Noach תרס"א 2

בענין דור הפלגה בפסוק הן עם אחד כו'. התורה מלמדת אותנו איך נפלו התחתונים משורש האחדות. מקודם כ' הן האדם הי' כאחד ממנו שהי' דבוק ממש באחדות. דרשו חז"ל כאחד ממלאכי השרת דכ' וקרא זה אל זה שמתחברין להיות אחד כמ"ש ומשמיעין יחד בקול דברי אלקים חיים. כי הקב"ה ברא הכל בכ"ב אותיות וכל כתות המלאכים מתעלין אל שורש האותיות המיוחד להם. ומתחברין כל כ"ב אתוין הבאים מכל מיני צרופים של הכ"ב אתוין שאין להם סוף וחקר ונעשין אחד. וכן הי' האדם קודם הירידה. ואח"כ נגרש מג"ע לעבוד את האדמה ומ"מ הי' עוד לשון אחד וע"י התחברות בכ"ב אתוין שלמטה הי' לו עוד אחיזה בכ"ב אתוין דלעילא וכמ"ש בזוה"ק דמתאחדין לתתא ברזא דאחד כגוונא דלעילא. דיש כמה מדריגות באותיות אתוין רברבין וזעירין ובינונים. אבל כח האחדות שלמטה צריך להיות רק הכנה לשרש האחדות שלמעלה כמ"ש הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. ולפי שדור הפלגה לא הי' כנסי' לשם שמים שעזבו את העיקר והפרידו בין אחדות שלמעלה לאחדות שלמטה לכן נפלו גם מאחדות שלמטה ונתפלגו לשבעים לשונות. אך לשון הקודש נשאר לבנ"י ונקראו גוי אחד בארץ שהם כנסי' לשם שמים וסופה להתקיים: