Vayeira תרנ"ב 1

במדרש תנחומא אתה מוצא בשבת מתפללין ז' ברכות שבע ביום הללתיך זה יום המיוחד השבת כו' ע"ש. דכתיב אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה' כו'. כי המאמין יודע שכל בקשותיו תלוין בזה לשבת בית ה' והיא תפלת השבת רצה במנוחתינו ובו יפיק כל רצונו. ובשבת הוא עיקר האמונה הזאת לשבות מכל דבר ולידע כי קיום וברכת הכל ע"י זאת השביתה. וזו האמונה אין הכל זוכין לה אבל בשבת קודש מעידין כל ישראל על הבורא ית"ש ונקרא יום המיוחד ולכן שבע ביום הללתיך ביום שמתגלה ומאירה האמונה בלבות בני ישראל. ואז מבינים כל בנ"י אחת שאלתי כו'. ולכן בשבת ג' סעודתי דמיהמנותא פי' השבת מברך לכל ימי המעשה ולפי כח האמונה שמאמינים בו כך הוא סועד ומשפיע הברכה לכל הימים. והוא באמת סעודתא דמהימנותא שאין ניכר הברכה בשבת אדרבא לא ירד בו המן ומכל מקום כל ברכאין בי' תליין כמ"ש בזוה"ק יתרו. ועל יום השבת נאמר כתפוח בעצי היער כו' כן התגלות הנהגה בשבת קודש מאתו ית' כי בימי המעשה הוא ע"י מלאך ובש"ק הוא כתפוח שאין לו צל והכל בורחין ממנו ואני בצלו חמדתי כדפרש"י שם. ולכן נקרא סעודתא דחקל תפוחין: