Korach תרס"ג 1

במדרש אח נפשע מקרית עוז דכתיב ויקח קרח אין קיחה אלא תורה כמ"ש לקח טוב נתתי. ובמדרש תרומה יש לך מקח יש בו כסף זהב שדות וכרמים יש לך מקח שאינו יודע מה לקח ומשכר הסרסור נתודע משה לא ידע כי קרן עור פניו יש לך מקח שהמוכר נמכר עמו. כל אלה הם מדריגות זה אחר זה בעסק התורה. כי התורה מלמדת לאדם וזוכה לאהבה ויראה ע"י התורה זה רמז כסף וזהב. וגם דביקות שיהיו מעשיו נשרשים בשורש העליון לעשות פירות זה רמז שדות וכרמים. עכ"ז אין זה עיקר התורה רק כשא"י מה לקח ויודע ומבין שא"י ושא"א להשיג אור התורה ומתבטל אל השורש זוכה על ידי הסרסור שהוא מרע"ה הדעת של כלל ישראל. ויש עוד מדריגה למעלה מזו להיות המוכר נמכר עמו. והנה בקרח כתיב ויקח שנקח חלקו בתורה לעצמו וסבור שיודע מה לקח ועי"ז לא לקח כלום ופשע בעיקר שורש התורה. וז"ש הפ' לקח טוב כו' תורתי אל תעזובו. כמ"ש במ"א פי' הפסוק בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה שדרשו חז"ל כשעסק בה נקראת תורתו. ואעפ"כ כתיב בתורת ה' חפצו שלא יפריד חלק השגה שלו ויחפוץ תמיד להתדבק בתורת ה'. ז"ש תורתי אל תעזובו ובזה פשע קרח. אבל אהרן כתיב ואהרן מה הוא כי ידע שאינו יודע ושמע רק לציווי של מרע"ה ומשכר הסרסור נתודע. ולמרע"ה הי' עוד מדריגה גבוה ביותר ששכינה מדברת מתוך גרונו כמ"ש המוכר נמכר עמו: