Purim תר"ס 2

והימים האלה נזכרים ונעשים. פי' ע"י הזכירה וקריאת המגילה מתעורר כח הנס. וז"ש לעשות אותם ימי משתה ושמחה. שע"י המצות שבפורים נעשין הימים ימי משתה ומתגלה בהם שפע הקדושה ואור הנסים. ובאמת אותו הדור הוציאו זאת מכח אל הפועל כדכתיב ועשה אותו יום משתה ושמחה על כן היהודים הפרזים כו' עושים. משמע שלפי שעשו אותו יום משתה שהי' שמחתם לשם שמים. ושמחו בקדושת שמו ית' שנתקדש. ומצוה שקבלו בשמחה עדיין עושין אותה בשמחה. וכמו כן היום כפי מה שמקבלין הימים בשמחה לשם עבודת הבורא. כך מאירין הימים. וז"ש וקבל כו' את אשר החלו לעשות. שהי' אז התחלה לכל הדורות. וזה כח תורה שבע"פ שנמשכה התורה לבני ישראל. שהגם שהכל בתורה. מ"מ ע"י בנ"י יוצאין הדברים מכח אל הפועל. וכן איתא שהיו מסופקין אי יכולין לכתוב המגילה עד שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו רמז כתוב זאת זכרון בספר רומז על המגילה. שמרוב תשוקתם האירה להם התורה זה הרמז. כמ"ש ומאמר אסתר קים כו' ונכתב בספר. וכמו כן בכל שנה ע"י הזכירה נעשין הימים ימי משתה. ולכן נראה הטעם דסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא. לפי שגמר הזכירה ביום. ואחר הזכירה נעשין הימים ימי משתה. שכן כתיב נזכרים ונעשים. לכן בלילה אינו עדיין ימי משתה ושמחה. וזה נוסח הברכה שעשה נסים בימים ההם בזמן הזה. ולכאורה תמוה כי ביום המנוחה מה נס נעשה. רק ימים ההם. הנסים שהיו אז. והם מתעוררים בזמן הזה על ידי קריאת המגילה ושאר המצות של היום: