Noach תרס"א 1

במד' ורש"י. בנח כתיב את האלקים שהי' צריך סעד ובאברהם אבינו נא' התהלכתי לפניו. דאיתא בזוה"ק נח הוא בחי' שבת ונקרא נח ע"ש המנוחה כי הגם שגם נח הוכיח את דורו כדאיתא במדרש אך בעבור כי לא קבלו ממנו הי' ירא לנפשו פן יחטיאו גם אותו וביקש להציל א"ע ובמדה זו נהג עמו הקב"ה והסתירו בתיבה וכמ"ש במדרש המשל מי שנטבע בטיט עבה והצילו המלך ע"ש. אבל אברהם אע"ה הי' חסיד לפנים משורת הדין ומסר את נפשו להלחם עם הרשעים לברר בע"כ מלכותו של הקב"ה אפילו אחר קללה והכאה שמן הדין פטור מלהוכיח וכתיב ומקללך אאור א"כ הי' לו הרבה מקללים. וגם הכאה שהשליכהו לכבשן האש. ובאמת הרמז עד הכאה שרואה שמבטלין אותו מעבודת הבורא ומחטיאין אותו ואעפ"כ מסר א"א את גופו ונפשו לשם שמים. ונהג עמו הקב"ה ג"כ מדה במדה והוליכהו בכל העולם להודיע טיבו בעולם וזכה לקרב את הגרים והוא בחי' יום ראשון מששת ימי המעשה כידוע שהאורות המתלבשים בימי המעשה הם ממדריגה גבוה ביותר ומתנוצץ מהם אורות גם בתוך הימי מעשה. וזהו המשל במדרש שראה את המלך מהלך במבואות אפלים והאיר דרך החלון פי' שראה שגם במבואות האפלים הללו בעוה"ז גם שם המלך מהלך. והרגיש הקדושה בתוך הסתרת העשי'. כמ"ש עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות. שבכל מקום נמצא חרכים וחלונות אשר יכולין להכיר את הבורא ית"ש בכל עת ובכל מקום. ואותו מקום שנחשב טיט עבה אצל נח שם ראה א"א את המלך. וזהו התהלכתי לפניו שהוציא מכח אל הפועל והכין מקום להשראת השכינה בעוה"ז העשי'. וזה חסיד המתחסד עם קונו. כמו שהקב"ה בחסדו הגדול צמצם את כבוד קדושתו לברוא את העולם כמ"ש עולם חסד יבנה. כן הכניס א"א עצמו לברר כח הבריאה במסירת נפש: