one who walks,” never attaining completion; and therefore an angel is called “one who stands,” for he is already in his state of completion. But a person walks all the days of his life, ascending from rung to rung. Yet on Shabbat a gift is given to Israel to have completeness, and then “the angel of the Lord encamps,” for it is the day of rest. And the hint is in the verse “and He delivered them,” which the sages link to Shabbat. And regarding these two aspects it is written: “You have striven with God and with men.” With men—during the weekdays; and on Shabbat—with God.

And truly, everything is heavenly assistance, as the Midrash says: “In six I stand; in seven I stand within them.” On weekdays: “His angels He shall command,” and on Shabbat: “He encamps.” And it is written: “The Lord your God walks… to save you and to give your enemies before you.” These too are the two aspects. “To save you” refers to the weekdays; “to give your enemies before you” refers to the holy Shabbat, the supernal root. And so it was with Jacob: at first God saved him from Laban and Esau; afterward, when he prevailed over the angel, that was the aspect of “giving your enemies before you,” and thus Esau was subdued before him. And so it was at the Exodus: first God saved us, and afterward at the splitting of the sea there was the aspect of “giving your enemies before you.” Therefore it is written: “And behold, Egypt was traveling”—meaning the minister of Egypt; afterward: “And Israel saw… Egypt dead”—the minister, as above.

Summary: The Sefat Emet teaches that the six weekdays correspond to struggle, effort, and divine assistance through “walking,” while Shabbat reveals inner wholeness, divine completion, and the presence of the Shekhinah. Jacob’s journey from “Jacob” to “Israel” mirrors this ascent from weekday labor to Shabbat completeness, and the pattern is found throughout Israel’s history.