Beha'alotcha תרס"ב 2

במדרש אם אתה משמר נרי אני משמר נרך נר מצוה ונר ה' נשמת אדם. פי' המצות מתקנים את האברים להיות כלים שימשך בהם כח הנשמה כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שעיקר חיות מן הנשמה כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים. והנשמה נשתלחה בעולם להיות מאיר אל הגוף. וכשהנשמה עושית השליחות ומתקן את הגוף אז הנשמה נר ה' והוא כלי לקבל חיות ואלקות. וכמ"ש לעיל שב' אלו בחי' ימי המעשה ויום השבת יומא דנשמתין שהנשמה מקבלת תוספות אור בשבת. וזה נשמה יתירה ולכן השבת ניתן רק לבני ישראל שיש להם נשמה. ובמד' בונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ משל ספינות קשורות כו'. זה הקשר הוא בכל איש ישראל. הנשמה בחי' שמים. נשמ"ה גי' השמי"ם. והגוף חלק הארץ וכתיב ששת כו' עשה ה' את השמים ואת הארץ א"כ משמע דשבת הוא בחינת השמים יומא דנשמתין ולכן אין לשום אומה חלק בשבת. וע"ז אומרים שלא עשנו כגויי הארצות שנקראו כן לפי שאין להם חלק בשמים ובנשמה: