Pekudei תרנ"ז 1

במדרש איש אמונות רב ברכות זה משה ואץ להעשיר זה קרח שהי' לוי וביקש הכהונה כו'. הגם כי חפצו לכהונה הוא עשירות של מצוה. כענין שאמרו אין עני אלא מתורה ומצות. אע"פ כן לפי שלא הי' כוונתו לשמים נקרא אץ להעשיר. ומשה רבינו ע"ה איש אמונות פי' להכיר את מקומו וכל השייך אל השורש שלו. ולכן אעפ"י שא"ל הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול לא קיבל שידע שזה הכח של כלל ישראל שייך לשלשה אבות. ולא התדבק אלא לדבר השייך לו זה בחי' נאמן. ולכן על ידו נמשכו כל הברכות. כי הברכה תלויה בזה החיבור אל השורש. וזה ענין כלי מחזיק ברכה שלום. כשהחלק שלמטה נדבק אל שורשו שלמעלה נעשה כלי שלום וחל הברכה. וכמו שהי' משה רע"ה בחי' איש אמונות והמשיך הברכה לכל נפשות בנ"י. כמו כן בעולם מעשה המשכן הי' לדבק כלים התחתונים אל שורש המשכן למעלה. וכן ביהמ"ק נקרא בחי' אמונה במקום כמ"ש ותקעתיו יתד במקום נאמן ולכן נמשך על ידו ברכה לכל המקומות. וז"ש יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. וכן בזמנים שבתות וי"ט נק' אמונת עתיך שהם זמנים שמעלין הכל אל השורש. ולכן נמשך על ידם ברכות לכל הזמנים. ולכן נק' סעודת שבת סעודתא דמהימנותא ונותן ברכה על כל ימי המעשה: